והגלות
אינך מפחד ממנה.
היא מתבוננת בך, בעיניה הגדולות
שיודעות לדמוע רק בשפה זרה.
ריסיה,
קורי העכביש של ההסטוריה
שנקלעה בנפשינו
כמו חלה, רק מלאה בפלפל שאטה
במקום הצימוקים.
והגולה,
פתאום היא מלטפת,
פוצעת את דמיונך
כיוון שאיננה יכולה לרסק
לב עמוס בחלומות
כמו מזוודה שקשה לסגור.
והמדינה,
מנופפת לך לשלום
באורות הכחולים המסתובבים
של הצ'קלקות
ונוף הטירוף השגרתי שלה,
שבו המציאות נטחנת כמו מיץ גזר
וטחינה ירוקה.
ואני,
הגעגועים מטפסים עליי כבר
חיות קטנות
כמו זכרונות כשאתה מסתובב בירושלים
והיצורים בהכרה שלי
שהתרגלו לשיקויי הפלא שלך
המצמיחים להם כנפיים, טלפיים וקול
מבקשים לבוא איתך
לאן שלא תלך.

21.9.06
קינג ג'ורג'