כשהייתי רק נער וכתבתי שירים
מי ידע שיבואו ימים אחרים?
ימים שבהם אסתכל לאחור
ואומר: "הו, הייתי כזה מין חמור!"

כן, הייתי אז נער ונערתי נערות
כערוד וכפרא וזימרתי זמירות.
ובמחברת חיברתי שורות על שורות
של מילים על מילים ומיני הערות.
וחשבתי מחשבות של נערים ונערות
ובלילות שישי תמיד עם חברים וחברות
מבלים ביחד, לא עושים צרות
וחשבנו אז גדולות ונצורות
ושטויות על שטויות על שטויות בצרורות.

כשהייתי רק נער וכתבתי שירים
מי ידע שיבואו ימים אחרים?
ימים שבהם אסתכל לצדדים
ואומר: "הו, היינו אז רק ילדים!"

ילדים רק היינו, לא קטנים, לא גדולים
וחשבנו על דברים די רגילים.
ובמחברת חיברנו ופתרנו תרגילים.
ועברו גם ימים שהיו מגעילים
של גוף וזיעה והורמונים משתוללים
ובלילות שישי היינו מתהוללים
מעשנים ושותים, על הדשא מתגלגלים
ועולים ויורדים ויורדים ועולים
ובסך הכל ילדים מבולבלים.

כשהייתי רק נער וכתבתי שירים
מי ידע שיבואו ימים אחרים?
שבהם אסתכל לכל הכיוונים
ואומר: "הו, כבר עברו השנים!"

אך אזכור הימים עת היינו אוהבים.
כן, זוכר שהיו גם ימים די טובים.
איך בסתיו טיילנו בעקבות החצבים
וגידלנו אוגרים, חזירי-ים וארנבים
ובקיץ בבריכה אכלנו ענבים
ובלילות שישי שיחקנו בשוטרים וגנבים.
ומראש מגדל המים צפינו בכוכבים
ואחרי אנשים משונים היינו עוקבים.
איה הם אותם הימים האהובים?

ולא שנאתי את עצמי ואינני שונא.
לפעמים בנער ההוא אני מקנא.
וחושב שוודאי הייתי שונה
אם לכיוון אחר הייתי פונה.

ואי החברים מאותם הימים?
יושבים על הדשא, מעשנים סמים.
פשוט חבורה של מטומטמים.
איה הם אותם הימים התמימים?

כשהייתי רק נער וכתבתי שירים
מי ידע שיבואו ימים אחרים?