אומרים שזאבים מסתובבים בלהקות ואנשים כמו זאבים, רוצים להיות
ביחד, אף אחד בעצם לא רוצה לחיות לבד. למעט הזאבים הבודדים..
ומה מביא אותי להחלטה הזו? החלטה להיות "זאב בודד"? או שזו
בעצם לא החלטה וזה בא לבד? ולמה אני מרגיש לבד למרות הכל? ולמה
אני מנסה לשכנע את עצמי ואת הסובבים שאני בטוח בעצמי במאתיים
אחוז כשאני לא? ובכלל בכל מיני דברים שאני לא. ומה אני כן? אני
משתדל להיות הוגן וזה לא תמיד יוצא. איזה הקרבה צריך לתת בשביל
להיות הוגן תמיד? לא נכון, לא צודק, לא כלום, פשוט הוגן. או
שזה לא נכון לשאוף לזה בזמננו? כי ככל שאני מתקדם ומתבגר,
ומכיר את האנשים והחברה אני רק מבין עד כמה הכל מושחת ומושתת
על כסף, כח ושליטה. ואני לא יכול לחיות במקום כזה, ועם ביטחון
שלי איך אוכל להועיל, לתקן?  ובגלל זה אני אהיה לבד בדרכי. וגם
בגלל שאני בן אדם קשה. אני מנסה להיות טוב יותר ונהיה רק יותר
רע, מנסה להתחזק ורק נחלש. מנסה לתרום ולבנות ובמקום זה רק
הורס. אולי כדאי שאהיה לבד, ככה יהיה פחות נזק לך, למשפחה שלי,
לחברים שלי ובכלל... לא, אם מישהו דימיין, אני לא הולך להתאבד
(מה הטעם?!), אני רוצה ללכת לא רחוק, לא להתבודד פיזית, כי הרי
"זאב בודד" הכוונה היא גם רק להתבודד נפשית, לחיות עם כולם אבל
עדיין לבד. להנות? לא בטוח. להתפתח איכשהו? גם לא. אבל אולי
אוכל לעשות יותר ככה.. זה מתחיל להיות פטתי מדי.. איך בן אדם
יכול לסנגר על עצמו, או להגיד מי הוא בעצמו? ומי אני?
אחלה שאלה..
            ..ואחלה סיום. לא יודע אם הצלחתי להעביר לנייר מה
שרציתי אבל זה בסדר, כי אני שלם עם מה שכתבתי..