ובכן, אותן טעויות שלוקים בהם גדולי המסך מצטערים על חוסר
הנוחות ונוחתים היישר אל זרועותיי כמו מגפה קדחתנית שצובעת לי
את עור הידיים נקודות נקודות,
והן גדלות בשינתי ומצטמקות כשאני משפשפת במקלחת,
את הבטן החולה שלך, את הידיים, את מפרקי הזרועות כמו תמנון
מקולקל, כמו היית צריך חלקים מסוימים שאשיג עבורך רק בכדי
להיוולד מחדש.

אינני יכולה לסבול שירה מדויקת והגיונית, משום שחיי הם אינם על
פי בר אסמכתא מדופלם, ואף לא על פי ניקיון והגיינה מצוחצחים-
פניך הן בלתי מלוטשות, קווי מתאר גסים,זיפים שמתקלפים כשאני
מתחככת בהם כמו מגרסה
והם נושרים מטה ונאגרים באמבטיה, סותמים לי את הביוב וכשאני
מתרחצת אחרי יום מפרך
כל הבדידות נאגרת, ומתווספת ליום שקדם לה.

אינני משמנת את המנועים שלי, כשאני נזקקת לעריכה טובה מפי
הבחורה הרציונלית שבתוכי, נשכבת ושוקעת בתוך המערבולת שפתחה לי
חור בחלקו החיצוני של הבית שלי
ככה שכעת- שאנשים עוברים על פני, קצת קשה לי
להסתיר כמה קשה לי
להרגיש את הבדידות ולהמשיך כמנהגי, רצוצה וחרוצה על פני
מלתעות הצימאון.

ברצוני לדווח על אין ספור תקלות שנתבקשתי לדווח עליהם:
חוסר היהירות שלך, הצניעות שמרגישה כמו פגם לעיתים,
התימהון, הציפייה לשוב ולראותך גוסס:
הסבלנות הבוגרת שמוחצת אותי עד חנק, ואיננה נותנת לי מנוח,
חוסר האמביציה להוכיח בפני את עצמך כפי שהיית עושה בהתחלה
מעוררים בי סלידה
ותהיות, כמה יכולתי עוד לבטוח בדמות אחת שהצגת בפני, כמו
לוליין מקצועי,
כמו הייתי עבודה נוספת לתאגיד מליון הבחורות שלך.

אני מרגישה כבר שאני עושה לי היסטוריה, זה מרגיע אותי לדעת
שאני משאירה חותם בתוך כל המטרופולין החייתי שהצלחנו לתכנן
ולהגליד בתוכו-
אינני לוקחת על עצמי אחראיות מלאה על מעשיי, ורוב הבטלה
שמתנהלת בקרביי, טמונה בהתהפכויות ימינה ושמאלה במיטתי הצמוקה.

לעיתים אני מדמיינת את עצמי ישנה במיטת בית חולים ועייני
שקועות בחוריהן הקטנות כפנינים מתוקות,
ואחת הציפורים על העץ היפני באה ומנקרת לי את האף, וכך אני
מתעוררת כשהשמש מפצירה בי, להתעורר ולהערים על מתחריי הרבים. (
אלו ההתהפכויות הנוראיות ביותר שידעתי מימיי).

אני גאה בקשר שהשגנו, איך שלמדתי לאהוב את עצמי ולהתיז על פגמי
וטו, כמו בצינור שלחץ המים גבוהה מידי,
אני משתוללת כשזה מגיע לגבול ומשם יש רק לצנוח, אל
החיים המגושמים והקשים שאני נקלעת אליהם כמו סופה.
(כמו היה יכול להיות מישהו שישב על כיסא גבוהה מאוד ויכריז
ברמקול שלו להתקדם כשמערבולת מתקרבת לכיווני).

כל כך הרבה פעם הרהרתי כיצד יראו חיי כשלא אחיה עוד והמסקנות
שלובות זו בזו כטבעות זרחניות שמקפצות לי על המסך
כדבר חינני בעל מעלות רבות וחזקות
כדבר הגיוני ושכיח בקרב נערים רבים.
ובכן, המנהרות המצומקות יזכו לתהילה גדולה המכוניות המשומשות
יצברו תאוצה על הכביש כמו במסלול מהיר וקדחתני בו איש לא מטפס
על שולי המדרכה בכדי להגיע לייעודו המקורי האנשים כמו זחלים
בעלי מספר נכבד של כפות רגליים חלקלקות, ישתעשעו להם ירצדו לי
בין הירכיים הפנימיות וישאפו תמיד ליותר, אל מעבר לפינה
היכן שקפקא היה עושה מזה חלום בלהות אני הייתי רואה זאת
כהזדמנות להיכנס אל עסקי השעשועים.

אתה רחוק ממני בכל מובן אפשרי החל מהמניות בבורסה ועד למנטליות
השרירותית ביותר. אני ניזונה מפרובוקציות
מהזדמנויות זוחלות
מטבלאות מצוירות
וככל שהזמן עובר אני נחשפת יותר לשוני בינינו,
לתהום העצומה שנבקעת תחת מיטת כלולותינו- כשאתה משתדל לבנות
עצמך בתוך הקהילות הקטנות ואני מכריחה את עצמי להקיא אותם כמו
נגיף מגופי החוצה.

אני מכסה את פני בעזרת מכסה המנוע של אבי ויוצאת החוצה,
האנשים בעלי שיפולי החולצה הכבדה נראים כמו אטבים לכביסה,
והראש שלך נתלה בגזרי העצים כמו מחלבה,
אני מניקה לך את הצרכים עד רוויה, ואתה לוקח ממני באכזריות עם
המלקחיים הצובתות שלך את כל הרכוש שלי ומסתלק:
את הראש, את הכנפיים, את סגנון הדיבור ומימיקת הפנים.