עכשיו כשהכל נגמר אני שואלת אותך,
אם כבר אין לי ממה לפחד.
אני מורידה נעליים ורצה יחפה אל הגשר.
וקצת כואב לי ברגליים ויורד גשם
אבל אני יודעת שלא העננים מורידים טיפות
מהעיניים.

אז בוא איתי ונלך לבכות על איזה גשר ישן,
אולי על גשר לונדון.מסתבר זה קצת בנאלי.
כמו לבכות על משהו שאף פעם לא היה לי.

אתמול זה היום,היום זה מחר.
אני לא שומעת אף דלת שנפתחת,
(אולי רק חלון שנסגר)
הכל חדל,הפסיק,רק הכאב נשאר
(וזה מציק)
אני נוטשת את הגשר שוב ושוב,
עכשיו הכל אפור לי וזה,מסתבר,
קצת עצוב.

אז בוא איתי ונלך לבכות על איזה גשר ישן,
אולי על גשר לונדון.מסתבר זה קצת בנאלי.
כמו לבכות על משהו שאף פעם לא היה לי.

גשר לונדון מתמוטט ואני עליו.
עכשיו הכאב נעלם.(כבר לא מציק)
גשר לונדון מתמוטט ואני
אחריו.