האמת שאומר לכם לא תעשה אתכם יותר מאושרים לא תהפוך אתכם לבעלי
שמחת חיים לא תראה לכם את האור בקצה האפילה לא תוביל את אפכם
בריח צחנתה אל עולם שכולו לא תלטף ותאמר הנה כאן והנה שם לא
תלחש לכם אותיות שקר לא תתן לכם שום הרגשה טובה שתלטף לכם את
הגב ותצמרר קלות לא תאיר לכם את בוקר חיים העלוב לכאורה. בתוך
האמת שאספר לכם לא תמצאו כף יד מנחמת לא תצליחו להרים את ראשכם
מגורגרים כמו תינוקות בני יומם לא תמצאו את מה שאבד לכם בתוך
ילדותכם שעברה כמו מטוס בתוך בניין לא תצליחו לזהות את הקשרים
וקשרי הקשרים שנעלמו לכם בתוך ים ים ים ים ים ים ים ים ים ים
ים ים  שלל גחליליות מרפרפות בדממה. כשאשפוך את האמת שלי מתוך
דלי האמיתות הבלתי אפשריות לא אוכל להחזיר אתכם למצבכם הקודם
לא אומר לכם הנה כאן והנה שם לא אצליח להדביק את שפתכם התחתונה
לאחר שתיפול לבלי שוב אל האדמה מתוך כח משיכה לדבר לא מובן לא
נאמן לא מושלם כשאומר לכם בכוונה או שלא על ימים אחרים שקטים
ובוערים שנופלים כמו רוח בגשם אל אדמה רוויית חרבות כשאמצוץ
בתאווה מופגנת את טיפת הקש האחרונה מתוך אבוס החמורים שנדבק
לגרוני ביעילות לא בלתי מוסברת  כשאבק הדרכים יודבק בלשוני
המדברת לשווא כשאני מנסה לומר מילים של שקט של יושר של  הבנה
כשאני לא מצליח ותורם לעולם עוד סוג של פרוזה חסרת הקשר מובן
סיבה מוצא תנועה צליל רמז דרש סוד כשאני מנפץ אל קיר החושך את
ימי ולילותי הריקים מלאי חוסר שליטה עצמית כשאני שואל מדוע
ימים טובים יותר נעלמים אל תוך אבן בולעת כשאני נספג אלייך ואת
לא מפריחה לאוויר שום מילה של הבנה אז אני לוקח את עיניי
אוזניי ושאר תריגיי ומוריד באסלת השירותים הקרובה