שמעתי אותך לוחשת ברוחי, לא סתם לבד , אלא איתי.
ידעתי שאת רוצה רק בגופי, לא לבד, את חושקת בי.
ראיתי לך את העניים , אדם לבד, קלוע בנשמתי.
לתומי את באת , למחוותייך את שיקרת.

שאלותיי בצורות לא כוללות באות ,על שפתי הנשוכות את גופך
בטן שלא ידע ספק , אם את רוצה למה לא באה לבקש .
שובעה מן החיטה , לחם שנעשה לא מבצק.
שיר שחרזת , עם טעם של בוסר ניראה כאדם בשל, בלי מנגינה שתחזור
ורק הולכת.


לתשובותייך את שומעת ,אישה גדלה, על פי מבטייך.
לחושייך את נותנת , אישה בוגרת לבדה , על שקרייך.
ענייך אומרים אמת הפוכה, אישה לבדה,  תשוקה על שפתייך.
לתומך את באת , לעניי את שוב שיקרת.

את הופכת לאישה , ואני כבר אדם שמצא מה שרצה .
אני לומד את לנברא , שאת רק מצאת חלק קטן מהתמונה .
את ואני , זה כמו אני ואת את לא מבינה , שתבין היא אמרה ,
אני אמרתי את עדיין לא בשלה כך שוב אנחנו מוצאים מריבה.
שם וכאן , אתה היא אמרה, אני רק הלכתי והלכתי ולא ראיתי את
האחור


שוב רואה את אותו סיפור של סחור וסחור ,
שהיא יושבת ובוכה אני תמוהה בכעס לאהבה .
שיר שחרזת ,ושאלותיי הכוללות , ענייך ושפתיי .
בלי האשמות יצאתי ואת נשארת .ולחדר ההוא לחזרת ,ואני סחור,
סחור
ולא הבטתי לאחור.