כְּשֶׁחָזַרְתִּי אֵלַיִךְ לְיַד הַנָּהָר
טִיַּלְנוּ בָּעֶרֶב בַּחֻרְשָׁה
שׁוּם דָּבָר לֹא הָיָה נָכוֹן יוֹתֵר
צוֹדֵק יוֹתֵר
הַדִּירָה הַהִיא הִשְׁתַּנְּתָה
קִירוֹתֶיהָ הִתְכַּוְּצוּ פִּתְאוֹם
הַחֲדָרִים הַמּוּזָרִים
הָיוּ לְפֶתַע קְטַנִּים וַאֲחֵרִים
הָאֲנָשִׁים שֶׁהִכַּרְתִּי בָּאָרֶץ הַזּוֹ
צָפוּ בַּטֵּלֵוִיזְיָה בְּחֶדֶר חָשׁוּךְ
אוֹר שָׁחֹר-לָבָן עַל פְּנֵיהֶם
מְדַבְּרִים בְּש-ָפָה לֹא מוּבֶנֶת
כְּבָר אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִי הֵם הָיוּ
לְשֵׁם מָה הֵם נֶאֶסְפוּ?
רָאִיתִי אוֹתָם זוֹרְמִים לְאִטָּם
בְּמֵי הַנָּהָר הַשְּׁקֵטִים
הוֹלְכִים וּמִתְרַחֲקִים מִמֶּנִּי.
אָז, עוֹד לֹא שִׁעַרְתִּי
שֶׁחָזַרְתִּי אֵלַיִךְ.

                         דן ספרי
                                                          ©