אתה חוזר הביתה מאחד השבועות היותר קשים. הנשק מכביד על הכתף
והתיק הגדול מפריע לשיווי משקלך. אתה מגיע לדלת הכניסה ומניח
לרגע את התיק. זה נגמר סוף-סוף. אתה נאנח בהקלה כמו בסיומו של
מסע ארוך ודלת הכניסה מחייכת אליך בפנים בלתי נראות. לפתע אתה
שם לב למשהו על הריצפה. משהו שהולך לגרום לך להרגיש אפילו טוב
יותר. מספר חשופיות מזדחלות להן באדישות על השביל ומתעלמות ממך
לחלוטין. פניך קורנות ואתה לוחש בקול רם "החלה עונת
החשופיות!".
אתנחתא סיפורית- החשופיות עוברות את חייהן בנדידה בעולם.
התירוץ שלהן הוא שהן מחפשות את הבית שנלקח מגבן, ובשל כך לא
יוכלו להישאר יותר מזמן מוגבל במקום אחד, משום שאין זה ביתן.
האמת היא, שהחשופיות מאד נהנות מהעובדה שאין להן בית, וכך הן
יכולות לתור בחופשיות את העולם מבלי שמישהו ירים גבה. לכל מקום
אליו מגיעות החשופיות הן מביאות איתן את 'עונת החשופיות'. עונה
זו היא העונה שבאה לפני החורף והיא אמנם לא באמת חורף עדיין,
אבל היא מתיימרת להיות. זו התקופה הכי טובה בשנה.
המשך העלילה- אז אתה פותח את דלת הבית ועולה אל החדר הבטוח
שלך. אומר שלום לאמא ואבא, לעדי ואלה ולחתול. מוריד את התיקים,
יורד מהמדים והולך להתקלח שמח וטוב לב, כשאתה יודע ששום דבר רע
לא יכול לקרות בסופשבוע זה. הערב יורד מהר ואיתו גם מזג
האוויר. רוח קרירה נושבת מסביב לבית, עוברת ליד כל חלון
ומוודאת שהכל טוב. טיפטוף קל מתחיל לרדת. מסוג הטיפטופים שאין
להם מספיק בטחון עצמי בכדי להיות גשם והם מלאים בכוונות טובות.

אתה שוכב תחת שמיכת הפוך החמה עם כוס שוקו חמה ביד על הכורסה
בסלון. הטלויזיה דלוקה בתחנה זו או אחרת, אבל מחשבותיך נודדות.
אתה נזכר בנערה שלהביט בה היה כמו לרדת מטרמפולינה. אתה חושב
עליה ויודע שעכשיו היא בחוץ, רוקדת את ריקוד הגשם הפרטי שלה,
שמורכב לא מקצב או מנגינה אלא אך ורק מיופי וחן. אתה מדמיין את
דמותה מרצדת בין הטיפות וזוהרת באור חזק שמאיר את הלילה כולו.
אם פיות היו באמת קיימות אי פעם היא ודאי הייתה אחת מהן. אתה
מביט מהחלון החוצה אל הטיפטוף המתחזק ומחייך, כי זה כל מה
שאפשר לעשות.
הגיע הלילה והירח מסתכל עליך כשאתה נכנס למכונית. אתה יודע
שאם הירח שם אז הכל בסדר. הירח תמיד מסתכל על כולם ובגלל שיש
רק ירח אחד, הוא תמיד יודע הכל. ואם הירח מחייך, אז באמת הכל
טוב. והירח תמיד מחייך.
מה היית מבקש מהקוסם מארץ עוץ? שכל - גורם לדיכאונות, לב יכול
להישבר, ולחזור הביתה אתה תמיד יכול. הדבר שהכי היית רוצה זה
אומץ. עונת החשופיות זו תקופה קסומה שבה כל משאלותיך מתגשמות,
או לפחות חלקן. הלילה יהיה לך אומץ ותוכל להשתמש בו עד שהשעון
יראה חצות, משם זה כבר תלוי בך.
אתה הולך לישון כשחיוך על פניך. חיוך כל כך רחב שהוא כבר יוצא
מתווי הפנים שלך ומתפשט אל כל המיטה. שמיכת הפוך מגינה עליך
מהקור ששורר בחדר וכפות רגליך מצחקקות. זה היה יום מושלם. אילו
רק הייתה נמשכת עונת החשופיות למשך כל השנה...