בעולם אוטופי לא היו מילים
הייתה הבנה עיוורת, ורק חיוכים
לא היו אי הבנות או כפלי משמעויות
האושר היה בשפע, ללא תנאים
הולכים לומדים עובדים משחקים בלהיות גדולים
מי אמר שאסור לנו להיות כמו ילדים
לעשות כי רוצים ולא כי צריך
מאפר באת ולאפר תשוב
עזוב שטויות, תתמקד במה שחשוב
חדר ליבי נהיה חשוך
אל תביט לאחור ואל תתנצל
הנמר שאותך רודף יתגלה כחתול
תן לצחוק הילדים להזכיר לך
איך היית פעם כשלא דאגת, פשוט חיית
כשהמסכות ירדו והסכרים יפרצו
היה שלם עם עצמך וצרותייך ייעלמו
כולם אומרים לי לשחק את המשחק
אך מה הוא שווה כשאני נחנק
כ"כ הרבה צביעות, הרבה רוע
כמה חטאים עוד תוכל לבלוע? |
