סוף הטרילוגיה הראשונה של טל זינטר. הפעם, טל מגייס צבא חזק
ואפל כנגד פעמון.
צבא האופל של טל זינטר
                  או
טל זינטר 3 - סאגת האופל
                  או
שישיית האופל של טל זינטר
                  או
השישייה (אין דבר כזה...)
פרק 1
השישייה יצאה מבית גרם-בל יחד עם ג'יניאל הזומבית, והם עלו
למרכבה השחורה. "דפניוני יקירה, קחי אותנו להוגוורטס. יש לנו
כמה עסקים לא סגורים לסדר..." אמר טל האפל. "כן, שליט אופל
נכבד", אמרה דפניוני והשתחוותה קלות. היא הצליפה בקאטוגריפים
והם צווחו מכאב ועפו לכיוון הוגוורטס. שגיאקו שישב לידה צעק:
"גרוטמלה הוגוורטס!" הקאטוגריפים עופפו במהירות האור
להוגוורטס ותוך שנייה הם היו שם. טל האפל ירד מהמרכבה והשאר
אחריו. "תישארו כאן, זה משהו שעליי לטפל בו בעצמי. תמתינו כאן
עד שאקיש באצבעותיי". טל הלך בצעדים מהירים לתוך הטירה
הענקית, עלה במדרגות הלולייניות עד שהגיע לפסל עוף החול שהיה
מול משרדו של פעמון. "שרבט למון", אמר טל ונכנס למשרד פעמון.
פעמון ישב שם וכתב ביומנו. טל התקרב מאחוריו לאט ובשקט כשהבעת
נחישות על פניו. הוא ממש היה מאחוריו ברגע זה, עד שהשתקפותו
של טל האפל ריצדה על בקבוק הדיו של פעמון. פעמון הסתובב מיד
אך אף אחד לא היה שם, פעמון הסתכל לדקה באותו אזור והסתובב
חזרה ומלפניו היה טל האפל, מחייך חיוך רחב ומרושע. "עושים
חיים סבאל'ה?" אמר טל האפל. "את... אתה?!" גמגם פעמון. "אכן
כן", חייך טל. "א... אבל, אתה אמור להיות באזקבאן, יחד עם כל
החברים המוזרים שלך!" אמר פעמון. "אה באמת?" טל הקיש
באצבעותיו ומהחלון הגיחו שגיאקו, דפניוני, סגיון, לילי
וג'יניאל. "אני חושב שנחזיר לפעמון כגמולו על מה שעולל לנו,
נכון? שרביטים בהיכון חברים", אמר טל וחבורתו הקיפה את פעמון
עם שרביטים מכוונים לראשו של פעמון. "התחל אתה שגיאקו", אמר
טל. "קרושיו!" אמר שגיאקו אך פעמון שלף את שרבטו וצעק
"אקספליארמוס!" שרביטו של שגיאקו עף מעל ראשו והרס בקללת
הקרושיו כוס שהייתה על השולחן. "ררר... יש לי עוד הרבה מה
לשלח בך פעמון, סגיון - יריקה!" סגיון החל לירוק על פעמון
בקצב קבוע כמו מכונת ירייה, וכל מקום שפגע בו הרוק הפך לאבן.
למזלו הרב של פעמון סגיון הוא צלף שלא נדע ולכן הוא פגע בו רק
ברגל ובזרת הימנית. "תאכל חלזונות!" אמר פעמון ופיו של סגיון
התמלא לפתע. לאחר שניות סגיון ירק החוצה חילזון ללא השיריון
שלו. "דפניוני!!!" צעק טל האפל ודפניוני שלפה את שרביטה וצעקה
"אימפריוס!" פעמון החל לרחף באוויר, וכעסו של טל השתנה לחיוך.
"כל הכבוד לך דפניוני, חברים, קללה ללא מחילה מספר שלוש, מזה
הוא בטוח לא יצא." דפניוני המשיכה בקללה שלה וסגיון התנקה
מהחילזון. כל השאר כיוונו את שרביטם לפעמון שבאוויר, וכל
החבורה חייכה וצעקה "אבדרה קדברה!"
פרק 2
קללת המוות הדהדה ברחבי החדר, ופעמון נפל על הרצפה. "תמדדי לו
דופק!" ציווה טל על לילי. היא רכנה מעל פעמון ושמעה את פעימות
הלב שלו. "האיש המזורגג חי!" אמרה לילי. טל צעק "איך אפשר
להיפטר ממנו?!... אני יודע! סגיון, שגיאקו, הביאו את פעמון
למרכבה". הוא חייך והם עשו זאת. "גרוטמלה אזקבאן!" צעק טל
האפל והקאטוגריפים דהרו לאזקבאן. טל נכנס לטירה האפלה עם
פעמון על כתפו. "טפלו בו חבר'ה", הוא אמר לסוהרסנים. "ולא..."
הוא עשה צליל של שתייה ורמז לשתיית דמם. הסוהרסנים הנהנו
בראשם כאות הסכמה. "אני שמח שיש בינינו הסכמה", הוא חייך וזרק
את פעמון מכתפו לזרועות הסוהרסנים.
טל האפל חזר למרכבה. "גרוטמלה כיכר גרימולד מספר
848764765765765!" הוא צעק. "אבל בוס, אין דבר כזה כיכר
גרימולד מספר 848764765765765! יש רק 848764765765766
ו848764765765764-!" אמרה ג'יניאל. "באמת?" הוא שאל והרים
גבה, הם ירדו מהמרכבה ומצאו באמת את 848764765765764
ו848764765765766- וביניהם רווח גדול. "מסדר הקאטוגריף נמצא
בכיכר גרימולד מספר 848764765765765", אמר טל האפל. לפתע נוצר
לפניהם מבנה נטוש מראה שעליו המספר 848764765765765.
פרק 3
"מה לעזאזל?..." אמר שגיאקו. "זו תהיה המפקדה שלנו, מסדר
הקאטוגריף, כאן אתכנן את מזימתנו", אמר טל האפל. "ומה היא
לעזאזל, יא בהמה יא שמוליק קיפוד?" שאלה עין-הזעם לילי.
"להרוג את פעמון ולשלוט בעולם! חיחעכחליעכיחליחגיחכעג!" צחק
טל האפל (טוב, מהרוב הוא נפטר...)
ובינתיים באזקבאן. דמות מהלכת מבין הצללים, היא די מוכרת
לי... אה! אתם זוכרים בטל זינטר הראשון את האיש בברדס? אז זה
הוא! איזה קטעים, איזה עולם קטן, אה! נכון? בחזרה לסיפור
האינפנטילי שלנו - האיש בברדס בא לתא של פעמון, הוא פתח את
תאו של פעמון ובדיוק אז פעמון התעורר. "מ... מי אתה?..." שאל
פעמון בקול גוסס. "זה לא משנה מי אני, יש לנו אותה מטרה
משותפת - לחסל את זינטר! יש לי את כלי הנשק היחידי שיכול
להרוס אותו".
בחזרה למפקדת הקאטוגריף. "אז על מה חשבצה בוצ?" שאלה
ג'יניאל. "יש רק אדם אחד שיכול לנצח את פעמון. הוא לא היה
יכול לנצח אותו עד כה אך בעזרתנו הוא ינצח אותו ובקלות", אמר
טל האפל. "מי זה?" "לורד וולדרמורט!"
פרק 4
השם הנורא הדהד בין קירות החדר המטונף. "ואיך נגיע אליו?" שאל
שגיאקו. "זה בדיוק השאלה, איפה וולדרמורט מסתתר? יש רק דרך
אחת לברר וזה לא לשבת בשולחן ולברר, צריך למצוא לנו
אוכל-מוות, אוכלי המוות של וולדרמורט! עין-הזעם", הוא אמר
והביט אליה במבט קפדני, "יש לי משימה מיוחדת בשבילך..."
באזקבאן. האיש בברדס הגיש לפעמון משקה אפור, ופעמון שתה
ממנו. "תודה לך. בבקשה קח אותי, מסדר ארגז החול..." אמר
פעמון. "כמובן, פעמון אדוני". האיש בברדס שרק עם שתי אצבעות
בפיו ותוך עשר שניות הגיח מהחשכה היפוגריף בצווחה שהבהילה את
הסוהרסנים. "קדימה, עלה", אמר האיש בברדס. פעמון בא להיפוגריף
וקפץ עליו במאונך (בואו רק נגיד שלפעמון היה מפגש מהסוג האישי
עם פרסותיו של ההיפוגריף... (אני התכוונתי לבעיטה, כן? כן!))
האיש בברדס צחק בקול. "פעמון, באמת, אתה לא יודע שצריך לקוד
קידה להיפוגריף לפני שעולים עליו? הנה ככה..." האיש בברדס קד
קידה ארוכה ואז עלה על ההיפוגריף אך אבוי, גם הוא הכיר את
פרסותיו של ההיפוגריף מקרוב כעת. "בקביק! מה קרה לך?!" צעק
האיש בברדס על החיה כאשר הוא משפשף את ראשו. לפתע ההיפוגריף
פצה את פיו והחל לדבר במבטא ארגנטינאי כבד. "אמרתי לך פעם
ואמרתי לך חמישים פעם, אני נותן לרכב עליי רק כשרוקדים איתי
סלסססססה וחוץ מזה לא קוראים לי בקביק! קוראים לי רונלדיניו,
כן? כן!..."
פרק 5
"תצטרך לסלוח לו, יש לו קצת בעיות נפשיות מאז שנגמרה העונה של
היכל התרבות, הוא חושב שהוא רונלדיניו..." אמר האיש בברדס.
"אצלנו הברזילאים, כשאנחנו באים למסיבה מכבדים אותנו, אוהבים
אותנו ומכתירים אותנו למלכי המסיבה, כן? כן!" אמר
בקביקרונלדיניו. "ואצלנו הדרוזים זה לגמרי שונה", אמר לפתע
האיש בברדס והמשיך, "כשאנחנו באים למסיבה מכבדים אותנו,
אוהבים אותנו ומכתירים אותנו למלכי המסיבה!" הוא אמר. "אז...
מה ההבדל?" שאל פעמון. "אצלנו זה רק בחלום..."
ובמסדר הקאטוגריף. "אז בואו נחזור על התוכנית פעם נוספת, את
עין-הזעם יחזיקו הקאטוגריפים בטפריהם. כך תוכלי לראות איפה יש
אוכלי מוות, הרי יש לך את העין הקסומה שיכולה לראות דרך
קירות", אמר טל האפל. "איך לעזאזל אני אדע מי זה אוכל מוות?!
קיבינימט, לעזאזל ד-גנרט..." אמרה עין-הזעם. "זה פשוט, כל
אוכלי המוות אוכלים פגר לארוחת בוקר, בגלל זה שמם היוצא
דופן", אמר טל האפל.
ובינתיים במקום אחר. "מכונית! מכונית מעולה בשני מיליון
שקל! יד שביעית ממנקה רחובות!" (בדיחה זו נלקחה מלנקו בזיל
החולדה כנגד רצונו ושופרה על ידי piposh "שם בדוי" מנהל האתר)
פרק 6
ובחזרה לאזקבאן. פעמון והאיש בברדס נותנים כמה צעדי סלסה
לבקביקרונלדיניו. "יותר מהר, כן? אם אתם רוצים לרכב עליי אתם
צריכים לדעת סלסססססה, כן? כן!" אמר רונלביק. "הה... הה...
בקביק... בבקשה אנחנו רוקדים סלסה, קח אותנו למסדר ארגז
החול!" אמר האיש בברדס. "טוב נו, בסדר, רק בגלל שהייתם מולי
גרנדה! עלו, כן? כן!" אמר רונלביק. פעמון והאיש בברדס עלו
עליו ועפו למסדר ארגז החול. כעבור שעה לערך, כשהגיעו, גם שם
לא היה שום בניין, אלא רק את בניינים 76573553653
ו76573553655-. "מסדר ארגז החול נמצא בכיכר גרימולד מספר
76573553654", אמר פעמון ודלת שחורה הופיעה לפניהם ועליה ציור
של ארגז חול. הם נכנסו פנימה לתוך הבית המרופט. "מה עכשיו?"
שאל האיש בברדס השחור. "מקגנרויאל!" קרא פעמון וכעבור דקה
אישה זקנה אך מכובדת למראה, עם מעיל אזמרגד מצנפת שחורה
ומשקפיים במסגרת זהובה הופיעה לפניהם. "כן, אדון דלת-טיפש, מה
רצונך?" היא שאלה. "אחד: תביאי לי כוס קפה", הוא אמר והיא
מילאה את בקשתו. "שתיים: זמני את כל חברי המסדר, אנחנו צריכים
למצוא את טל זינטר האפל", אמר פעמון. "אבל אדוני, ראיתי אותם,
הם כאן בהמשך השדרה", אמרה מקגנרויאל. "אמרתי תזמני את חברי
המסדר! אתה רואה מה זה, ברדסי? איזו משרתת גרועה, שתלך למות
בתוך ביוב, עדיף לי כבר את קריצ'ר..."
פרק 7
במסדר הקאטוגריף. "בסדר עין-הזעם, החבלים מהודקים, תהיי
מוכנה בעוד שלוש שתיים אחת צא!" אמר טל האפל בעודו קושר את
עין-הזעם לילי לטפריהם של הקאטוגריפים. "קיבינימט!!!" צעקה
עין-הזעם לילי תוך כדי מעופה הצולע. דפניוני ישבה על אחד
הקאטוגריפים בכדי להורות להם מתי לרדת לקרקע (אחרי הכל
המומחיות שלה זה חיות הפלא וחיות מוגלה מצ'וקמקים). עין-הזעם
הסתכלה לכאן ולכאן, לשם ולשם, אך אף אחד לא אוכל פגר! אחדים
אכלו קורנפלקס, אחדים אכלו שרי ממשלה, ואחדים אפילו אכלו
ברגים של מחשבי 2009 עם 470 ג'יגה הרץ! אבל אף אחד לא אכל
פגר! עברה שעה, ועוד שעה, ואפילו - עוד שעה (לאידיוטים שבכם
זה יוצא שלוש שעות). "קיבינימט
יא-בהמה-יא-בולמית-אנורקסית-מפגרת - מתי נרד כבר?!" שאלה
עין-הזעם לילי בחוסר סבלנות. "כשתמצאי אוכל מוות, אלו היו
ההוראות המפורשות של אדון טל זינטר האפל", אמרה דפניוני בקול
זומבי. "שתקי שנייה, כל הזמן מדברת הבהמה... אני רואה משהו...
זה איש מזורגג שאוכל סנאי עם איקסים על העיניים כאילו הוא בא
מסרט מחורבן של האחים וורנרס", אמרה עין-הזעם לילי.
"קאטוגריפים היכונו לנחיתה!" "כנראה, אהה... התכוונתי", קראה
דפניוני. החיות הענקיות נחתו ומעכו את עין הזעם לילי לאדמה
בחוזקה. "רבאק! אני אחסל אתכם יא-צונזר-בני-צונזר-שכמותכם יא
מאנ-מאניאקים!!!" קראה עין-הזעם לילי. הן דפקו בדלת של אוכל
המוות. "המנוול מנסה לברוח, מהר! הוא בורח מהכניסה האחורית!"
קראה עין-הזעם במשפט נטול (יחסית) קללות זה. הן רצו לכניסה
האחורית וראו שם גבר שמנמן, מקריח ונמוך עם שיניים עקומות.
"תפסי אותו עין-הזעם!" צעקה דפניוני. "את לא הבוס שלי! יא
חתיכת-צונזר-מצונזר-! אני אתפוס'תו כשאני ארצה!... עכשיו!"
היא צעקה ושתיהן תפסו אותו. "אציו חבל!" אמרה דפניוני וזימנה
את החבל שבפינת החדר. היא ליפפה את האיש הזה לאחד הכיסאות.
"מי אתה לעזאזל - קיבינימט?!" שאלה עין-הזעם בטון דיבור גובר.
"אני לא אספר לכם כלום!" אמר האיש. "בסדר, אז אתה רוצה לעשות
את זה בדרך הקשה? אבדרה קדב..." "לא! לא! אני אהיה ילד טוב,
אל תדאגו, שמי הוא זנב-תולע, מומחה לאמנות מודרנית. בשעות
הפנאי שלי אני אוהב לאסוף פרחים להנאתי ולשרת את לורד
וולדרמורט ולחסל אנשים באכזריות. יש שאלות?" אמר זנב-תולע.
"איפה לורד וולדרמורט?" שאלה דפניוני. "אויש נו, איזה רעה את,
אני לא יכול לענות על זה, הוא יחסל אותי..." אמר זנב תולע.
"נכון מאוד, אבל מה אתה מעדיף, להיות מחוסל עכשיו או אחר כך?
אבדרה קדב..." "אויש נו, תפסיקי עם זה כבר! לא ראיתי חוסר
סבלנות כזה מאז טקס הבלט של ילדי פתח-תקווה! הופעתי שם בתפקיד
מרכזי - פרח בעת שלכת, זה היה מאוד מהמם אבל יוסי
שתיווחצנוביצ'אקביטוח החולרע לא נתן לי להופיע! הוא כל הזמן
אמר אתה לא יודע לשחק אתה לא יודע לשחק, אז מה אם שיחקתי פרח
ששוכב על הרצפה כל הזמן? זה היה סגנון סוריאליסטי מתקדם של
דור העתיד! הפרח היה מת בגלל המילוי הנוסף לריבה שבנצי השכן
שלי מקומה ג' שונא חמוצים, סתם חולרע, מה דעתכם?" אמר זנב
תולע. "...בוא'נה, מה זה היה הקישקשתא בזבל הזה?" שאלה
דפניוני בתימהון. "בכל אופן, וולדרמורט נמצא בכיכר גרימולד
מספר8774678476 - מסדר אוכלי המוות", אמר זנב תולע והשתיים
עלו בחיפזון על הקאטוגריפים לחזור למסדר הקאטוגריף ולספר את
החדשות המסעירות.
(יא אללה איזה פרק ארוך, חשבתי שיתפוצצו לי העיניים...)
פרק 8
עין-הזעם ודפניוני הגיעו למסדר הקאטוגריף. הן נכנסו דרך הדלת
כאשר שגיאקו סגיון וטל רוכנים מעל הרצפה. שגיאקו פינה מקום
לעין-הזעם ולדפניוני כאשר על הרצפה השתרעה ג'יניאל מחוסרת
הכרה. "מה קרה?" שאלה דפניוני. "ג'יניאל אכלה חומוס בטעות,
היא אלרגית לחומוס, אם היא הייתה אוכלת עוד כפית אחת היא
הייתה מתה! היא גוססת, חייבים למצוא את צמח הפוזפוזמייג'אן
לה-לה-לה-לה-לה, הוא הדבר היחידי סיכול לעזור! אם לא נמצא
אותו בתוך עסרים וארבע סעות היא צמות!" אמר סגיון בקול מייבב.
"למי אכפת, סגיון? היא ממילא לא עזרה לנו מתחילת הסיפור,
נשאיר אותה כאן למות! וחוץ מזה, איך אתה יודע את כל זה?!" אמר
טל האפל. "אני יודע? זה המספר אמר לי להגיד... אבל אדוני, אני
מתחנן בפניך לתת לי לצאת איתה לפוזפוזמייג'אן לה-לה-לה-לה-לה
למצוא את הפרח הנדיר - פרח הפוזפוזמייג'אן לה-לה-לה-לה-לה",
אמר סגיון. "המממ... בסדר, קח את המכשיר הזה, זה ווקי טוקי
שההורים שלי קנו לי בתמורה לזה שאני אצלול מתחת למים במשך
עשרים דקות בלי לנשום אוויר אבל למזלי, הסבא רבא שלי היה דג,
וממנו קיבלתי את הזימים שיש לי, אבל זה סיפור אחר, אבל תזכור!
אם אני קורא לך בווקי טוקי - אתה חייב לחזור מייד! ולא - גם
אתה וגם ג'יניאל תחוסלו לתמיד!"
פרק 9
"כן, אדוני. אני מבין, אדוני. אפשר לסאול קאטוגריף אחד למסע?"
שאל סגיון. "בתנאי אחד - כשתהיה בפוזפוזמייג'אן
לה-לה-לה-לה-לה תקנה לי את גבינת הזופזופ", אמר טל האפל. "למה
אדוני? היא עוזרת למצוא את לורד וולדרמורט? היא הורגת את
פעמון? היא סולטת בעולם?!" שאל סגיון וטל האפל נתן לו צ'פחה
בצוואר. "לא, יא דביל! אני אוהב גבינות, בסדר לך?! מה, לא
קראת את פרק עשרים בסיפור השני?! (זו הייתה פרסומת סמויה)"
אמר טל האפל. "טוב, בכל מקרה אני יוצא לפוזפוז, להתראות וסוב
תודה אדון נכבד", אמר סגיון. הוא עלה יחד עם ג'יניאל
לקאטוגריף, אך הוא לא הגיע, הוא היה גבוה מדי. "אציו סולם!"
אמר שגיאקו וסולם קטן ריחף לכיוונו של סגיון. "תודה", אמר
סגיון וניסה לעלות על הסולם אך אבוי, הוא לא הגיע למדרגה
הראשונה... "אפשר סולם לסולם הזה?..." שאל סגיון. "נו
קיבינימט!" צעק טל האפל והרים את סגיון ואת ג'יניאל על
הקאטוגריף. "תודה... סליחה אדוני..." אמר סגיון ועף לכיוון
מערב. "טוב, מה מצאתם?" שאל טל האפל והסתכל לכיוון דפניוני
ועין-הזעם. "באנו לבית מזורגג של איש מזורגג בשם זנב תולע",
אמרה עין הזעם. "והוא גילה לנו שוולדרמורט נמצא בכיכר גרימולד
מספר מספר8774678476", המשיכה דפניוני. "מצוין, עכשיו תוכנית
ב' - פיתיון..."
פרק 10
ובינתיים במקום אחר. חמים ונעים בתוך בקתת העץ שבה אנו
נמצאים. איש קירח עם אף מוזר יושב על כורסה נוחה עם מקטרת
בידו. לבוש הוא חלוק אדום וכפכפי ארנבים. הוא יושב ליד האח
ונאנח בשנית. הוא פותח עיתון ובדיוק אז נשמע צלצול בפעמון
דלתו. "רק רגע!" הוא אמר. הוא פתח את הדלת ולפניו הייתה בובת
קש הדומה לדחליל. הבובה החזיקה שלט 'וולדרמורט, אתה חולרע'.
האיש עם האף המוזר שינה במהירות את הבעתו משלווה לכעס. הוא
הזיז את מרפקו אחורנית ואז נתן מכה חזקה בבטנה של הבובה.
הבובה שחררה גל של חשמל בגופו של הלורד, וולדרמורט התעלף. הוא
פקח את עיניו כשלפניו נמצאים ארבעה אנשים. "זה הצליח", אמר
אחד מהם. "הוא התעורר", אמר השני והתקרב ללורד האפל. "אני הוא
טל זינטר האפל, אני לורד המוות החדש, ולשנינו אויב משותף -
גלבוס שימעוניוול וולסווגנפריק בריאן פעמון-דלת טיפש! (שמו
המלא של דמבלדור, ספר חמש פרק השימוע, עמוד 149 פסקה 4
(תבדקו! אני יודע שאני צודק...)). אני וחבורתי ואנוכי ניסינו
לחסל את פעמון בעזרת קללת אבדרה משולשת, אך מסיבה כלשהי אני
לא מצליח לגרום לפעמון למות! אז חשבתי שאולי אדון האופל -
לורד וולדרמורט בכבודו ובעצמו - יעזור לי ולחבורתי לנצח אותו
וביחד נשלוט בעולם!!!" אמר טל האפל. חיוך זחוח נמתח על פיו של
וולדרמורט. "מצאת לך שותף, אבל למה הייתם צריכים לחשמל אותי?"
שאל הלורד וולדרמורט. "אה, זה? זה היה בשביל החוויה, אהבת -
ספר לחברך, לא אהבת - ספר לנו ואנחנו נדאג שלא תוכל להגיד את
זה לאף אחד בחיים..."
פרק 11
איפה שהוא מעל שמיה הלחים של פוזפוזמייג'אן לה-לה-לה-לה-לה.
ג'יניאל המעולפת שוכבת על גבו של הקאטוגריף וסגיון תומך בראשה
בידו האחת ובידו השני במושכות של הקאטוגריף. סגיון הביט
בשעונו. "סיט! יס לנו רק עוד סבע סעות! נסענו במסך סבע-עסרה
סעות. אוף, אילו רק סגיאקו היה כאן הוא היה מדקלם את לחס
הגרוטמלה... הנה! ג'יניאל הגענו! עצור פה קאטוגריף!" הוא פקד
והקאטוגריף נחת נחיתה חלקה ונוחה ליד העיר שיש שם. סגיון
וג'יניאל ירדו מהקאטוגריף והתקדמו לכיוון אחת החנויות שבשלט
שלה היה כתוב 'פוזפוזדיילי'. "סלום, אולי אתה יכול להגיד לי
איפה נמצא פרח הפוזפוזמייג'אן לה-לה-לה-לה-לה?" שאל סגיון.
"פוזני פזולו מפזיל את המבטאפוז שלך! לך תביאפוז את הספרוז
שנמצאפוז על השולחנוז! (ובעברית: אני לא מבין את המבטא שלך!
לך תביא את הספר שנמצא על השולחן!)" אמר המוכר. סגיון ניגש
לשולחן ושם היה כתוב 'מילון פוזפוזמיוקית-עברית'. סגיון לקח
אותו והחל לחפש עד שמצא את המילים המתאימות: "סלומפוז פוזולי
פוזאתה יכופוז להפיז לי איפוז נמצוז פרחפוז הפוזפוזמייג'אן
לה-לה-לה-לה-לה?! (בעברית: "סלום, אולי אתה יכול להגיד לי
איפה נמצא פרח הפוזפוזמייג'אן לה-לה-לה-לה-לה?!)" שאל סגיון.
"כנוז הואוז נמצוז עלוז הרפוז הפוזפוזופזופ (בעברית: כן, הוא
נמצא על הר הפוזפוזופזופ)", אמר המוכר. "אניוז חוסבפוז סאוז
אני אקחוז את הספרוז הזהפוז (בעברית: אני חוסב סאני אקח את
הספר הזה)", אמר סגיון. "זהאוז עולהפוז 50 פוזפוזיתים
(בעברית: זה עולה 50 פוזפוזיתים)", אמר המוכר. "אמרתיוז
סאניפוז אקח את הספרוז, זה סודוז כאילו? (אמרתי סאני אקח את
הספר הזה, זה שוד כאילו?)"
פרק 12
סגיון יצא מהחנות עם הספר 'מילון פוזפוזמיוקית-עברית' בידו
השמאלית ובידו השמאלית (יש לו שתי ידיים שמאליות...) החזיק את
ג'יניאל. הוא הציץ בסטופר שלו שאמור להראות עוד כמה זמן נשאר
לג'יניאל לחיות. '06:26 (שעות)' הראה הסטופר. "מה?! היי! אתה!
כותב! מה זה מה סאני סומע? איך לעזאזל עברו ארבעים וחמס דקות?
הקטע הקודם היה איזה חמס דקות סיחה!!!" אני אכתוב מה שאני
רוצה, נביילה! מצידי שתתקוף אותך עכשיו ממותה! חוץ מזה, מי
שמע על דמויות שמדברות לכותב? איזה מין יחס זה? שתאכל אותך עז
מהשמיים... "טוב טוב, סיהיה, אל תתחיל להתבכיין לי פה... אז
מה אמרנו סהסעה?" שאל סגיון והביט בשעונו. "מה?! איך לעזאזל
06:00?!" התבכיין סגיון. "טוב נו, סיהיה, אז איפה אמרנו סזה?
אה נכון, הר פוזפוזופזופ... טוב, זזים", אמר סגיון והחל ללכת
לכיוון ההר שהיה לפניו. ההר היה עצום אך יפיפה, צמחיה בכל
מקום, חיות קטנות משתעשעות להן באגם, זה היה נפלא. סגיון ראה
שלט קטן ועליו כתוב 'הר זופזופוזפוז'. הוא החל לטפס על ההר,
הוא הסתכל על החיות החמודות שהיו שם במשך בערך שעה עד שלפתע
הוא ניצב ממול לחומה אדירה וכבירה "מיפוז נמצוז שמוז?(מי נמצא
שם?)"שאל קול שבקע מהחומה,סגיון שלף את המילון שלו והכל לדפדף
"אניוז מרחוקוקפוז,באתי בכדי למצוז את צמחפוז הפוזפוזמייג'אן
לה-לה-לה-לה-לה! (אני מרחוק, באתי בכדי למצוא את צמח
הפוזפוזמייג'אן לה-לה-לה-לה-לה! )"אמר סגיון ללא שגיאות דיבור
"חהוז חהוז חהוז שמעתפוז פופליוז? עודוז אידיוטפוז שטעה
בכיוונפוז... גמדצ'יקוז! אתה בהרוז זופזופוזפוז! צמח
הפוזפוזמייג'אן לה-לה-לה-לה-לה נמצאוז בהר פוזפוזופזופ! זה
ההרוז לידינוז! (חה חה חה שמעת פופלי? עוד אידיוט שטעה
בכיוון... גמדצ'יק! אתה בהר זופזופוזפוז! צמח הפוזפוזמייג'אן
לה-לה-לה-לה-לה נמצא בהר פוזפוזופזופ! זה ההר ליד!)" אמר
הקול. סגיון ירד את כל הדרך למטה, עם ג'יניאל, והציץ בסטופרו
'...
04:00'
פרק 13
מאוכזב ועייף הלך סגיון להר שנמצא לידו. ההר היה עצום פי
שתייפ אה... התכוונתי פי שתיים מגודל ההר הקודם. ההר הזה היה
נבול, והחיות היחידות שהיו שם היו אוכלי-נבלות וצבועים. ההר
היה שחור לגמרי, והוא היה תלול מאוד. בפתח היה שלט קטן
ומלוכלך שכתם שחור הסתיר שניים מהאותיות 'הר פוXפוזופXופ'
"טוב... אולי זה לא המקום... יס סתי אותיות מחוקות..." אמר
סגיון בתקווה וברעד. מתחת לשלט היה בסוגריים 'כן, המקום עם
צמח הפוזפוזמייג'אן לה-לה-לה-לה-לה'. "נאכס..." אמר סגיון
והחל לטפס על ההר. ההר היה חם ומסריח, אבל סגיון היה רגיל
לזה, הרי הוא גר בישראל... אוכלי הפגרים עפו מעליו ונראו
כאילו הם מתחננים משהו, "אה... אולי אפסר לעסות כמו מקודם,
כעבור סעה?" בסדר סגיון, כעבור שעה - הצבוע האימתני עט על
סגיון! וחבריו הצבועים הצטרפו אליו! אוכלי הפגרים לא עמדו בצד
וניקרו את רגלו של סגיון! "בסדר! בסדר! תחזיר אותי לפני סעה
מהר!!!" אני מצטער סגיון הא הא הא... אי אפשר לחזור אחורה!
נסה לצאת מזה בעצמך, הא הא הא ולהבא אל תחפש קיצורי דרך!
"כותב, אתה חתיכת קולרבי מטונף!" אמר לי סגיון ונפגעתי קשות!
לצערנו סגיון הרים ידיים (לא נכנע, הרים ידיים באוויר). הריח
היה בלתי נסבל, הנשרים נפלו ארצה, הצבועים נשכבו על צידם,
נאנקים מייסורים, וסגיון קם על הרגליים, לקח את ג'יניאל, ובדק
בסטופר: '02:37'...
פרק 14
הוא המשיך לעלות מעלה ומעלה, עם רגל צולעת ויד מדממת. הוא
החזיק את הספר ואת ג'יניאל. הפסגה הייתה עוד רחוקה אך לסגיון
הייתה עוד תקווה, כי הוא ידע שבפסגת ההר הנורא יש את צמח
הפוזפוזמייג'אן לה-לה-לה-לה-לה. לפתע שמע סגיון צעדים שדמו
לרעידת אדמה קטנה. הוא הרים את מבטו ושם הוא ראה אותו - טרול
ענק בגובה של שלושה מטר, עם שרירים ואלה דוקרנית בידו. הוא
היה מכוער, איכסה-פיכסה כזה... היו לו שיניים גדולות שצמחו
כלפי מעלה, וראשו היה צימוקי יחסית לגודל גופו. הטרול הישיר
את מבטו אל סגיון, ועיני הטרול היו אדומות בצבע של דם. הטרול
פתח את פיו ואז הוא אמר: "בעעעע כעעעע געעעע?" סגיון לא הבין
מילה. "מה?!" שאל סגיון בתמיהה. "בעעעע כעעעע געעעע?!" חזר
הטרול. "אני לא מבין מילה ממה סאתה אומר", אמר סגיון. הטרול
הושיט את ידו הענקית לכיוון סגיון. הוא חשב שזה הסוף שלו, אבל
אז הטרול הושיט יד לספר המילון שהיה בידו של סגיון. הוא פתח
אותו בעמוד מסוים והגיש אותו לסגיון, סגיון הביט בספר והיה שם
בכותרת 'ועוד משהו קטן לדרך - מילון טרולי פוזפוזמייג'אן
לה-לה-לה-לה-לה-עברית'. הטרול הצביע על מקום מתחת לכותרת.
"אאהה... בוא נראה מה רצית להגיד לי..." אמר סגיון והסתכל
בעיון והטרול חזר על דבריו "בעעעע כעעעע געעעע? (איפה מתנ"ס
מלכי ישראל?)" "בה בה כע כע... (אין לי מושג...)" ענה סגיון.
הטרול נתן שאגה אדירה ורץ לכיוון העצים. סגיון היה קצת מופתע,
אך הוא המשיך בדרכו. כעבור חצי שעה של הליכה שמע את קול השאגה
שוב. הטרול נחשף לפניו שוב. "נהה מהה ליייי אמאם! (אני להיות
רעב - אני לאכול אתה!)" סגיון נס על נפשו והטרול אחריו. סגיון
עצר לפתע והסתכל מתחתיו - לבה לוהטת הייתה שם, לא היה לו לאן
לברוח, הטרול סגר עליו, עכשיו נותר לו רק לבחור- לבה או טרול?
ובנוסף לכל צרותיו, נשארו לג'יניאל רק שעה תמימה להסתובב בין
החיים, מלאך המוות ציפה להם מכל מקום... (הא הא הא...)
פרק 15
סגיון נדחק לפינה, לא היה לו מה לעשות. הוא ניסה לחשוב מהר
(משהו כמו 12 דקות למחשבה...) ואז עלה בו רעיון. "גע נע מע
חע! (טרול! המתנ"ס זה כאן!) אב גב הב נב! (אבל יש לנו הפתעה
בשבילך אז תעצום עיניים)" אמר סגיון. "בה? בבגב? (מה? באמת?
טוב)" הטרול עצם את עיני האש שלו. "רא טא בא לא! (רק תלך כמה
צעדים קדימה!)" אמר סגיון בזמן שהתחמק מהטרול האימתני. הטרול
הלך צעד, ועוד צעד ועוד צעעעעעעעעעעעעעעעד, הטרול העצום עם
מוח הסיכה נפל לתוך הלבה הרותחת. סגיון הניף את ידיו למעלה
בתרועת ניצחון (מזל שלא היו שם אנשים, הריח היה נורא...). הוא
נחפז להסתכל בשעונו, 00:51. הוא לקח את אחותו ואת מילונו ורץ
לכיוון ראש ההר. ההר הנורא כמעט הגיע לסופו. לקח לסגיון כחצי
שעה לעלות עד שנשארו לו רק מטרים ספורים. הוא הצליח לראות
אותו, המראה היפיפה ביותר שראה אי פעם, זה היה - צמח
הפוזפוזמייג'אן לה-לה-לה-לה-לה! סגיון הושיט את ידו המיוזעת
לצמח, הוא כמעט נגע בו בקצות אצבעותיו השמנמנות אבל לפתע שני
יצורים מוזרים נחתו על ידו (לא על ידו במובן של לידו, יעני על
היד שלו). היצורים היו דומים להחריד, הם נראו כמו נשים בפניהם
אך גופם היה גוף אריה. שני היצורים החלו לנוע מסביב לצמח
הפוזפוזמייג'אן לה-לה-לה-לה-לה במעגלים קונצרטיים, ואחד מהם
פתח את פיו: "אנחנו", והשני המשיך אותו: "בליס" (- = האחר
השלים אותו), "וקליס-הספינקסים-התאומים
-תוכל-להשיג-את-הצמח-רק-אם-תענה-על-חידה." "ומה היא?" התעניין
סגיון. "יש-לך-חמש-דקות,
במקרה-שלא-תצליח-בליס-ודריקס-יאכלו-אותך!
-כמה-טכנאים-דרושים-בשביל-להחליף-נורה?" הם שאלו. המוח של
סגיון תפקד במהירות אדירה יחסית (ארבע דקות למחשבה...). 'בוא
נראה', הוא חשב לעצמו, 'אולי ארבעה? כן, אני די בטוח סארבעה.
אחד מבריג את הנורה, אחד בודק מה עוד לא תקין וסניים גובים
מחיר', הוא חסב לעצמו. "ארבעה", הוא ענה להם בתום ארבע הדקות.
"לא-זה-לא-ייתכן-הוא-הצליח!
-אנחנו-חמישים-שנה-במקצוע-הזה,-אף-אחד-לא-ניחש!" הם אמרו
ופילסו לו דרך. הוא הציץ בשעונו - נשארו לו עשר שניות! הוא
פנה לצמח במהירות. 10... לפתע נשמע מכשיר הווקי טוקי שטל נתן
לו, 9... "סגיון, בוא מהר, צריכים אותך! אני שלחתי לך
קאטוגריף אחד אליך, תחזור עכשיו!" אמר טל במכשיר, 6...
"אבל..." ניסה סגיון, "בלי אבל! תחזור עכשיו! או ששניכם
תמותו!" ענה טל ואז הגיע הקאטוגריף שטל דיבר עליו לאסוף את
סגיון, 3... סגיון חשב במהרה, מה יעשה? זאת תגלו רק בפרק הבא
של הרפתקאות סגיון בארץ הקודש! אה... התכוונתי צבא האופל של
טל זינטר!
פרק 16
3... 2... סגיון קפץ על הקאטוגריף והחל לעוף והשאיר את אחותו
מופקרת שם לידי הנשרים, הצבועים והטרול המת, סגיון נתן מבט
בסטופר, 1... 0... זהו זה, ג'יניאל מתה. סגיון מחה כמה דמעות
והמשיך לעוף על גבי הקאטוגריף מבלי להסתכל לאחור. כעבור חצי
דקה הוא הגיע עקב לחש הגרוטמלה שהקאטוגריף היה מושפע ממנו.
סגיון ירד בנפילה כואבת מהקאטוגריף. "טוב שאתה כאן, סגיון.
בזמן שלא היית כאן מיניתי את וולדרמורט לסגני. יש לנו תוכנית
- לחזור לאזקבאן, ולהשמיד את פעמון אחת ולתמיד@!" אמר טל.
"בסדר, אבל למה עם סטרודל? אנשים יחסבו סזה כתובת אינטרנט!"
אמר סגיון. "אז ילדים דפוקים שלחצו מקודם DON'T -! אם כבר אז
תיכנסו לאתר המזוויע שלי! WWW.GAL320.TIPO.CO.IL@", אמר טל.
"טוב, אז... למה אתם צריכים אותי?" שאל סגיון. "כי אנחנו
צמאים! תכין לנו כוס קפה, שניים סוכר בבקשה..." אמר טל האפל.
סגיון הגיש להם את הקפה ודמעות פרצו מעיניו, אפילו הוא ידע
שלאבד חיים זה יותר משמעותי מכוס קפה (למרות שזה לקח לו קצת
זמן...). אחרי שהשניים גמרו את הקפה, ואת השחייה בדמעותיו של
סגיון, יצאו שלושתם למרכבה השחורה. בפנים כבר חיכו להם שגיאקו
ועין-הזעם. "איפה דפניוני?" שאל סגיון. "היא אמרה שמישהו
הזמין אותה לאנשהו או משהו כזה. ויתרתי לה, כמה פעמים היא עוד
תמצא מישהו שיחבב אותה?" אמר טל. וסגיון פרץ בבכי אדיר שהציף
את כל הריפוד של המרכבה.
ובינתיים אצל דפניוני. "מי אתה?" שאלה דפניוני את האיש
בחשכה. "בואי ניתן לכסף שלי לדבר במקומי..." הוא אמר וזרק שק
מלא כסף על השולחן. "יש לי משימה עבורך..." אמר האיש. "COMAND
..."
YOUR WISH IS MY
פרק 17
ועם סגיון, וולדרמורט, טל ושאר החבורה. הם פתחו את דלת
המרכבה ושלוליות הבכי של סגיון פרצו משם. הם ירדו לכיוון
הטירה האיומה, כלא אזקבאן, כשחיוך גדול שרוע על פניו של טל
האפל. הם נכנסו לאזקבאן וטל הלך לכיוון התא שפעמון שכן בו
בפעם הקודמת, וכשראה טל שפעמון לא במקומו חיוכו התעגם ומוחו
היה מלא בזעם. "טיפשים! איך לא הצלחתם לשמור על איש זקן
וגוסס?!" אמר טל והפנה את ראשו לסוהרסנים שעמדו מנגד
"אהההההההה!!!" צעק טל וורידיו הפכו לענקיים ופועמים, הילת
אנרגיה הקיפה אותו והסוהרסנים נשאבו לתוכה. גופו, שגם ככה היה
אפור, נהיה בגוון אדמדם, שיניו צמחו למעלה, קרניים ענקיות היו
על ראשו ושערו עמד. עיניו הפכו לצהובות ואישון צר היה בתוכם.
טל פרש את כנפי העטלף שצמחו לו ואמר: "אני כבר לא טל האפל,
מעכשיו אתם יכולים לקרוא לי - לורד זנילירט!"
פרק 18
"אדוני, אתה מרגיש בסדר?" שאל שגיאקו. "כן, מה לעזאזל קורה לך
קיבינימט?!" שאלה עין-הזעם לילי. "אני יותר מבסדר, אני מרגיש
מעולה, כאילו אני יכול לאכול מאה פילים, ואני חושב שזה בדיוק
מה שאני אעשה", לורד זנילירט פישק את ידיו אל התקרה ופתח את
פיו לגודל לא טבעי, כאילו הוא עשוי מגומי. פיו הצליח להגיע עד
הרצפה וכעבור חמש שניות מאה פילים הרסו את קירות אזקבאן ודהרו
לפיו של לורד זנילירט, כעבור שנייה הוא אכל את כולם, וכל מה
שעשה זה ללקק את שפתיו. "מממ... זה היה טוב. עכשיו לתוכנית,
פעמון יהיה שלנו! היי, מספר!" אני? "כן, אתה! מה דעתך לקבל את
שגיאקו כמשרתך הפרטי?" כן, בטח! מה אני צריך לעשות בשביל זה?
"זה קל, רק להגיד לנו איפה נמצא פעמון?" אוקיי, הוא נמצא
בכיכר גרימולד מספר 76573553654! "מצוין. שגיאקו, לך אליו",
אמר לורד זנילירט. "מה?!" ענה שגיאקו. "או שתלך אליו או
שאבדרה קדב..." "לא! בסדר, בסדר, אני אלך אליו..." אמר
שגיאקו. שגיאקו, אל תדאג! תהנה אצלי! יש לי פה דוקים! "נייס
דוינג ביזנס וויב יו, מספר... אתה רואה, סגיון? אם היית משחד
את המספר רוב הסיכויים שאחותך הייתה נשארת בחיים..." אמר לורד
זנילירט וסגיון החל לפרוץ בבכי שהציף את כל הכלא... "אדוני,
איך לעזאזל אנחנו קיבינימט נגיע לכיכר גרימולד מספר
76573553654 המזופטת עם שגיאקו הממונייק הלך?! הרי רק הוא
יודע לעזאזל את לחש הגרוטמלה!!!" שאלה עין-הזעם. "אוי לילי
לילי לילי... את יודעת שאני תמיד חושב שני מהלכים מראש. מי
צריך את הלחש המטופש עכשיו? אני רק צריך לעשות את זה..." טל
נשך את הקאטוגריפים. בניגוד לפעם הקודמת הם לא התפתלו על
הרצפה אלא רק עמדו בזמן שהשינויים מתחילים - שיניהם גדלו,
פרוותם דמתה לרעמה ענקית, ועיניהם היו אדומות כדם. "...וזהו,
כנסו לכרכרה", המשיך לורד זנילירט. הם נכנסו לכרכרה
והקאטוגריפים הגיעו למקום המבוקש, לא תוך כמה שניות, אלא תוך
מאיות שנייה בלבד...
פרק 19
כל החבורה יצאה מהכרכרה וראו את שני הבניינים שהיו רחוקים זה
מזה. "מסדר ארגז החול נמצא בכיכר גרימולד מספר 76573553654",
אמר לורד זנילירט בביטחון והריק בין שני הבניינים התמלא בבית
קטן ורעוע. לורד זנילירט הצביע על הדלת והיא נעלמה קלות כלא
הייתה. בפנים היה פעמון-דלת-טיפש ומקרויאלנוגל, ששתו תה מסביב
לשולחן ממולבן. כשלורד זנילירט העלים את הדלת מקרויאלנוגל
ופעמון קמו עם שרביטים מונפים. "אבדרה קדברה!" אמרו שניהם
וזרמים ירוקים עברו משרביטם לחזהו של לורד זנילירט. העשן
הסתיר את המתרחש... העשן התפזר ולורד זנילירט עדיין עומד לו,
מחייך חיוך רחב. "סיימתם? יופי, עכשיו תורי..." הוא אמר. הוא
הצמיד את ידיו לאחור וכדור אנרגיה כחול הופיע שם.
"ק...מ...הא...מ...הא!!!" הוא צעק וזרם כחול הגיע לפרופסור
מקרויאלנוגל... כל מה שנשאר היה אבק בלבד... "נו, ממילא לא
חיבבתי אותה, עושה את עצמה כאילו היא יודעת הכל, בדיוק כמו
מצדה..." אמר פעמון בלי להניד עפעף (טוב, נו... אולי הוא הניף
עפעף אחד...) "טוב, אם לחש המוות לא עובד, רק זה יכול לעבוד,
המחיר כבד אבל... למי אכפת?" פעמון הצמיד את ידיו לאחור והחל
"ד...י...מ...ו...נ...ה!!!" גל שחור השתחרר מידיו של פעמון
לכיוון לורד זנילירט, וזנילירט אובן בו במקום.
אי שם בדימונה... בווווווווווווום!!!
ועכשיו בחזרה לסיפור. "אוקיי, יש לי רק 10 דקות עד שטל האפל
שלכם יחזור, עד אז - אני אטפל בכם!" פנה פעמון לחבורה של
הלורד זנילירט. "הסם סלו זה לורד זנילירט!" צעק סגיון. "כן,
כן, מה שתגיד, אני רואה שאתה התנדבת ראשון, הא? אין בעיות,
אבדרה קדברה!" צעק פעמון. הקללה פגעה בסגיון, והוא עף לרצפה.
"סגיון! אתה מרגיש לעזאזל בסדר?" אמרה עין-הזעם לילי והצמידה
יד ללבו. "הוא חי לעזאזל!" אמרה עין-הזעם, "אבל אתה בכל זאת
תשלם על כך, יא בן-אלף! מה אתה קורא לי מכוערת?!" היא צעקה.
היא שלפה אקדח מכיסה השמאלי והחלה לירות בפעמון. "אקספקטו
פטרונום!" הוא הספיק להגיד, והקליעים פגעו בנברשת שהייתה מעל
עין-הזעם לילי והפילה אותה עליה בחוזקה. "נו, נו, נו...
פעמון-דלת-טיפש... חכם על חלשים, הא? עוד לא ניסית את כעסו של
הלורד וולדמורט הנורא! אבדרה קדברה!" צעק לורד וולדמורט, אך
בדיוק באותו הרגע, לורד זנילירט התעורר מאיבונו ולחש המוות
פגע בו. "איך אתה מעז לבגוד בי?!" אמר לורד זנילירט. "אדוני,
זה לא מה שאתה חושב..." גמגם לורד וולדמורט. "ק..." "לא
אדוני..." "מ..." "אני מתחנן!..." "הא..." "יש לי אישה ושני
ילדים!" "מ..." "טוב נו, תגמור עם זה כבר..." "הא!!!" לורד
וולדמורט התפרק לעפר. הקרב הסופי מתחיל, מי ינצח? מי יפסיד?
טוב, אם אתם יודעים מי ינצח אתם בטח יודעים מי יפסיד... מי
כאן חולרע? מי כאן החוליה החלשה? שגיאקו! תן לי כוס תה להרהר
בדבר...
פרק 20
כך הם עמדו, פעמון וזנילירט, ין ויאנג, שוקולד ומרמלדה, אמנון
ות... טוב, הבנתם את הקונספט... הם עמדו שם כמה שניות, מחכים
לרגע המתאים. לפתע סגיון חזר להכרה, לורד זנילירט הפנה את
מבטו אליו, פעמון ניצל את הרגע, הוא הפנה את שרביטו לכיוון
זנילירט "קרושיאצבע!" צעק פעמון ואצבעו של לורד זנילירט
התפתלה מכאבים. לורד זנילירט אחז את אצבעו בחוזקה. "מה עשית?!
עכשיו אני לא יכול להשתמש בקמהאמהא! סגיון, אתה תשלם על זה!!!
אימפריוס!" קרא זנילירט וסגיון החל לדפוק את ראשו בקיר בחוזקה
עד איבוד מוחלט של ההכרה. "עכשיו תורך, פעמון! זה שאין לי
קמהאמהא לא משנה את תוצאת הקרב!" "נכון, בלב הכי הייתי מנצח
אותך..." ענה פעמון. "אבדרה קדברה!" צעק זניליטר בזעם ופגע
בפעמון. פעמון התעלף בו במקום. לורד זנילירט חייך והתקרב
באיטיות לעבר פעמון; הוא היה כעת סנטימטרים ספורים מפעמון ואז
לפתע הגיע האיש בברדס, הוא הוריד את הברדס ושם הוא היה - בובת
גרב עם שתי עיניים שהסתכלו לכיוון אחר. "שלום! אני בובי בובת
הגרב! זוכר אותי?" אמרה בובת הגרב. "ל... לא! זה לא יכול
להיות! רק לא אתה! לא נורא, עכשיו אני לורד זנילירט! אני הרבה
יותר חזק! אני יכול לנצח בובת גרב אחת מטופשת..." גמגם
זנילירט. "אה, כן? אז מה בנוגע לצבא שלם של בובות גרב? תקפו!"
אמר בובי בובת הגרב ומאות אלפי בובות גרביים הופיעו מאחוריו
והקיפו את הלורד האפל. "לא... לאאאאאא!!!" צעק זנילירט. לפתע
נוזל שחור עטף את לורד זנילירט ואז הוא ירד ממנו והשאיר את טל
זינטר הרגיל (טוב, הוא לא רגיל, אבל אתם יודעים למה אני
מתכוון...). הנוזל השחור נשפך כאילו מרצונו אל מחוץ למסדר
ארגז החול וצעק: "אני עוד אחזור!!!" טל זינטר נפל על הרצפה
והתעורר מייד. "מה... מה קרה?" שאל טל. "מה זה?! מי זה החנון
הלעזאזלי הזה?!" שאלה עין-הזעם מתחת לנברשת. "אבדרה קדברה!"
אמר פעמון שהתעורר כבר לפני איזה שש שורות (פשוט לא רציתי
להפריע לדרמה אז שתקתי...). הקללה פגעה בעין-הזעם והיא חדלה
פעימה. "אבדרה קדברה!" הוא צעק שוב לעבר טל. הקללה פגעה בו אך
כלום לא קרה.
"יחעכיחגעגיגיחגיחדיחגעיחגיחעכיחעכעחדעחכגדעחעעכד... מה חשבת,
שההורים שלי לא ניסו את זה? הם למדו שמונה שנים כישוף כדי
ללמוד אבדרה קדברה ואז גילו שאני חסין לזה לחלוטין... מי היה
מנחש? חחכחכעכגייגי..." אמר טל. "אוי לאאאאא!!! אם הייתי יודע
שזה יחזיר אותך לא הייתי עושה את זה! תחזור נוזל שחור!!!" אמר
בובי. "אבל מאיפה השגת כל כך הרבה בובות גרביים?" שאל פעמון
את בובי. "כאן היא נכנסת לתמונה - ג'יניאל!" ענה בובי
ומהמדרגות ירדה ג'יניאל הרגילה (לא האפלה). "ג'יניאל!!!" צעק
סגיון שקם מעלפונו לפני כשורתיים, וגם הוא חזר למצבו הנורמלי
והלא אפל; הוא קם על רגליו ורץ לחבק את אחותו. "איך זה יכול
להיות?" שאל סגיון. "כאן היא נכנסת לתמונה - דפניוני!"
דפניוני גם היא ירדה מהמדרגות. "אני לא מבין כלום!!! ספר את
כל הסיפור מההתחלה בובי!" הפציר בו פעמון. "בסדר, בסדר, הכל
התחיל לפני כשמונה שנים, כשטל זינטר היה בן ארבע. הוא והוריו
הלכו ליריד, זה היה עוד לפני שהוא היה כזה שנוא ומעצבן. הם
באו לראות את ההופעה שלי, 'בובי-בובת הגרב החכמה'. זה הייתי
אני, בובי, בחור בן 40 שמנסה להרוויח כמה ג'ובות עד שהוא נכנס
לתמונה - טל התלהב מהמופע שלי ובא מאחורי הקופסה שהסתירה אותי
- כלומר הבנאדם הוא ראה שבובי זו בעצם רק בובה לא אמיתית והחל
לבכות ודחף אותי למופע שהיה לידי. 'המופע הרדיואקטיבי'.
נאחזתי בדבר הראשון שיכולתי שזה כמובן היה הילד טל, ושנינו
נפלנו למים הרדיואקטיבים - אני יצאתי בובת גרב, והוא יצא חסין
לכל אבל היו לזה כמה תופעות לוואי - הוא היה חנון, מראו
השתנה, הוא פיתח פחד לגרביים בגלל הטרגדיה שהפכה אותנו למה
שאנחנו והוא נהיה הילד השנוא בתבל הידוע כיום כ-טל זינטר! כל
חיי נהרסו בגללו ונאלצתי לחיות בחשאי ובשם בדוי כ-איש בברדס!"
שגיאקו! שניים סוכר! אה, הוא גמר? טוב נו, סגיון התעורר אחרי
ההרצאה הזו ואמר: "אבל מה עם דפניוני וג'יניאל?" "אני מגיע
לזה! כעבור שנים שמעתי שהוא גר בתל אביב ברחוב 'אגסים'. עקבתי
אחר המשפחה זמן-מה וראיתי שהוריו של טל שונאים אותו גם כן, אז
החלטתי לעזור להם להיפטר ממנו, אבל בנס (שלו) הוא ניצל
מהפיצוץ שתכננו לו. לא עובר יום ואני שומע מאחד ממקורותיי שטל
נמצא בעולם הקסמים. שיתפתי פעולה עם פעמון כי יש לנו אותה
המטרה, שמעתי שהוא הפך לעוצמתי מאוד והחלטתי להזכיר לו את
פחדיו אך ידעתי שרק אני - גרב אחת - לא יספיק, ידעתי
שלג'יניאל יש הכישרון לזמן בובות גרב ולכן רציתי אותה בצד שלי
אך שמעתי שהיא נפטרה מחומוס ולכן שיחדתי את דפניוני להציג
בפניי את 'הסוד של דפניוני'. יש לה מכשיר היכול לחזור בזמן,
היא יצאה למסע להחזיר את ג'יניאל, אך אסור היה שיראו אותה.
היא טיפסה על הר הפוזפוזופזופ עד הפסגה, חיכתה עד שסגיון ילך
ומיהרה לתת לג'יניאל את צמח הפוזפוזמייג'אן לה-לה-לה-לה-לה
והיא חזרה לתפקוד. תכננו ללורד זנילירט מלכודת - כשהוא יתקרב
מספיק לפעמון נתקוף אותו! חשבתי שאני אהרוג אותו אבל רק
פיצלתי בין הרע ל... חנון..." שגיאקו! שתי כפיות, שתי כפיות!
מה קשה לזכור?! אה, הוא סיים סופסוף, החורני? חשבתי שאני
אתפקע כבר... "אז למה לא סיפרת לי על התוכנית?!" שאל פעמון.
"בכדי שזה יהיה אמין! בלי להעליב אתה לא משחק משהו..." ענה
בובי. "אבל איך חזרנו להיות לא-אפלים?" שאל סגיון. "כשהצד
האפל, כלומר זנילירט, הפך לנוזל, הוא לקח איתו גם את הצד האפל
של כולכם ועכשיו אנחנו יכולים לנוח בשלווה עד שהצד הרע של טל,
כלומר זנילירט, יחזור..."