[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אביב בר
/
נפש

ביום שהגעת, הכל נראה אחרת.
העצים היו ירוקים, הפרחים בלטו מכל פינה, היו המון חיוכים
ואהבה.
נכנסת עם המבט הקודר בעיניים, האדישות הנוראית, חיוך מאולץ
שנשמט מיד.
כשעמדת לידי, הרגשתי מתה.
הרגשתי קור ופחד, הרגשתי כאילו לעולם לא יהיה טוב.
התרחקתי ממך. הפחדת אותי. מה זה הכוח הזה? איך בנאדם יכול
להיות כל כך קר ועצוב?
אבל לא הבנתי שמעכשיו את איתי, את תלכי אחריי לכל מקום, את
תעשי אותה דרך שאני עושה- רק בגישה שונה.
מהר מאוד הפכת להיות חלק מאוד מרכזי בחיים שלי. לא יכולתי
להתעלם מקיומך יותר כי החדרת בי את הקור והעצב, הכעס והשנאה
הנוראית.
היית מפלצת והפכת אותי לזה.
הכל היה שחור ולבן עכשיו, כבר לא היו ציפורים אלא חיות לילה
מפחידות שמסתתרות מתחת למיטה, כבר לא הייתה אמא שתבוא ותנשק
לפני השינה אלא רוצח שמחכה שכולם יכבו את האורות, כבר לא היו
בגדים צבעוניים וקיציים אלא בגדים שחורים והמון איפור שחור.
המסיכה שלבשת השתלטה על הסביבה. היא חדרה ללב, לדם, לעצבים,
לורידים, לראש ולשאר חלקי הגוף.
את ישבת לך על הנפש ושרפת אותה לאט לאט במו ידייך.
בכל פעם שמישהו הרשה לעצמו להצחיק אותך מעט, דאגת שהחיוך ירד
גם מהפנים שלו.
עד שיום אחד, פתחתי את המגרות של ציפור הנפש,
ראיתי מיד את מגרת העצב, מגרת הקנאה, מגרת האכזבה ומגרת
הריקנות. המשכתי לחפש, הרי הן חייבות להיות פה איפושהו, כבר
ראיתי אותן קודם לכן. פתאום בצד, ראיתי אותן. מגרות השמחה,
התקווה והסבלנות היו שם. מפוחדות וכל כך קטנות. שלחתי את ידי
וניסיתי בכל כוחי לפתוח אותן במפתח הלב, אך ללא הצלחה.
ככה חיית את חייך וחיית גם את חיי. כך בעצם הרגת אותי והרשת
לעצמך להשתלט על הגוף שלי ולעשות בו כרצונך. כך בעצם הרסת אותי
ושברת אותי ואת אותן מגרות הרחוקות והקטנות, שעד היום אני לא
מוצאת.

"בקצה השמיים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני אוהבת
ערמונים!






הרעבה


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/12/06 8:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביב בר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה