למרות כל הכעס
צריך לצאת מפה מהר
ולמצוא את המקומות
בהם אני רוצה להימצא.

מקומות
שאפשרו לי לעצום
את שתי העיניים
ובלילה יטפטף הדיו מבין ריסיי
כשאשן במרפסת.

המילים
יכתבו בבוקר
מעצמן

הניצחון הבודד שלי
במשחקי הכוח בינינו
רק עשה אותי
עצוב יותר

אחרי שהפסדתי
כל כך הרבה פעמים
במקום להרגיש
את הכוח שלי עלייך
הרגשתי עצב,
ריק גדול

וצורך לנחם

אנשי  אורגמי
מתוחכמים שכמותנו
מרוב קיפולים
וכיסים בנפש
שוכחים
שהם עשויים
מנייר

נרדמת
מוקדם לפנות ערב

ואני לא הייתי עייף
אז הסתובבתי יחף
בבית שלך
בחוסר שקט.
נהיה לי חם בקלות
ורציתי ללכת משם
(ומוזר שלא הלכתי)

לבסוף יצאתי
למרפסת וצפיתי
באנשים בבית הקפה ממול
דרך משקפת שיצרתי
מהאגרוף שלי

בבוקר,
סיפרתי לך
על המבוכה שהייתה
כשאני והבית שלך
ניסינו להתיידד
כשלא היית שם
איתנו

זיכרונות הילדות שלי
מתמזגים זה בזה
וקשה לי להפריד
בין המבוכים מלאי
היצורים השטוחים
של משחקי המחשב
לבין הדרך חזרה
מהבית הספר
שהתארכה והתארכה
בגלל פועלי ניקיון ערבים
שארבו לי בקרנות הרחוב

אל נורא העלילה
חלמתי שהמורה שלי
לקולנוע מגיע לביתי
ומתארח בג'קוזי
שאבא שלי קנה לאחרונה

הוא בא לפגוש אותי
ובמקום לצפות בסרט
שעשיתי לפני הקיץ
שמוקרן מולו
הוא אכל תירס וסטייקים
ודיבר עם אבי וחבריו
בתוך הג'קוזי

הסרט שלי נגמר
ואני אילם פתאום
ולא מצליח לומר לו
שהסרט "שהוא עשה"
נפלא
ושבגלל חופשת הקיץ
לא הספקתי לומר על כך.

אני משאיר את החגיגה מאחורה
ויורד למעמקי
מרתפים שיצרתי בחלום
שם מתעלס עם בחורה נמוכה
כנגד הקיר

חושב על שמה של אביבה
מוחלף בשמך
על מסכים גדולים בפארק הירקון

מסיבת גג
כשאני עומד
על יד מעקה או על גג
פחד הגבהים שלי
מתבטא במחשבות
ובצעדים שאני בונה
על הקפיצה למטה,
כמעט ללא שליטה,
במהירות בלתי ניתנת
לעצירה

רק הצמרמורת שעוברת בי
קוטעת את המחשבות האלו
ואני נהדף לכיוון השני,
מבין שעלי לקחת צעד אחורה,

להצטרף לכולם,
לקחת עוד משהו לשתות.

בערב יום כיפור
בדרך לבית כנסת
האספלט רוחש

כמו אדמה לפני
מלחמה

כבר כמה חודשים
אני מחכה לצעוק