לא יכול להתמודד
עם מהות המחלה
היא באה והולכת
אני נשאר
גלוי פנים
נטול הגנה
לאט לאט
נחשף אל התבונה
שכול יום בו
המחלה מפרפרת בתוכי
העיוורון מכהה צבעים
עכשיו היום נראה כמו לילה
והזמן נראה
כמו תרגיל בחשבון
לתלמידים מחוננים
המחלה
משאירה כתמים
על הסדין, על הידיים
לו הייתי יכול
הייתי
משאיר יומן עם פרטים גלויים
שכול אחד ידע
איך המחלה
חתכה בתפר העדין
לא נתנה לי סיכוי להינצל
מול הדם שזלג על גופי
ניסיתי להבין את המהות
נשארתי כפות אל הכללים
תהיה אתה, תהיה נחמד
אל תצרח, אל תצעק
אל תספר לאיש
שאתה כבר מת
וזה רק הגוף שמתהלך
חופשי בין האנשים
מחפש קורבנות להזיות
מי בדיוק צודק
אי אפשר לדעת
שהחוקים משתנים כול יום
ההנחות הן פשוטות, כול אחד רשאי
לעשות לעצמו אחת ועוד אחת
עד שהוא ירגיש מספיק קל לתנועה
מספיק מכובד כדי לא להרגיש אשם
זו המחלה שמתנגנת בתוכי
סימפוניה של הגוף הדועך
זו המחלה, לא הבנתי את מהותה
כול יום  שרדתי איתה את הזמן החולף
כמו בוגד בעקרונות, בצרכים
מביט על עצמי במראה
זה לא אני שכותב את השיר, זו המחלה
זה לא אני שמדבר, זו הזייה
מישהו אחר לקח את פי, שכנע את האנשים להקשיב לו
כמו רכילות זולה או תכסיסים עלובים
ואני
נשארתי עם המחלה, כמו זוג יונים
היא טיפלה בי, ואני נתתי לה חיים