רעש נעים של גלים קטנים מתנפצים אל האבנים הקטנות על החוף.
המים הכחולים ירוקים נראים שקטים כל כך. ככה בשעה שהשמש כבר
מתחילה לרדת, המדבר שממול נראה קרוב יותר. בשעה זו במבט לאחור
אפשר לראות את הסלעים מנצנצים בגוונים של אדום ושחור. השקט
החודר מופר מרעש דפיקות הכפית הנוקשת בזמן הבחישה על דופן הכוס
המלאה בעלי מרווה יבשים. עוד מעט כשהשמש תמשיך להכבות, ומזרוני
הים הצבעוניים יצאו מהמים ויערמו מתחת לסככת כפות התמרים,
יתקבל במים צבע חדש, אפור. זהו סוג מסוים של אפור מלא חיים
שגורם לרצות לבדוק מה מסתתר בעומקו. וכשהאור יעלם, וכוס התה
תתרוקן, ואחריה גם עוד תלגם כוס מרטיני עם קרח בטעם כפרי, אכנס
שוב אל הים. האפור ימשיך ויתכהה, ואני אוכל לעשות אז מקסמיי.
בתנועות ידיים מעגליות ארעיד את מיתרי ליבו, עד שאור זוהר
ישתחרר מסערת העננים של יצורי המים הזערוריים.


לצערי באותו חלום על סיני, ברגע בו נשענתי לאחור ולגמתי מכוס
התה, סדרה של שורת פיצוצים התחילה מאחורי. כאשר האש הקיפה כבר
את כולי התעוררתי.