לוחמות החופש הגדולות
מארגנות עכשיו אירועי ליצן-זמר-רקדניות
לילדי שכונות העוני של חיפה

האסירות הפוליטיות הקשוחות
עורמות כסאות פלסטיק ומחלקות צמר גפן סוכר
לפעוטות אוחזי שד ושיער

הנשים הבודדות שאיבדו את תחושת הפחד
מחזירות הלוואות בסכומים גדולים
לפקידי בנק משוננים

ואין בעולם הזה מראה קשה יותר
מזה של אישה פלסטינית למודת הריסות בתים ונפש
המתבוננת בחיים מהצד, כמוך בדיוק

חיתוך הדיבור האיטי שלך,
הוא אחד הכלים הנאים ביותר
שיכולת לבחור לעצמך
מחגורת הנגרים הנעלמת שלך

זקנך הלבן הזעיר, עור פניך האדום,
המפאר את כדורי הזכוכית הכחולים בארובותיך
מותאמים היטב לבחירתך את המילים המכניעות

הדרך בה אתה בוחר למתן את היושב לצדך
המילים הספורות בעזרתן אתה מביע את הזעם
הבדיחות המצחיקות שאתה מספר בפה משותק
ההלצות העצמיות הנדירות שלך
האמיתות המלטפות את לשונך השלוחה
כל זה
מותיר בי רושם עמוק הערב
מר דייוויס

אחר צהריים של תחילת שבוע
ואני מטייל במבוכה גדולה
ברחובות הוואדי המרוקן מאדם
וגזרי עיתון "איתיחאד" מחליפים
את כדורי הקוצים בסצינת המערבון הנצחית
שאני רואה מול עיניי

ילד ערבי צעיר
מהלך על חומה גבוהה
וכשהוא נופל מהחומה
אף אחד לא ניגש אליו לבד ממני
וכשהוא רואה שאינני מתרגש
ושאינני בוכה
הוא  בוחר לא לבכות גם כן

הדוכנים הסגורים והערב המתקרב
מנקים אותי
ואני נזכר בך בכאב לא מיותר
לא סלחני
כאב מסלול שחייה מהיר
והילד הערבי חוזר לחומה
ומטפס מחדש
ואני עוצם עיניי
ושואף מחדש את כל מה שהוואדי נותן
וזקנה אחת יוצאת את ביתה
וזורקת שקית זבל זעירה אחת
לפח הפינתי
ואני שואל את אלפי הנרטיבים שלי
לאן ללכת עכשיו
אבל איש אינו שומע אותי
והרחוב הריק לועג לי בסיפוק

עוד מעט ימים נוראים יבואו לכאן
ואני אמצא את עצמי בבית הכנסת הפנימי שלי
שכן גם לאנטי ציוני ווטני כמוני
יש בית כנסת עמוק בתוככי החלק המודחק
שבאישיותו

עוד מעט ימים נוראים
וברחובות ירושלים אנשים
ישאלו את עצמם שאלות של חשבון
וזה נהדר שהמיצוי של מורכבות היחסים שלנו
עם האחרים
נקרא "חשבון נפש"
מתוך תפישה ילדותית את הנפש כמכשיר מחושב
ובעל זיכרון קצר
קצר מדי

עוד מעט ימים נוראים
וגברים מכים יבקשו שוב סליחה
ולא יקרה עם זה כלום

אנחנו כבר שבועיים
עוד שבוע
כבר נשכח
את המגע הראשון שנגענו
וזה חלק מהעניין,
גברת

כבר יומיים
שההתנהגות שלי
מגיבה מתוך מודעות
לצרכים שונים משלי
ואני מתחיל לחשוד בעצמי
ולבקש מעצמי תעודת זהות כל כמה דקות

אם אני עושה יותר מדי בעיות
אני נרדם לישון בשדה חומוס

שוחחתי עם האישה ההרה הקרובה אליי ביותר
והבנתי את העומק הגיאומנטלי של הקשר שלנו
וכשעצמתי עיניים כשדיברה אליי
הרגשתי את הקרבה בינינו הולכת ונחפרת
וקיוויתי שלא יבוא מרחק עם מעדר
ויכסה את באר הקרבה המתוקה שלנו

עוד חודש היא תלד בבית חולים את בתה הראשונה
ואני כבר אהיה מובן מספיק לעצמי
כדי לרצות להיות לה ואתה

אם אני עוצם עיניים
האוזניים משחררות אוויר וחוש השמיעה
מחפה על העיניים העיוורות
וכך עם הדיבור וההקשבה
אני שותק ואוטומטית מקשבי טוב יותר
לעצמי ולסביבה
ובחיי,
המדיטציה עוזרת

אני מלחין אבידן ולפיכך אני קיים
וגם
אני מגלומן ולפיכך אני אמן
או להיפך
איך שרוצים

ראש השנה עוד מעט
והדבר שקשה לעשותו
ממתין להיעשות
בידיים משלובות בסירוב

החג הזה יודע היטב להוציא ממני
את איש המשפחה הקר שאני
אבל אולי הפעם
בזכות המפגש האחר הצפוי לי
אוכל גם אני
לטעום את החג הזה
בדרכי הלא שורשית

ראש השנה עוד מעט
אתה אינך חוגג את השנה החדשה
עבורך השנה הזאת היא הכפלת מידת חוסר המשמעות
של השנה הקודמת
ואני מבין ללבך בעניין זה (בניגוד לדברים אחרים)

החג הזה נבון יותר משאר החגים ומנגנוני התחכום
בהם הוא עושה שימוש על החוגגים
הם מהיפים ביותר הקיימים
(בטבע)

הדבר המרשים ביותר בשירה שלך
הוא שאפשר לקרוא אותה כך
ואחרית לגמרי
אפשר להילקח אליה וממנה בדיוק באותה עוצמה
הדבר המושך ביותר בשירה שלך
הוא חוסר המאמץ המופגן שבו אתה מחלק
את הקשב והריכוז שלך
על גבי המרחב הכתוב
הדבר המרשים ביותר בכתיבה שלך
הוא אישיותך המלאה שמציצה אליי
בהתבוננות אכזרית ורחמנית
מתוך הדפים

סיפרת לי שאתה אוהב נשים
עם שמות קצרים
וחשבתי על חוסר השמרנות הבולט שלך
ועל הדרך המפותלת בה אתה חי
בעומק השמרנות הנצרתית
ועד כמה הייתי רוצה לחיות קרוב יותר אליך
באהבה גדולה
ולא מטאפורית

ומשהו לסיים אתו את הערב בחיבוק
במקום בהרבצה:

הפעם הזאת לא יחרגו קציני המחשבה
מתחום שיפוטם המתרחב במהרה
הפעם הזאת יזהו היטב את הרגע המגוון
וינהגו בתבונה לא להם
הלילה
כעת
יינתנו האמצעים
לשחרור מיידי של הבנות ותתי הבנות
הלילה ישוחרר תהליך החשיבה (כך הם קוראים לזה)
מרצועת הפחד שלו