יש לי חבר, כזה קרוב,
מספר כמה שרע, כמה שטוב,
על סמים קלים וצבא ארור,
מה שמעורר ומה שעושה אותו שבור.

יש לי חבר, ממש כמו אח,
מספר לאן הגיע ומאיפה ברח,
על ראש צלול ובית לחוץ,
מה שמרים למעלה ומה שזורק אותו בחוץ.

יש לי חבר, אחד שמבין,
מספר קצת גורל, וגם על דין,
על אהבה שהלכה ומסיבות במרכז,
מה שגורם להתבלבל ומה שהופך אותו מרוכז.

ואיפה כל השאר, חיים לשקר,
קונים ומוכרים, מעדיפים לא לספר,
הכל עובר, בכעס ודממה,
כאילו לא נגמרה פה הרגע מלחמה,
וכאילו אתמול לא שאלנו מה יהיה מחר,
רק כאילו לא קרה כאן שום דבר.

ויש לי חבר, רעיון מטומטם,
לשבת, לפרק סיגריות על אבנים בים,
להסתובב בטיילת עם אנשים משעממים,
לקנות ציור של רבי גדול בשטר של חמישים,
לקחת את העודף ולברוח מהר,
לתפוס פינה שקטה, לשמוע, לספר.

יש לי חבר, כבר כמה שנים,
כל כך דומים, כל כך שונים,
עם סטייה משורטטת,
ושריטה די בולטת,
מדי פעם משלימים פערים,
ומשחיזים את התערים,
שני חברים, שני ילדים,
מה אנחנו אוהבים וממה מפחדים,
מה אנחנו שונאים וממה לומדים,
ואיך אנחנו עדיין פה, עדיין שורדים.

יש לי חבר, הוא זה אני ולא אחר.