מה אעשה לדמי הגועש
המסגירני כדרכו.
האיחלץ מכילת הדמדומים
המגונה,
המסרבלת את תוכי?
האתגונן
מגילויי רוחי המביכים?
חסרת רחמים
זורה טחנת חיי
את קמח הזמן.
כל יום כנצח.
שתיקתך, כדמעה זולגת
מעיני היותי.
נושרת,
נצרבת על פני כמיהתי
לרגע קט
של זעקה -
כי רק לאהבה נועדה
נפשי! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.