הם ישבו בחצי גורן כשהמדריך יושב מולם. החדר היה חדר קטן ללא
חלונות. התאורה הייתה חלשה ונורת הפלורסנט הבהבה מפעם לפעם
למספר שניות. המדריך בחן את הבעותיהם של חברי הקבוצה, בעוד הוא
מציג את עצמו. "לאלו מכם שלא מכירים אותי, שמי הוא רפאל ואני
מדריך הקבוצה."
חלקם נראו מפוחדים, או כחשים באי נוח, אלו היו לרוב החדשים.
חברי הקבוצה הותיקים נראו יותר נינוחים, או לכל היותר
משועממים.
"טוב," אמר רפאל "אז מי רוצה להתחיל?" לא היו אף מתנדבים. "מה
איתך ג'ונס?". ג'ונס היה גבר בשנות ה20 לחיוו. קצת נמוך, קצת
שמנמן, בעל שיער חום קצר ומשקפיים מרובעים. עיניו היו מלאות
הבעה ואם היית מסתכל בהן זמן רב מספיק, היית קרוב לוודאי נאנח
ומניד בראשך.
ג'ונס נעמד ואמר "שמי הוא ג'ונס ואני חי במציאות כבר 25 יום."
הוא התיישב חזרה במקומו במהרה, בעוד שאר הקבוצה מדקלמת את שירת
העידוד הקבועה: "כולנו אוהבים אותך ג'ונס." לאחר מכן קמו אנשים
נוספים ואמרו את שמותיהם, בסופו של דבר, אפילו כמה מהחדשים
העזו לקום.
"יפה," אמר המדריך במבט מאושר. "עכשיו רובינס, ספר לנו על
הפנטזיות שלך." אדם מבוגר כבן 60 קם ממקומו והחל לדבר: "אני...
אה... תמיד רציתי לגלות ארצות חדשות שאף אדם עוד לא ראה אף
פעם. הפנטזיה שלי..." הוא נעצר למספר שניות כשאמר את המילה
פנטזיה."... הפנטזיה שלי הייתה להיות מגלה ארצות..." הוא נשאר
לעמוד, כשמבט מזוגג על פניו. חיוך רחב החל מתפשט על פניו
כשנזכר בשאיפותיו האי רציונליות. רפאל נקש באצבעותיו מול פניו
של רובינס והוא התעורר מחלומו בין רגע. "אנחנו כאן בכדי לעזור
לך להתגבר רובינס, אבל אתה צריך גם לעזור לעצמך." חיוכו של
רובינס נמוג בשנייה והוא התיישב במקומו בדממה.
"מה איתך ג'וליה?" רפאל פנה אל נערה שישבה מולו. ג'ונס בהה בה
שניות מספר. היא הייתה בעלת שיער שחור וארוך, עיניים גדולות
וירוקות, פנים עגולות ויפות וגוף, שהיה גורם לכל גבר להפוך
למכונת ריר היפראקטיבית. היא קמה והסמיקה קלות. "כן?" שאל
רפאל. " אני... חיכיתי לגבר המושלם," היא אמרה בחשש. "אביר על
סוס לבן, שיסחוף אותי ויקח אותי לארצות רחוקות ויהיה האחד
והיחיד בשבילי...." היא חייכה את החיוך העצוב ביותר שראה ג'ונס
מימיו. "המציאות אינה כזו," אמר רפאל. "לרובכם יש פנטזיות
הקשורות לאהבת אמת, שפשוט תופיע משום מקום. במציאות צריך למצוא
אדם בעל תחומי עניין משותפים לשלכם, לצאת איתו מספר פעמים
ולבסוף לפתח אליו חיבה. ככה זה עובד במציאות." ג'וליה התיישבה
ומבט של אכזבה על פניה.
גבר צעיר בערך בגילו של ג'ונס, קם ממקומו ואמר: " אני תמיד
חלמתי להיות עיתונאי מצליח, שמטייל בעולם ותמיד מצליח לעצור את
כל הפושעים והאנשים הרעים." הגבר התיישב חזרה במקומו ורפאל
אמר: "בחיים האמיתיים אף אדם לא יכול להציל את העולם בכוחות
עצמו. המשטרה אחראית ללכידת פושעים וגיבורים קיימים רק
באגדות."
"ומה איתך ג'ונס?" שאל רפאל. "מה הפנטזיה שלך?" לפתע פקח ג'ונס
את עיניו. היא הביט מטה אל הרחוב שהיה כ40 קומות מתחתיו.
"אה..." הוא נאנח, "אם זה רק היה ככה באמת."
הוא עצם את עיניו ולקח את נשימתו האחרונה.