זה היה סתם עוד יום רגיל...
היא קמה בבוקר,עלתה על המשקל,שממנו נבהלה ממספר הקילוגרמים
שהורידו בשבועיים האחרונים, הלכה למקלחת,שטפה את הפנים במים
קרים, צחצחה שיניים, הסתרקה והביטה במסרק בנשירה,שכל פעם
שהסתרקה הרגישה יותר ויותר קירחת, התלבשה, בג'ינס המשופשף
והמתרחב ובחולצה שחורה שעד לפני חודשיים הייתה צמודה. היא הלכה
למטבח הביטה בארוחת הבוקר כך עבר לו עוד יום...
אבל למחרת זה כבר לא היה אותו הדבר,
בבוקר היה לה קר מהרגיל, וכל הגוף רעד וכאב,
אחרי שהצליחה לקום, עשתה את הדברים הרגילים,
עלתה על המשקל,שממנו נבהלה ממספר הקילוגרמים שהורידו בזמן
האחרון, הלכה למקלחת,שטפה את הפנים במים קרים, צחצחה שיניים,
הסתרקה והביטה במסרק בנשירה,שכל פעם שהסתרקה הרגישה יותר ויותר
קירחת. היא לבשה חולצה קרועה ומכנס שחור ישן ורחב,
היא כבר רצתה להפסיק, ואחרי שהביטה במראה, הבינה שזה מספיק!
היא שוב עברה ליד ארוחת הבוקר, ורצתה, באמת שרצתה לטעום,
התגעגע לטעם של הטוסטים של אימא, אבל, זה כאילו הגוף לא רצה,
הידיים לא יכלו לגעת במזלג, אז היא ויתרה ויצאה, אז פתאום
הרגישה נפילה והדבר הבא שהיא ראתה זאת תיקרה ואימא בוכה.