שיחות רפאים,
מילים עירומות,
עור מתוח מדי.

כשהבגדים לבשו אותה,
נותרתי פשוט.
מתכסה בשקרים לבנים,
מתחבא מאחורי זיקיות.

זה החלום הזה שבו אתה עומד מולם בתחתונים,
החלום שמסרב להסתיים בזיעה קרה,
זה חלקיק השניה שבה מילה מאבדת ממשמעותה,
והשתקפותך עוזבת את המראה.

ואתה,
כל מה שפעם אמרת לעצמך שלעולם לא תהיה.

הלילה זקוף,
העקרונות נוטים על צידם.
המוסר נושר כמו עלים צהובים,
מוטל על הקרקע כערימת רעיונות שהבשילו יתר על המידה.
נשבר כמו תרבות חלודה,
חורק כמו המנעול הרופף של גיהנום.

אני השופט האסיר,
המרגל שחשף את עצמו,
סיפור הכיסוי המחורר כענני אימון.
זה הוא, האליבי הסכיזופרני שלי.

אני הילד שצעק הרבה יותר מדי דברים,
והפך לזאב בעצמו.
וזאת, זאת פורנוגרפיית הוידוי שלו.

אלט קונטרול דליט.