שומע את הילד בוכה בחדר השני
ואיך הגוף מתנדנד
מט ליפול
אבל יודע
שזה תלוי רק בו
לא זכרתי אותו
לא זכרתי
את הפנים שהביטו בי
קמתי והלכתי
הדלת נטרקה מעצמה
ואני
השארתי סכינים
בתוך הגוף
חורצים חורים
זה לב האדם
אומר השיר
אבל אני ידעתי
הילד מת
עכשיו זה הזמן
לנגב את הפנים
לשטוף את הלכלוך מן הגוף
והצער הוא זה שיחרוץ את דיננו
בלב דואב
ראיתי את הילד
מחייך אלי
ואז נאנח
אלה לא החיים
זו לא ההבטחה
ואני הרכנתי את ראשי
רציתי לצרוח
מכין את האקדח
אל הפה שנפתח בתנועה חדה
רציתי רחמים
אבל הילד צרח
ואני לא הצלחתי לאטום את אוזניי
סכינים נשארו בתוכי
מבקשים את דיני לחרוץ
בבת אחת, בלי השהיות
אין כאן אלוהים, שיציג לי נסים
במצגת ממוחשבת, בסרט תלת מימדי
אני מנסה
לפתוח את החלון
אולי תיכנס רוח
ואוכל לשמוע קולות חדשים
והילד צורח מבפנים
לא יכול להתעלם
ביקשתי את פניו לא לראות
אבל הוא שורט את פניו מולי
דם נוזל מן הלחיים
מטפטף על רגליו
ואני מכין את הפה לאקדח הצר
והוא צורח
רוצה לדעת את התשובה
ולא היה לי מה לומר לו
וברגע אחד נגמרו הצרחות
רק רוח קלה, וקור נכנס מן החלון
אולי זה מה שמרגישים, רגע אחד
לפני שהגוף לא יכול להכיל את הסכין האחרונה |