|
כל עוד נשמה באפי
ולא נפחה נישמתי
אחייה חיי עד התום.
למרות שקשים הם
וסבוכים הם
אין עוד כמו-הם.
כל עוד לא נס לחי
וצבע על לחי
אלחם עליהם כאריה.
למרות שהם המעט
חילחלה בי לאט
ההבנה הבלתי נמנעת.
כי המעט שהם חיי
הכמעט במעשיי
כי המעט, כי המעט, כי המעט.
כן המעט
היום אני יודעת
זה בעצם המון.
כל עוד ליבי פועם
וקולי בדממה רועם
אצעד בביטחה באפלה.
למרות שהחשכה נפלה
והדרך אבדה
אבן אבן אני מפנה.
כל עוד יש בי אהבה לתת
ואהבה לעצמי
אתמודד מול העולם.
למרות שאין מוצא
וככה, לא רוצה!
לא אנוח עד-דרכי אמצא.
כי המעט שהם חיי
הכמעט במעשיי
כי המעט, כי המעט, כי המעט.
כן המעט
היום אני יודעת
זה בעצם המון. |
|
|
לאחר שקראתי את
תגובותיכם
הנלהבות
(!!!)לכתבותי
הגרועות ביותר,
רציתי להודות
לשניכם שהוצאתם
לי את החשק
לכתוב, אני לא
אשרבט יותר אף
מילה על שום
פיסת נייר
מקומטת בחיי!!!
למען האמת, אני
הולך ברגע זה
לתלות את עצמי
מהוילון של
המקלחת, ואני
מקווה שאתם
מרוצים
מעצמכם!!!
בימאיסט במשבר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.