"משעמם לי," הודעתי למורישל, חברי הדמיוני, בתקווה שיציל אותי
ויקח אותי שוב לאיזו הרפתקאה בים שעל הירח. טוב, תראו, בימים
אלו קשה להשיג ריגושים אן בכלל עניין במשהו. אפילו ילדים בני
שלוש, הודות ל"צעצוע" החדש של איינשטיין II (ג'ון סמירבי,
הממציא האמריקאי שנהנה לקרוא לעצמו בשם הגאון הקדום איינשטיין)
- כבר יודעים למשל את שפת אימם ומתמתיקה ברמה של 5 יחידות
בגרות (לפי המונחים של פעם) וכך הצעצועים הצבעוניים, הילדותיים
האלה שעד שנת 2034 עוד ענינו מישהו, נחשבים כפיסות פלסטיק
חסרות פשר או ערך כלשהו אפילו ל"מפגרים" שבינינו, מבוגרים או
ילדים. מאז המשטר החדש, המשטר ה"לימודי", שעלה לשלטון ב 2029,
החלו דברים להשתנות ולעולם לא יחזרו לקדמותם. כעת, המשטר לא
מרשה שיהיה בעם אחד שהוא קצת טיפש או מפגר. הכי מפגרים שאני
מכירה הם אלו שרק בגיל שש מגיעים ליכולת לעשות בגרות 5 יחידות
בכל הנושאים. ידע זה כוח. איני זוכרת מי אמר זאת אך זה בהחלט
נכון, ואף לגבי זמננו יותר מתקופות אחרות, וגם לא נראה כאילו
שמשהו ישתנה פה בקרוב. ובאמת שבאיזה שהוא מובן אני מסכימה עם
השלטון הלימודי שהרי לזכותו יזקפו מספר נצחונות כנגד העמרנים
הירוקים והכחולים שבאו ממאדים ורצו להשתלט עלינו, או יותר
נכון, על כדור הארץ והשמש. לולא כל הידע שלנו, לא היינו מביסים
אותם ואז לבטח היינו הופכים לעבדיהם באיזה כוכב נטוש.
למרות שככה, קצת קשה להעריך דברים שרק דורות קודמים אחורה, היו
יכולים להתבונן עליהם ולהעריצם. אני, בתור ילדה זקנה בת שבע,
חושבת שאם לא היו מכניסים אותנו לתוכנית הזו של איינשטיין II,
אולי הייתי מסוגלת לבהות בקשת, פרפר או בעצים ואף מדבר ולהנות
ממה שאני רואה מבלי ישר להיזכר במבנה המורכב של העצם, מטרתו על
כדור הארץ וכדומה.
ובעת שהחלקתי להרהורים שכאלו, לא שמתי לב שמורישל ניסה לענות
לי.
-"אני רואה שלא כל כך משעמם לך, כרגע חזרת אלי מהרהורים באורך
של שעה שלמה. בכל אופן, את באה להרפתקאה?"
-"כן, אני באה."
-"את יודעת, שאולי לא נצא מזה בחיים, עאתליה שיפיגלנק?"
הוא כנראה הרגיש שזוהי באמת יכולה להיות הפעם האחרונה שנדבר,
כי השתמש בשמי המלא. הסתכלתי בתוך עיניו הסגולות של היצור
הירוק הזוהר השעיר, שהיה בגובה של הברך שלי, העברתי לו מסרים
חבויים תחת מבטיי המתמשכים ויצאנו לדרך. הרפתקאות עאתליה
ומורישל מס' 3248916 יוצא לדרך! !
ולפתע, לפני שהספקנו לזוז, שמענו מעיו ביפ ביפ ביפ כזה חזק שרק
הלך והתגבר, הלך והתגבר והתגבר ומורישל ואני לפתנו זה בזה,
אחוזי טרור ורועדים, ו- ביפ!!! ואז קמתי מכוסה זיעה מהמיטה
שלי, זרקתי את השעון המעורר קיבימימט, שנת 2001 ומאושרת לחזור
הביתה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.