רמי בקיש / אדים |
לאט נבלע ברוח,
נראה רק מקרוב.
משהו מושך אותי למעלה,
לא מרפה.
חגבים אנושיים הצופים באדים
המערבלים את עצמם, סחור סחור,
ימשיכו בשיגרת יומם,
עד שיוטח מסך הלובן.
אז יגיע תורו
של
מישהו
אחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|