|
לפעמים אני אוהבת להחזיק את כל העולם על הכתפיים
אבל יש עכשיו יותר עולם מבדרך כלל
ובא לי שהוא יחזיק אותי.
(זאת זכותי).
הארץ הזאת זקוקה לתושבים,
אבל אנחנו רק רוצים לדעת שאם נטוס
היא תהיה כאן כשנחזור.
בצביעות אנחנו מחניפים לה:
"ארץ זבת חלב ודבש" ו"רק בישראל"
ואז בינינו לבין עצמינו נתלחש:
"אין לי ארץ אחרת".
כמה בוגדניים אנחנו:
ילדי לוחמים
נכדי פליטים
ניני אנשי חזון-
שנתנו הלוואה של תקווה לעתיד,
ואנחנו לא משלמים אותה באושר. |
|
|
מבקר הסלוגנים
הכי מבדח אותי.
הוא מתייחס לכל
דמות כאילו היא
כותבת לעצמה את
הטקסטים. כה
תמים, אפילו
המונולוגים של
ג'יי לנו, לא
הוא כותב אותם.
אחד שמאשר את
הסלוגנים ואין
לו איגוד
מקצועי. לכותבים
בטלויזיה יש,
לצלמים יש,
אפילו לאלה
שמושכים את
הכבלים יש איגוד
מקצועי. אבל
למאשרי סלוגנים
אין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.