ענתה בואי / בת שלושים הייתי |
הזמן שלח לי אותותיי
מעתה אנוח בין ענפי גחמותיי
תיספג נשמתי הלחה בשירי
ולא אפר ולא אבק אשאיר אחריי
רק אותיות דביקות, מאובקות
ימלאו את ליבי, את דמי, את פניי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|