אם אפול לתהום נשייה
ותאבד בינתי לבלי דעת,
ימיני לא תדע את שמאלי,
ודרכי תהא לא נודעת
בין דלת אמותיי אדשדש
לנוד בין תנומה ליקיצה,
את ימיי אעשה בלא מעש,
לילותיי ייעצמו למחצה
ויראוני כך הבריות
זה אל זה ירמזו במבט,
אחדים, יעמידו פני צער,
אחרים ישחקו, לא אחת.
ואני בשפתיי אז אשקוט,
"שוטים", אהגה בנפשי,
"היאך זה פניהם כה הצנו
ואין בהם לב שיפשיר." |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.