ילדה יקרה שלי,
אני יושבת על ספסל בפארק הציבורי וכותבת לך עם בטן נמוכה של
חודש חמישי ואת בתוכה, ילדה שלי. אני לא עדיין לא מאמינה שזה
נכון ושאת שלי, אצלי בבטן. חזרתי מרופא הנשים שאמר שאת מתפתחת
בצורה תקינה ושהמצב הבריאותי שלך נפלא, ילדתי. אתמול, קצת
לפני שאני ואבא שלך הלכנו לישון חשבנו איך נקרא לך. אבא רוצה
שירה או לירון אבל אני רוצה איה. כן, איה. אני מניחה שרבים
ירימו גבה וישאלו בחיוך האם כאשר כל פעם שמישהו יקבל מכה הוא
יצעק את שמך. כן, איה שלי, לשם שלך יש קשר לכאב.
כאשר תגדלי ותתבגרי קצת אני מניחה שתרצי לדעת מדוע החלטתי
לקרוא לך כך,אני מקווה שאכול להסביר לך בצורה ישירה בזמן שאת
יושבת בחיקי. אך היום אני יודעת שהחיים מפותלים ולכן אני
כותבת לך, אהובה
בצעירותי כאבה לי הנפש. כאבה כל-כך חזק שהחלטתי להתעלל בגופי.
הייתי מבולבלת, אובדת עצות ובעיקר בודדה. לא היה לי מי שיעזור
וייתן לי חיבוק. לפני שאני ממשיכה, אהובתי הקטנה, אני רוצה
להבטיח לך שכל עוד אני פה איתך אני לעולם לא אתן לך לחוות סבל
שכזה. אני חוזרת לסיפור, יקרה - נפלתי לתהום עמוקה שהיה לי
קשה לצאת ממנה. כמעט נשברתי במהלך הטיפוס החוצה, היה זה טיפוס
ארוך וכואב שנמשך תקופה לא מבוטלת. אך לבסוף יצאתי ממנה,
ילדתי. כמה שנים לאחר שהצלחתי לנתב את חיי למסלול אחר שקט
ורגוע פגשתי באבא המקסים שלך. הוא הפך להיות החבר הכי טוב
שלי, ומשם לחבר שלי. אבא שלך ידע שעברתי תקופה נוראה ובכוחות
מופלאים ובידיים רכות ומגנות עזר לכל הפצעים והצלקות להגליד
ולהיעלם. לאחר תקופה שעברנו יחד החלטנו להתחתן ולעשות ילדים.
אך כבר למדתי על בשרי שהדרך תמיד רצופה במכשולים, ילדה אהובה
שלי. בעקבות מסכת הייסורים שהעברתי את הגוף שלי הוא דחה כל
עובר וכל ניסיון להנביט הריון. בכל חודש כאשר נוכחתי לדעת
שהמחזור הגיע והילד הקטן שכה ציפיתי לו התפוגג כאב לי, איה'לה
שלי. המזל הגדול ביותר שלי היה שאביך האהוב היה לידי ותמיד
חיבק עודד ותמך. עד שיום אחד, לאחר אינספור ניסיונות, הפריות,
תרופות ועוד עזרים, המחזור לא הגיע. האחות בקופת-החולים בישרה
לי את הדבר הנפלא ביותר בעולם. שאת, איה, שוחה אצלי ברחם.
נקלטת אצלי בגוף. הייתי הכי מאושרת בכל העולם כולו. גם עכשיו
אני לא מפסיקה לחייך. רק מעצם המחשבה שאת שוחה אצלי בבטן.
את נקראת איה, איה'לה שלי, גם בגלל הכאב שחשתי כל חודש עד שאת
נקלטת אצלי בבטן וגם משום ששמך, ילדה שלי, מורכב מראשי-תיבות:
א - אהובה, י - יקרה, ה - האור שלי. כן, אוצר שלי, את
האור שלי. למרות שאת עוד לא נושמת את אוויר העולם ואני לא
יכולה לחבק אותך, אני קמה בכל בוקר בחיוך רק מעצם הידיעה שאת
אצלי בבטן.
בעוד כארבעה חודשים אני אפגוש אותך. אני מחכה לכך, איה שלי.
בואי, קטנה שלי, אני ואבא מחכים לך בחוץ.
אוהבת,
אמא.

לאמא של איה, בהמון באהבה.