היום נתגלתה לי בבית-החולים ממשותך המדהימה
שב, שפוף ושבור, רגלך נזהרת בצעדה
וגופך הרפוי נתמך מימין ומשמאל.
חלפו השנים וכבר צה"ל איננו זקוק לנו כחיילי-מילואים.
העלומים אינם שבים ויש אנשים חדשים
דבר אינו חוזר על עצמו ויופייך לא נשמר.
מה נורא היה המקום ההוא.
מעודך הן היית צוחק לה לאש כשהובלת הגדוד.
כששלוות התנפצו וגיבורים שחו
הזדקפת בין מתכות לוהטות
שפתיך אמרו הוראות מילה מילה
ולא כופפת גווך לסגנים שאיבדו אמונה.
היית עליון.
גבר.
בשעטות-קרב
כשחברים מתרסקים
הנערים חורגים וזהויותיהם משתנות.
אף אני גבריותי אבדה לי בין הפחדים.
נחבא בין קצינים מאמצים מוצא-פיך
בלאט ניפתח לבי ונמלא בחדוות התשוקות
להדביק שפתיי אל פניך
שקשיחותן לא הופרה בתלאות מלחמה
לגנוז את גופי בין זרועותיך היצוקות
עד שיסתיים הקרב.
השתוקקתי אליך
וחמקתי מבור בו התחפרה כתתי.
לא הייתי עימהם עת נפל שם פגז
ובתום הקרב לא נשאתני בארון למקום קבורתם.
הכל חולף
ומחר תצעד אלי שאול תחתיות.
רופא צעיר שיתמוך בך לא ידע כי
תושייתך בשדות-מלחמותינו מנעה חורבן.

ממשותך - מ' פתוחה, מ' קמוצה.
שב - ש' שמאלית (זקן)
שחו - ש' ימנית (התכופפו)