הוא היה איתי כל הזמן,
בזמן של של צחוק ובזמן של הטלת דמעה.
הוא הביא לי ת'עצבים,
ונמאס עליי מכל החורים.
הוא חי איתי במשך שמונה שנים,
וכל הזמן במוח שלו היה כתוב "כאן בונים".
תמיד היו אותי שואלים:
"למה אתם אותו לא מחליפים?!"
הייתי עונה להם בפנים מעוצבנים.
"זה הכל בגלל שההורים שלי קמצנים".
קובי היקר אני כ"כ שונא אותך,
על כל השנים שגרמת לי לסבול,
על כל הפעמים שברגע שהיה קצת בלאגן,
היית אומר: "אני לא יכול יותר, אני מתפוצץ!",
ולאחר מכן מכן היית פשוט נסגר.
הו, קובי מחשב דביל שלי.
היה לנו זמנים טובים,
אבל עכשיו אתה הולך ממני,
לצמיתות!!!
הללויה!