אין משמעות למילים
הן נכתבות, מעצמן
איש לא שומע
איש לא מבחין
זו כמו גסיסה ארוכה
הוצאה להורג של הנפש
לא מצליח
לחבר משפט אחד
בלי להרגיש מת
לדעת שכול השלבים
מתפרקים לאט לאט
עומד חשוף
מול פנים שמחכות
להגיב בתנועה אחת
חיוך או בכי
צער או שמחה
כמו הוצאה להורג
אני מחכה
שהשלב הבא ייגמר
והחדש יופיע מיד
ואת, מצידי
את יכול ללכת
להיעלם
בשורות של האנשים
שמחכים בתור
לעלות למטוס או לבמה
לספר את סיפור חייהם
עבור מחיר מופרז
מה אני עושה?
לא מצליח לחבר שני מילים
למשפט אחד
שיסביר הכול
אין משמעות אמיתית
זה רק עוד צורך
כמו כדור שינה
ללילה ללא חלומות
גם אני מרגיש את הגוף זורם
ולא יכול להלחם
עומד עיקש, בלי שום כלי נשק
ככה זה, שחיים מוקדם מדי, או מעט מדי
ואין משמעות למילים
שהופכות לשיר, קללה,
סיפור נטול מוסר השכל
ומי היום, יכול בכלל לדבר על מוסר
גם הצדק מת וגם האלוהים חדל
ומי אני בסיפור הזה?
בלי מילים, מי יקרא אותי
את יכולה לעזוב, לספר שהיית וללכת
ספרי את הסיפור הזה, תזכי לתשואות
כול אחד מבטיח, כול אחד לומד משהו מהשקרים של עצמו
סרטים כחולים, שחורים מעטרים את המחשבות
רוצה להיות צופה מן הצד, רוצה להיות גיבור
אבל המילים, איפה הן עכשיו
אחרי כול ההבטחות, התחושות הטובות
המראות היפים, הערומים מכול
מה נותנות לי המילים
אם אחרי כול משפט, אני מת,
אם שום משפט, לא מקיים אותי?