מיום יהלך על גזעיו, ושורשיו נטועים חוצבי אדמה
פארותיו יגביהו עד כוכביא, ילחכו שמיא מאודמה
רוחו הגבוהה תושפל, מועד ינשום ויראה ליל
ביום שיזעו שמרי הבית, והתעותו אנשי החיל
מפטם מעדנות חך, דבש וחלב תחת לשון
יראה תבל ומלואה, יוחיל לעולם ייכון
מעמסת אביבים וחורפים, ימצאוהו תלאות מרובות
ובטלו הטחנות כי מעטו, וחשכו הראות בארבות
מרוב און ומכביר כוח, חזה צבה דשן גהה
בריא אולם ואין ציר ודווי, רוחו גבהה
לכשירחש מעיו באים בחוליו, יעלו צחנה
וסגרו דלתים בשוק, בשפל קול הטחנה
נעמה תנומה, כעולל נם ויונק מדדי אם
בשמים ריחות מתבל, מכל רחשים מתפעם
עד בוקר נודדת נפשו, עת חום עצמותיו מפשיר
ויקום לקול הצפור, וישחו כל-בנות השיר
יסעד מגובהי תמר, הר בעיניו כחגב
לא תבהלה ופלצות ידע, מורם מעם, נשגב
וכשישפל מטה, פתח אולמו זעיר כחרך
גם מגבה יראו, וחתחתים בדרך
יפרח הדר ריחו, מתארו תתמוגגנה נוות
שדרתו בנויה לתלפיות, ציוני שעלים סוגדות
חוסנו לא לעולם, עד תיסתר עינו בחביונה
וינאץ השקד ויסתבל החגב, ותפר האביונה
כי-הלך האדם אל-בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים

ניסיון לכתיבה בשילוב עם פסוקי תנ"ך
   כל שורה אחרונה בבית היא פסוק מקהלת י"ב ג'-ה'



"ביום, שיזעו שמרי הבית, והתעותו, אנשי החיל;
ובטלו הטחנות כי מעטו, וחשכו הראות בארבות.
וסגרו דלתים בשוק, בשפל קול הטחנה;
ויקום לקול הצפור, וישחו כל-בנות השיר.
גם מגבה יראו, וחתחתים בדרך,
וינאץ השקד ויסתבל החגב, ותפר האביונה:
כי-הלך האדם אל-בית עולמו, וסבבו בשוק הסופדים"