השעה 5:17 בבוקר או בלילה
תלוי איך מסתכלים על זה
אני כל כך עייפה
כל כך רוצה לישון
פשוט לעצום את העיניים
ולשקוע בתוך האפלה המיסתורית
התמונות רוקדות מול עיניי
מפזזות סביבי במין מחול משונה
מתעופפות ומתפזרות בכל החדר כהיה אולם מופעים גדול
יחד איתן צפות התחושות
חוזרים הריחות
כאילו הכל אירע רק אתמול
גם הקולות לא מאחרים לבוא
עכשיו התמונות חגות מעליי
מקיפות אותי במעגל לוחץ
כהייתי כלבלב קטן הנשכח ברחוב
ופתאום כל הילדים סוגרים עליו
מאיימים לפגועו
יש לי סחרחורת
אני מתפטלת בתוך השמיכה
מכורבלת כמו יונה פצועה
נזכרת איך אבא היה מכסה אותי שהייתי קטנה
"ככה השמיכה לא תיפול בלילה, מתוקה"
אוף, למה גדלתי?!
מי המטומטם שהמציא את הזמן?!
יש לי חשבון לא סגור איתו...
עכשיו 5:38
הדיסק של רדיוהד מתנגן כבר פעם המי יודע כמה
אפילו הוא לא מוציא אותם מהראש
אוף, תלכו כבר מפה!!
מה לא עשיתי כדי להפסיק זאת?
דיברתי,בכיתי, שפכתי, עישנתי, הפסקתי, שתיתי, בלעתי, הקאתי
ואהבתי- לפחות ניסיתי...
מה כבר ביקשתי?!
לילה אחד לישון כמו בנאדם
בלי שארעד כאילו הייתי גוזל הנפל מקינו
והוא קופא למוות
בלי שאתפוצץ מבפנים כהייתי בלון קטן
שנפחו אותו יותר משיכל לשאת
בלי לבכות כמו ילדה קטנה
שבלונה מת.
זה בוודאי נראה לך כה מטופש
"לילה לבן... נדודי שינה
מי שמע על זה?!
מה הבעיה בלעצום את העיניים ולשקוע לתוך עולם החלומות?"
כן, כשהחלומות כה ורודים אז באמת מה הבעיה?
הלוואי ולילה אחד הייתם הולכים עליו
נראה אותו נרדם
עם ראש מלא חרטות.
ובעצם הוא בכלל לא אשם...
השעה 7:00
בוקר
הסיוט לא נגמר
הוא רק החליף תפאורה.