יושב וחושב על נושא לכתיבה
העט ביד, ועל השולחן מונחת מחברת
אולי אכתוב על ייאוש ותקווה
ואולי על אהבה שנגמרת
מחפש נושא עם רגש עמוק
שיגרום לדמעה, על הלחי לרדת
אולי אכתוב על בן שנוסע רחוק
ועל אמא שכל כך דואגת
הכתיבה, היא מקום שאילו נוח לי לברוח
הייתי מגדיר אותה כסוג של סם
או תרופה שעוזרת את הצרות לשכוח
והייתי ממליץ עליה לכל אדם
לא צריך ללכת לרופא או לבית המרקחת
כי לתרופה הזאת אין מחיר
צריך פשוט עט ודף לקחת
להביע את הרגש וכך נולד השיר
אז חלק מהקוראים יאהבו אותו, ויקריאו לאחרים
וחלק יתייחסו אילו כאילו שלא נכתב
אבל אני כותב אותו קודם לעצמי, אחר כך למבקרים
בתקווה שכל קורא אותו יאהב