לאחר שפוטר מעבודתו עקב כשלונו המתמשך במכירת פוליסות ביטוח
כנגד ארועים בלתי צפויים, עשה בעצלתיים את הדרך לביתו כשהבחין
שדרך על פיסת מסטיק לעוס. הוא התיישב על ספסל בכדי לנסות
ולהסיר אותו, ואז הבחין בשלט: "זהירות, צבע לח". לפתע עלה
במוחו זיכרה של מורתו, האומרת לו שלעולם לא יצליח בחיים מכיון
שהוא אפס מאופס, ואפסים מאופסים נכשלים בחייהם, אחרת לא היו
אפסים מאופסים. הוא קם תוך הפטרת קללה עסיסית, הסיר את מקטורנו
המלוכלך מצבע, השליך אותו בזעם לפח אשפה סמוך, והחטיא. הוא
שילח את רגלו בבעיטה אל עבר עמוד חשמל שניצב בקירבת מקום
בנסיון לפרוק את זעמו, ושבר את הבוהן. שביתת רופאים התנהלה
באותה עת, ולא היה איש במרפאה שיטפל בו. האוטובוס מיאן
לעצורבתחנה, והוא נאלץ לדדות אל ביתו רגלית. בכניסה לרחוב
מגוריו אירעה לו תאונה נוספת, כשהתנגש חזיתית בילד על סקטבורד.
אימו של הילד הגיעה, אחוזת אמוק, למקום האירוע, ופתחה מיד
בביצוע רצף צעקות מרשים במסגרתו האשימה אותו בחוליגניזם,
ואנדליזם ופאשיזם. הוא התנצל ופנה בצליעה אל ביתו. האור בחדר
המדרגות לא התרשם מלחיצה על המתג, וסרב להדלק. הוא עלה בחושך
לאיטו תוך שהוא נעזר במעקה החלוד, נעמד אל מול דלת ביתו ושלח
יד אל כיסו, על מנת להוציא את המפתח. או אז התחוור לו שהארנק
נשאר במקטורן אותו ניסה להשליך לפח, אך החמיץ.  
תמיד חשד בקיום מישהו שמנהל את העניינים אי שם למעלה, וכי אותו
ברנש חש כלפיו רגשות תיעוב עזים. כששב הביתה לאחר יומו הראשון
בבית הספר, שאלה אותו אימו איך עבר עליו היום. הוא השיב לה
שלמד לכתוב שלום כיתה א', שהשוקו היה טעים, ושהבשילה בו ההכרה
בדבר קיומה של ישות עליונה העוינת אותו ועושה כל שביכולתה בכדי
להפוך את חייו לאומללים. אימו הופתעה, מאחר ולרוב טען כי אינו
אוהב שוקו.
תמיד חלם להיות סוכן ביטוח. הוא היה סוכן ביטוח מצוין. "סליחה,
אדוני, האם הקדשת אי פעם זמן למחשבה, מה יקרה אם תידרס בידי
עדר גמלים? או תיפול בשביו של שבט קניבלים? ומה יקרה אם תזכה
במליונים בהגרלת ענק, תפנה עורף לכל ידידיך, תהפוך למתבודד
אקסצנטרי ותאבד את שפיות דעתך?". למרבה הצער, מרבית האנשים
סרבו להבין שהוא סוכן ביטוח מצוין, והשליכו אותו מביתם בחמת
זעם רצחנית.
זו הסיבה שפוטר מעבודתו. בעת שישב בחדר המדרגות החשוך מול דלת
ביתו הנעולה, שיחזר בקצרה את חייו ותהה על המשך דרכו. לבסוף
החליט לעשות מעשה. הוא הסיר את עניבתו וחבש בעזרתה את בוהנו,
חמק אל מאחורי הבית, והחל לטפס על המרזב. באזור הקומה השלישית
גילה כי המרזב מהודק אל קיר הבנין בעזרת שלושה מסמרים חלודים
בלבד, ולכן יתמוטט אם ינסה מישהו לטפס עליו. למרבה המזל,
שלולית בוץ מצחינה שנוצרה על ידי הצפה בביוב ריככה את החבטה
בקרקע. בעודו שוכב שקוע למחצה במי השופכין, פסל על הסף נסיון
השתלשלות מן הגג, מכיון שלא היה בטוח שהשלולית תבלום את נפילתו
מגובה כזה, ובכל מקרה חש חוסר רצון כלשהו לבצע קפיצת ראש נוספת
אל תוך הבוץ הריחני, מה גם שמספר שכנים שילשלו ראשם מחלונות
ביתם והחלו לתהות בקול על מעשיו. כתפו הימנית, שנפגעה ככל
הנראה בנפילה, החלה לעקצץ. הוא קם תוך קשיים מסוימים ועשה דרכו
שנית במעלה חדר המדרגות.
בעומדו שוב מול הדלת, חשב שניתן תמיד ניתן להביט בחצי הכוס
המלאה. הוא הקפיד שלא להחליף את דלת העץ הישנה שבפתח ביתו,
מכיון  שחריקותיה הפריעו את מנוחתם של השכנים. הוא צעד שני
צעדים אחורנית, ואז הסתער על הדלת והתנגש בה בעוצמה. הדלת קרסה
אל תוך הדירה. הוא קם, ניקה עצמו משביבי עץ, הרים את הדלת
והשעין אותה כנגד הקיר. אז ראה כי המפתח נמצא בחור המנעול.
מסתבר שהשאיר אותו שם בבוקר, מתוך פיזור דעת, ושכח לנעול. מכאן
שהדלת היתה פתוחה, ולא היה צורך לנתץ אותה. הוא סובב את ראשו,
כנידון למוות שקיבל עליו את רוע הגזרה, וראה את אשר ציפה
לראות: פורץ ניצל את ההזדמנות ורוקן את הדירה מכל תוכנה. לקח
גם את הנורות. הוא חש כעס מוזר על הפורץ שהשאיר את המפתח בחור
המנעול, כאילו בכך הוא מטיל את האשמה על אותו אדם חסר זהירות
שלא נעל את דלת ביתו, "פירצה קוראת לגנב". הוא פשט את בגדיו,
נכנס אל המקלחת, וגילה שאין מים. מסתבר שעקב התפוצצות צינור
הביוב, ניתק ברנש שזה תפקידו את זרם המים לבנין, עד שיבוא ברנש
אחר שזה תפקידו ויתקן אותו, ענין של שבוע לכל היותר. הוא נשען
על אדן החלון, והוציא את ראשו על מנת לשאוף מעט אויר, בעוד
טיפות מים מכבסיה של שכנה זולפות על ראשו.