סצנה מס' 1
(צל גדול ומאיים נישא על קיר משרד גדול שבסופו מכתבה וכיסא
עסקים גבוה שעליו בעל הצל   יושב, מול אותו אדם מסתורי עומדים
שלושה אנשים רעולי פנים).
האדם המסתורי
"אתם יודעים את המשימה שלכם! האדם הזה גרם לי בושה גדולה
ביותר בפרויקט האחרון שלי ואני רוצה שהוא יושמד, אני רוצה
אותו מת, הבנתם? אתם יכולים ללכת, סיימנו כאן, לכו ובצעו את
המשימה!"
אחד מרעולי הפנים
"אנחנו רוצים את הכסף קודם!"
האדם המסתורי
"תבצעו את המשימה, ורק אז נוכל לדבר על התשלום"
אחד מרעולי הפנים (מפוחד)
"אנחנו רוצים מקדמה"
האדם המסתורי (צורח בקול מוזר)
"אני רוצה אותו מת! אני רוצה אותו מת! ווווווואאאאאאאאא
(בוכה)".
(שקט קצר).
האדם המסתורי (רציני ביותר)
"אתם יכולים ללכת עכשיו לעשות את המוטל עליכם, והמוטל עליכם
הוא - להרוג את מוטי גבע!".
סצנה מס' 2
(חדר מאורגן נראה בתמונה, מיטת יחיד, בגדים מסודרים, כלי נשק
שוכבים על השולחן ליד הכדורים, נראה כמסודרים לפי הא"ב, אדם
ישן בחדר, המצלמה מתמקדת על שעון הרדיו שמופעל אוטומטית
כשהשעה מתחלפת ל6:00-).
קריין רדיו
"בוקר אור לכם תושבי ישראל, אני כאן בתוכניתי - 'קפה עם
שלומי', ואני שותה קפה עכשיו, מה איתכם? (צוחק כמו שמוק),
איתי נמצא בתוכנית מגיש תוכניות הבוקר משנות ה30- "בוקר טוב
פלסטין", ארנון רענן, ארנון מה שלומך הבוקר, בוקר נפלא, הלא
כך?"
ארנון רענן (בקול של שדרן רדיו זקן).
"ובכן שלומי, בוקר זה הוא נפלא יותר מתמיד, הציפורים מצייצות
וכל האנשים..."
(האדם הישן לוחץ על הרדיו כדי לכבות אותו, הרדיו נכבה, האדם
קם, הולך למקלחת שבביתו וסוגר את הדלת, שנייה אחר כך צלצול
פלאפון ליד הדלת, האדם פותח את הדלת ועונה לפלאפון הענק,
המגוחך והישן במהירות).
האדם בקו השני
"מוטי?"
מוטי (מי שקם באותו רגע)
"מדבר".
האדם בקו השני
"זה בזל, אנחנו צריכים אותך בבניין הסוכנות דחוף!"
מוטי
"אל תגיד לי שזה שוב הוא..."
(שתיקה בקו השני).
מוטי
"בזל?"
(עדיין שתיקה).
מוטי
"בזל אם זה הוא אתה יכול להגיד לי, זה היה רק ביטוי..."
בזל (נושם לרווחה)
"פיו, מזל, אחרת השיחה הזו הייתה נגמרת בשתיקה לא נעימה...
(חוזר לטון רציני) זה שוב הוא!".
מוטי
"מה קרה הפעם?"
בזל
"אני לא יכול לדבר, כנראה מצוטטים לקו שלך, רק תגיע לסוכנות
דחוף".
מוטי
"אני יוצא עכשיו".
בזל
"מוטי?"
מוטי
"מה?"
בזל
"רות, סוף".
(מוטי מסתכל על הפלאפון במבט מגוחך ומנתק את השיחה, מסתכל אל
האופק - אל קצה החדר, לוקח אקדח שחור מהשולחן במהירות).

סצנה מס' 3
(מוטי הולך ברחוב, הוא מסתכל מצד לצד, בודק כל פינה, הוא מגיע
לבניין משרדים גדול שנראה במקרה כמו הבית ספר של מעלה אפרים,
הוא נכנס לבניין, אדם מופיע מולו, הולך לקראתו).
האדם שמולו
"חיכינו לך מוטי, לא ידענו אם תגיע..."
מוטי (לא מבין)
"אבל קראתם לי, אמרתי שאני מגיע... (מתייאש) מה המשימה?"
בזל
"ואכן מוטי אין זמן לפטפטת..."
מוטי (קוטע אותו)
"טוב, מה המשימה?"
בזל (מכחכח)
"ובכן, משימתך היא: נודע לנו שדוקטור שפורצן מתכנן להתנקש
בך!!!"

מוטי
"אז מה המשימה?"
(שתיקה).
מוטי
"אוקי - מה התוכנית שלו?"
בזל
"אני באמת לא יודע, גם הפעם הוא ינסה להשמיד את העולם..."
מוטי
"אני לא מבין אותו, הוא מנסה כל חודש ולא מצליח"
בזל
"אתה תצטרך לברר!"
מוטי
"אז יש משימה! מה התוכנית שלנו?"
בזל (בחיוך חסר טקט)
"לעבוד עם כל מי שאתה שונא לעבוד איתו!"
(מוטי מתחיל להתרחק).
מוטי (תוך כדי התרחקות)
"לא, תשכח מזה, אין סיכוי שאני חוזר לעבוד איתם, הספיקו לי
הפעמיים האחרונות".
(פלשבק לאחור - מוטי מנסה להציל חולה ממיטה ממולכדת בבית
חולים - הוא מבקש עזרה ומבין שהוא נשאר לבד. מוטי הולך לקנות
סמים ממוכר סמים, לוחש למכשיר הקשר שלו משהו ומבין שהוא נשאר
לבד).
בזל (צועק למוטי שכבר הספיק להתרחק)
"מוטי, תשמע עד הסוף, אין לנו סוכנים אחרים בשטח כרגע והם הכי
טובים שיש לנו, למרות שהם קצת מוזרים..."
מוטי (מסתובב חזרה אל בזל, הולך לקראתו)
"קצת מוזרים?"
בזל (מדבר אל מוטי ששוב פעם מתרחק)
"תקשיב עד הסוף, אנחנו צריכים את העזרה שלך, אתה צריך לגבש
אותם ולהתגבש איתם!"
מוטי (מתקרב שוב אל בזל)
"אפילו אני לא יכול לגבש חנון, קוקסינל ומטומטם!"
בזל
"אתה תצטרך למצוא דרך..."
מוטי (מתרחק)
"אין סיכוי, או שתמצא אנשים אחרים או שתגיד ביי ביי למוטי".
בזל
"זאת הפעם האחרונה, אני נותן לך את המילה שלי, ובבקשה תפסיק
לדבר כמו דביל! ביי ביי למוטי? מה הקטע הזה?"
מוטי
"אני מודה, נסחפתי"
בזל
"בכל מקרה... פעם הבאה אתה תחליט עם מי לעבוד..."
מוטי (כועס)
"אני לא בטוח שתהיה הפעם הזו בכלל! וחוץ מזה אני לא אמור כמו
בסרטים להתחבר עם איזו סוכנת עם רגליים ממש ארוכות?"
(לפתע נשמע "היי" מסתורי ויפיפה מאחוריהם, הם מסתובבים.
המצלמה עולה מהרגליים הממש ארוכות וקצת שעירות, לגוף לא משהו
ולפנים מכוערות פחד).
מוטי
"אני צריך להגיד שהיא גם צריכה להיות כוסית?"
(הסוכנת ממשיכה ללכת, מוטי מסתכל בגועל ובזל בהנאה).
בזל
"דווקא נראית טוב..."
(מוטי מסתכל על בזל, בזל מבין קצת מה אמר ומנסה לשנות נושא).
בזל
"בכל מקרה מוטי - אל תעשה את זה, אל תעזוב אותנו, אתה יודע
שאתה האיש הטוב ביותר שלנו!"
מוטי
"אתה מתכוון היחיד..."
בזל
"כן... (נאנח) אתה חייב לעבוד איתם, פעם הבאה אתה תבחר! אבל
הפעם אתה חייב לעבוד איתם!"
מוטי
"תיתן לי לחתום על חוזה כדי להבטיח שזאת תהיה הפעם האחרונה?"
בזל (מתלבט)
"אני לא יכול להבטיח לך את זה".
מוטי
"ביי ביי!"
בזל
"באמת התכוונת לקטע עם ה'ביי ביי למוטי', הא?"
מוטי
"כן"
(מוטי מתחיל ללכת לכיוון השני).
בזל (מיואש)
"אוקי, אוקי".
מוטי (מסתובב)
"אז יש חוזה או לא?"
בזל (מיואש)
"כן..."
מוטי
"יופי, אז מה התוכנית שלנו?"
בזל
"בהתחלה לא כולכם תעבדו ביחד..."
מוטי
"אז איך נעבוד?"
בזל
"אתה ואלכס גאון המחשבים שלנו תפרצו למכון המסווה של דוקטור
שפורצן ותיקחו את התוכנית שלו מהמחשב, או מהמקום בו היא
נמצאת".
מוטי
"בסדר גמור, ומה הלאה?"
בזל
"אנחנו עובדים על זה".

סצנה מס' 4
(בזל יושב בכסא המשרד הגדול שלו מאחורי שולחן גדול ומתקשר
לאלכס, גאון המחשבים, שבינתיים מתקתק לו בקצב במחשב בלי
להסתכל על המקלדת, אלכס עם שיניים בולטות ומשקפיים עם מספר
גדול ביותר שמראות על קוצר ראייה חמור ביותר, הטלפון מצלצל
אצלו, כבר בצלצול הראשון הוא מרים, וממשיך לתקתק עם יד אחת).
אלכס (בקול של חנון)
"הלו? מי שם?"
בזל (מסתובב בכסא שבמשרד שלו משחק עם החוט של הטלפון)
"שלום לך אלכס, מדבר בזל".
אלכס (ממשיך לתקתק)
"זאת את מהצ'אט, סקסית שמחכה לשים חיתול???"
בזל
"לא! אלכס זה בזל!"
אלכס
"מי? אהה בזל, חשבתי שאתה מישהו אחר".
בזל
"כן הבנתי ככה".
אלכס (מקליד ומדבר)
"את יודעת שאני אוהב את זה חזק!"
בזל
"מה?"
אלכס
"לא כלום".
בזל
"אתה מקשיב?".
אלכס
"כן נו".
בזל
"אנחנו זקוקים לעזרתך נואשות!"
אלכס
"שנייה אחת, אני מסיים פה".
(אלכס מקליד עוד כמה מילים, ועוד כמה מילים, שומעים אותו מדבר
בלחש כמה מילים מלוכלכות חכמות ומתפנה לבזל).
בזל
"ובכן אלכס..."
(התמונה עוברת לאלכס שמקשיב לקול שנשמע מעומעם ולא ברור בצד
השני, אלכס אומר מדי פעם 'כן', 'אהה' וכאלה דברים, התמונה
עוברת חזרה לבזל).
בזל
"אז הכל בסדר מצדך?"
אלכס
"הכל בסדר! מתי מתחילים?"
בזל
"רצוי בקרוב, בקרוב מאוד... אחרת יהיה מאוחר מדי".
אלכס
"יש בעיה עם הלילות בזל!"
בזל
"למה?"
אלכס (מסתכל על הבלוג של תפוז)
"כי... אני עובד על פרויקט מדעי חשוב ביותר".
(המצלמה מתקרבת למסך ובו יש פרסומת לשלושה ימי סייבר ללא
הפסקה).
בזל
"שמע, אין לנו ברירה, אם לא היינו צריכים אותך לא הייתי מתקשר
אלייך אפילו"
אלכס (לא מתייחס, למרות שנראה כי מעט נעלב)
"בשלושת הימים הקרובים אני לא יכול להגיע".
בזל
"אתה לא..."
אלכס (צורח)
"זה סופי!"
בזל
"טוב נודיע לך כבר. דרך אגב - אם כולנו נמות, על המצפון
שלך..."
אלכס (לא מתייחס בכלל)
"טוב... תודה לך"

בזל
"ואלכס?"
אלכס
"מה?"
בזל (בטון רע)
"רות סוף!"
אלכס
"להת'!"
(אלכס מסתכל על המסך, על השמפו ועל המטליות הלחות שלידו
ומתחיל בצחוק מרושע לצעוק)
אלכס (צועק וברקים ורעמים נראים ונשמעים ברקע)
"אני מלך השאפות אני מלך השאפות"
(נשמע קול מעומעם ברקע, המצלמה על הטלפון).
מהטלפון
"אלכס? אלכס?"
(אלכס מרים במהירות את השפופרת, לחוץ).
אלכס (קול ציפציף)
"הא?"
בזל (בצד השני)
"שכחת לנתק..."
אלכס
"הו..."
בזל
"ביי, (מנתק אומר לעצמו) כנראה שאין ברירה אלא לזמן את
אורלי".

סצנה מס' 5
(ניתן לראות סלון יופי מהודר בתמונה, נשים עושות פן ותספורות,
וביניהן גבר אחד משייף ציפורניים, פדיקור ומניקור, הוא מצחקק
מהדגדוגים שקלוד, הספר, מבצע תוך כדי שיוף הציפורניים בידו).
המשויף
"קלוד... (צוחק) מספיק, ילד רע".
(קלוד מחייך אליו חיוך של 'בחזרה אלייך').
המשויף
"קלוד (מצחקק) (משנה את הטון לרציני וכעוס) איי איי, לא, לא
שם, יש לי שם את היבלת, שכחת?"
קלוד (במבטא תל אביבי מזויף)
"כנראה שכן".
(תוך כדי ניתן לראות יבלת עצומה על רגלו של אורלי).
(שניהם מבצעים קרב מבטים קשוח, ובו המשויף מפסיד, צלצול
פלאפון נשמע).
המשויף
"קלוד תשאיר אותי לבד, אני צריך לענות לזה, ואם תוכל לא לשייף
לי ככה את הקצוות אני אשמח!"
(שוב קרב מבטים קצר ובו המשויף מתעלם מקלוד, שולח יד לכיס
ועונה לפלאפון קטנטן).
המשויף (מתנשא וחסר סבלנות)
"הלו?"
בזל (בו השני)
"אורלי! טוב שתפסתי אותך!"
אורלי
"היי שון, אתמול היה מדהים בלילה..."
בזל
"זה לא שון! זה בזל!"
אורלי
"היי בזל, אתמול היה מדהים בלילה..."
בזל
"אורלי זה בזל המפקד שלך! לא הייתי איתך אתמול בלילה"
אורלי
"רגע, אז מי היה איתי אתמול בלילה?"
קלוד
"אני לא מאמין שאתה לא זוכר - אני אתה וטומי!"
אורלי
"אוי מר לפיד, איזה חתיך הוא. למה לא אמרת לי שאתה הוא איש
המסתורין?"
קלוד (מראה פני נעלב)
"איך יכולת לשכוח?"
בזל
"אני עדיין על הקו!"
אורלי
"טומי?"
בזל (עצבני)
"לא! זה בזל!"
אורלי
"בזליקו מה שלומך?"
בזל
"טוב! אורלי אנחנו זקוקים לעזרתך בשטח!"
אורלי (מוחה כפיים כמו קוקסינל)
"ייפי!"

קלוד (רוצה לשמוע את הרכילות)
"מה? מה קרה?"
אורלי
"אני לא מדבר איתך! אני לא מאמין שנעלבת ככה!"
קלוד (מדבר בלשון נקבה)
"סליחה מתוקה, וגם את היית מדהימה אתמול - התנוחה עם הידיים
למעלה, מעולה... ואיך ש..."
בזל (קוטע אותו)
"אני עדיין על הקו!"
אורלי
"אוי, סליחה בזליקו, שכחתי ממך, כן מה רצית?"
בזל
"אנחנו זקוקים לעזרתך! דחוף!"
קלוד
"מה בזלה מוסרת?"
אורלי (לוחש לקלוד)
"הם זקוקים לעזרתי!"
קלוד (שמח וקופץ במקום)
"ייפי!"
(קלוד ממשיך לקפוץ במקום ובזל שומע אותו בינתיים ברקע בשיחה).
אורלי
"אז מה המשימה?"
בזל
"תבוא למשרד בדחיפות!"
אורלי
"טוב אני רק מסיים פה את הטיפול. (לוחש) קלוד קצת פגיע היום,
לא כדאי להשאיר אותו לבד".
בזל
"טוב! רק תגיע כמה שיותר מהר! ותחליש ת'רעשים ברקע, בקושי
שומעים, מה זה שם?"
אורלי
"הא כלום" (מסתכל על קלוד שקופץ בהתלהבות עדיין, ומחייך).
בזל
"אורלי?"
אורלי
"הא בזליקו?"
בזל
"רות, סוף".
אורלי
"איזה סבא... יאללה ביי בזל, רותה - סופיתה!"
(שניהם מנתקים בדרכם. אורלי מסתכל על קלוד במבט של כעס).
אורלי
"קלוד קדימה! גם לנשים יש סדר יום!"
קלוד (בכעס)
"אתה רומז שאני גברי מדי?"
אורלי (מתנשא)
"אני לא רומז! אני אומר..."
(קרב מבטים קצר ואורלי מפסיד).
אורלי
"טוב תסיים כבר את הציפורניים, כלבה!"
(קלוד המום).
(בינתיים בזל במשרד).
בזל
"אני לא מאמין שהוא קרא לי סבא"
(פלשבק חצי דקה אחורה).
בזל
"רות, סוף".
אורלי
"איזה סבא... יאללה ביי בזל, רותה - סופיתה!"
(חזרה לזמנינו אנו).
בזל (לעצמו)
"אני לא סבא!"
(פלשבק לאחור, נראה כי מדובר בשנות ה70-, בזל נראה אותו הדבר
עם אפרו או שיער חלק ארוך, נפגש עם חברים מוכרים, מתחילים
לרקוד, בזל תופס את הרחבה, מתחיל לרקוד. חזרה לזמנים אלו. בזל
ליד השולחן, מחייך לנוכח התקופה ההיא).
בזל
"אני לא סבא! הוי הריקודים, הריקודים..."
(בזל מנסה לרקוד, נתפס לו הגב, חוזר לשבת לנוח).
בזל
"אני לא סבא, לא סבא..."
(תוך כדי משפט זה הוא חותך פרוסת לחם וטובל אותה בתה שלו).







סצנה מס' 6
(אורלי ומוטי נראים מתארגנים, כל אחד בדרכו - אורלי מארגן כלי
איפור, שפתונים, תכשירים לשיער, קרם לפנים, מודד חולצות לבדוק
מה הכי מתאים למשימה. מוטי שם על עצמו בגד צבאי ישן, חגורה
לנשק ובתוכה מספר נשקים. כל אחד יוצא מהחדר בו הוא מתארגן,
לפתע נראה כי הם היו בחדרים צמודים. הם מסתכלים בהפתעה אחד על
השני).
אורלי
"איכס!"
מוטי
"כן אה?"
(בזל מופיע מולם).
בזל
"מוכנים?"
מוטי
"כן!"
אורלי
"כמו שמכנס צמוד מתאים לז'קט מעור"
בזל
"אוקי - תצאו! בהצלחה!"
(מוטי ובזל כמעט והולכים).
בזל
"אה וחבר'ה?"
מוטי
"הא?"
בזל
"רות סןף!"
מוטי
"אנחנו לא מדברים במכשיר קשר, אתה לא חייב להגיד את זה"
אורלי
"כן סבא, גם במכשיר קשר אל תגיד"
בזל (מתבאס קלות)
"אה אוקי"
מוטי
"ביי בזל"
בזל
"ביי... (לעצמו בשקט) רות סוף, רות סוף!"
(תוך כדי מוטי ואורלי מתרחקים, אורלי מדבר שטויות ומוטי מנסה
להתאפק).


סצנה מס' 7
(שתי דמויות אפלות מטפסות על בניין משרדים רחב, אחת כבר
למעלה, השנייה עדיין לא הגיעה לאמצע הדרך, ניתן לשמוע גניחות
לעזרה, דמות אחת מושכת בחבל של השנייה).
כתוביות
'כעבור שעה ו40- דקות'.
(עדיין נשמעות גניחות ברקע, ניתן לראות כי דמות אחת כבר
הורידה את הציוד מעליה, בעוד השנייה עדיין מתאמצת להיכנס דרך
החלון, ניתן לראות כי אלה מוטי ואורלי).
אורלי
"איי, תעזור לי! הציפורניים היפות שלי!"
(מוטי מושך את אורלי במהירות דרך החלון).
מוטי
"קדימה! אין לנו זמן! תתארגן!"
אורלי
"הוי, קשה לי... אני זקוק למים! לחטיף אנרגיה! אני זקוק
לקלוד! אני לא עושה את זה יותר בחיים! בחיים!"
מוטי (עצבני ומיואש)
"הו הו..."
אורלי (כבר נראה כי מדבר לעצמו)
"אני חייב לנוח. אני מתגעגע לקלוד ולבזליקו! אני לא בנוי
למשימה הזו!"
מוטי (נושם עמוק)
"תירגע מוטי, הכול לטובה, הכול יהיה בסדר..."
אורלי
"רק אתמול עשיתי טיפול ציפורניים ותראה אותן עכשיו, כמו שלך!"
מוטי
"מה רע בציפורניים שלי"
(מוטי מרים את היד, ניתן לראות ציפורניים ממש דוחות).
מוטי (רציני)
"הן כמו שלך"
אורלי
"כלבה! תיזהר, אני אראה לך מה זה!"
מוטי (מתעצבן)
"זהו, נמאס לי!" (מתקרב לעבר אורלי מהר מאוד).
אורלי
"אל תתקרב אליי! אל תתקרב! (צועק חזק) הצילוווו!!!"
מוטי (לוחש)
"אל תצעק! ישמעו אותנו ואז שנינו נדפקים, הבנת?"
אורלי
"אל תגיד לי מה לעשות!"
(אורלי רותח מזעם ומתנפל על מוטי, צרחות נשים נשמעות באוויר
בעוד אורלי מרביץ למוטי מכות סיסיות לחלוטין, באדישות רבה, עם
הציפורניים ועם הידיים, לא יותר מזה, מוטי מנסה להשתלט על
אורלי ועל עצמו, אך כשהוא מבין שהוא לא מסוגל, והוא חייב
להחזיר מלחמה ולהוציא את עצביו, הוא מתנפל על אורלי מהר).
כתוביות
'כעבור 20 שניות'
(המצלמה נעה מאחורי שולחנות ומדפים הפוכים ומוטי נראה שוכב
מעל אורלי מקפל את ידיו, ואורלי צורח שיפסיק, אך יחד עם זאת
נראה כי הוא נהנה, אורלי צורח בקול רם מדי, ולמוטי נראה כי
שמע רעש ממקום אחר).
מוטי
"שתוק!"
(אורלי ממשיך לצרוח בשקט).
מוטי
"שמעת את זה?"
אורלי (לחוץ)
"את מה?"
(לפתע הרעש נשמע בבירור, אדם מדבר ומתקרב לעבר החדר בהם הם
נמצאים).
(מוטי משתיק את אורלי, קם ושוכח לשחרר את אורלי עד הסוף,
אורלי פולט צרחה ומוטי משתיק אותו, דיבור האדם המתקרב נפסק,
ושניהם לא זזים אפילו מילימטר אחד, אורלי מחזיק את ליבו ומראה
סימן כי ניצלו ממוות, אך לא מספיקה לעבור שנייה ואורלי בטעות,
תוך כדי שהוא קם, מפיל חתיכת ברזל מהשולחן בחדר שעושה רעש
גדול, מוטי נראה מעוצבן ומסמן לאורלי להתחבא, האדם נכנס עם
הפנים לאדם אחר, ככל הנראה בחורה).
האדם שנכנס
"אז בסוף הצב אומר לעטלף, זה מים זה? זה לא מים, זה פיפי..."
(אותו אדם, לאחר סיפור הבדיחה "המשעשעת" הזו פורץ בצחוק של
שמוק, וכך גם הבחורה פורצת בצחוק קצר).
(כמו כן ניתן לראות את אורלי ומוטי מחפשים מחבוא, אורלי מתחבא
בארון, ומוטי מאחורי אחד השולחנות).
האדם
"טוב, נדבר, תשמרי על קשר חמודה, הא?"
הבחורה (ברקע בקול ממש גברי)
"כן בטח".
האדם (שוב חוזר על הבדיחה)
"ואל תשכחי זה לא מים!"
(שניהם צוחקים בכל רם כמו שצחקו חצי דקה לפני).





(אותו אדם נכנס לחדר, מרוצה מעצמו, מדי פעם נאנח כאילו
נזכר
בבדיחה שוב ושוב, מדבר לעצמו, נותן הוראות לעצמו, לאט לאט
מתקרב לעבר הארון בו אורלי מתחבא, מסדר תוך כדי דברים בחדר,
פותח את הארון, מוזיקת מתח נשמעת ברקע, ניתן לראות את אורלי
בבירור בארון, אך האדם כל כך מרוצה מעצמו שהוא לא מבחין
באורלי, הוא סוגר את הארון. אורלי ומוטי נושמים לרווחה, הוא
נזכר ששכח משהו. הוא מתקרב שוב לעבר הארון, פותח אותו ושוב לא
מבחין באורלי, שוב הם נושמים לרווחה, האדם יוצא החוצה, אורלי
ומוטי נושמים לרווחה, לוקחים דף התלוי על הקיר ועליו רשום
בכתב של ילד קטן, עם קצת שגיאות 'סדר תוכנית להשמיד את העולם
ולחסל את מוטי' , לפתע האדם נזכר כי שכח משהו בחדר וחוזר
אליו, הוא תופס את מוטי ואורלי בשעת מעשה).
האדם
"הא הא! תפסתי אתכם בשעת מעשה".
(מוטי ואורלי מסתכלים אחד על השני בבחילה, ומנסים להילחם
נגדו, אך הוא מתחמק מהכדורים ושולף אקדח משלו, אקדח שנראה
מוזר - בעל קרניים מחודדות בקצו העליון, הוא יורה עליהם. מוטי
ואורלי מנסים לירות שוב, אך לא מצליחים, נגמרו המחסניות, מוטי
מוציא מחסנית נוספת, אך במהרה מגלה כי שכח לשים את הכדורים
בתוכה, אורלי מוציא לו כדורים ורודים, מוטי המיואש לוקח את
הכדורים ומכניס אותם למחסנית, הוא יורה מספר כדורים, אך גם
אלה נגמרים, בינתיים ממקומות לא צפויים שולף השמוק הרשע
מחסניות, חיצים, רובים נוספים, בזוקה. מוטי ואורלי לא יודעים
מה לעשות, הם מחליטים לנסות לברוח, הם מעיפים את השולחן,
ומוטי הגיבור מתחמק בתעוזה כשלצידו אורלי מנסה לברוח על נפשו
כבחורה).
מוטי
"קדימה אורלי!"
(נשמעת צרחה).
מוטי
"אורלי?!"
(מוטי מסתובב לאט מאוד, בדרמטיות מיותרת למדי, ומוצא את השמוק
מכוון אקדח לרקתו של אורלי, אורלי מפוחד, אך מצד שני דואג שלא
יהרסו לו את הציפורניים).
מוטי (נבהל לרגע אך מתעשת במהרה ומכוון את האקדח)
"אם לא תשחרר אותו אני יורה!"
האדם
"חה חה! הצחקת אותי!"
מוטי
"אני יורה!"
אורלי
"אל תירה!"
האדם
"אל תדאג הוא לא יירה!"
אורלי
"אל תירה! הפנים היפות שלי! יהרסו! ועוד על-ידי בן בריתי!"
מוטי
"בן בריתי? מה אתה אלכס? שפה גבוהה?"
האדם
"מי זה אלכס?"
מוטי
"איזה אחד, מהסוכנות, חנון, משקפיים?"
האדם
"ראיתי אותו?"
מוטי
"לא יודע, הוא תמיד שותה חלב מהקרטון בסופר ומחזיר אותו
למקרר, נו?".
האדם
"זה שאוכל את העוגיות ואז מחזיר אותם לקופסא? לא, רגע, זה
אני. לא יודע על מי אתה מדבר".
אורלי
"נו, בפעם הקודמת שנלחמנו נגדך - כשהוא קפץ לך על הגב, ונתת
לו מאחורה?"
האדם
"מה?!"
מוטי
"כן, מה?!"
אורלי
"אוי נו, איזה... תראו איך המצו'איסטיות בכם גרמה מצדכם
לטמטום מוחלט! הביא לו מכה..."
מוטי
"אהה..."
האדם
"כן, אהה... איתך אי אפשר לדעת..."
אורלי
"כלבה!"
(האדם מראה לו את האקדח שמכוון לראשו של אורלי).
אורלי (צועק כמו הומו)
"אהה..."
(אורלי משתתק).
האדם
"טוב מאוד"
(שתיקה מעיקה משתררת בחדר, כולם נתקעים ולא יודעים מה להגיד,
מוטי שובר את הדממה).
מוטי (מכחכח בגרונו)
"עד שלוש!"
(השמוק לא משחרר, מחייך).
מוטי
"אחת!"
אורלי
"לא!!!"
(האדם - צוחק כמו שמוק).
מוטי
"שתיים!"
(מוטי טוען את האקדח, מכוון)
אורלי
"מוטי לאאאא!!!!!"
(האדם צוחק שוב כמו שמוק).
(לפתע האדם מסתובב עם גבו למוטי, כשאורלי עדיין מוחזק כבן
ערובה, מוטי מביט בו מופתע, וגם אורלי לא מבין מה הוא עושה).
האדם
"נראה אותך יורה בי עכשיו, מוטי גבע! (צוחק צחוק שמוקי
ומרושע)"
מוטי
"מה אתה עושה?"
האדם (שם יד על הפנים)
"אתה לא רואה אותי! נה נה בננה!"
מוטי
"כן אני כן"
(האדם מבין כי נפלה בידו טעות, ומוטי עדיין יכול לירות בו, אך
לפני הזמן שהוא מגיב מוטי מבשר לו כי מאוחר מדי).
מוטי
"שלוש!"
(מוטי משחרר כדור מאקדחו, ורעש השריקה נשמע באוויר בהילוך
איטי, האדם נופל על הרצפה מדמם, ואורלי סובל מירידת לחץ דם,
הוא צריך אוויר, לשבת, לנשום, הוא לא מסוגל לעמוד, מלבד זאת
הוא גם צועק צרחה מוזרה).
אורלי
"הפנים שלי, הפנים שלי (ממשש את הפנים), הציפורניים, יפות שלי
התגעגעתי אליכן (נושף על הציפורניים), (לפתע משנה את גישת
דיבורו ופונה למוטי) - אתה!"
מוטי (מנגב מעליו אבק, ואוסף עוד מידע)
"שתוק!"
אורלי
"אתה רצית לירות בי!"
מוטי
"תגיד מה אתה הומו? עזוב אל תענה לזה... לא רציתי לפגוע בך!
למרות שאם תמשיך בגישה הזו אני אפגע בך!"
(שתיקה קצרה. אורלי נראה כעומד להגיד משהו).
מוטי
"כדאי לך לסתום ומהר! תעזור לי פה!"
(אורלי מתלבט אם להגיב, מוטי מסתכל עליו, אורלי מתייאש ובא
לעזור למוטי, הם סוחבים את גופתו של האדם למקום נסתר, לארון,
שייתן להם זמן רב יותר לצאת מהמקום, שלא ימצאו את הגופה,
לוקחים את הניירות ובורחים).
(מוטי ואורלי נראים באזור הבניין, הולכים מטונפים, אורלי
צולע, ומוטי סוחב עליו את כל הציוד, לא מתלונן לרגע, והולך
זקוף קומה).
מוטי (למכשיר הקשר)
"בזל סיימנו את המשימה"
בזל
"מצוין, תזכיר לאורלי שעדיין נשאר לנו לטפל בשפורצן!"
מוטי
"ביי"
בזל
"רות סוף"
מוטי (לאורלי)
"לפני שמתפצלים, אל תשכח מחר בשמונה אפס אפס בבניין".
אורלי
"כל כך מוקדם?!"
מוטי (מתעצבן)
"פעם אחת אל תתלונן ו... פשוט תגיע, טוב?"
אורלי
"בסדר, בסדר (בשקט) כלבה!"
מוטי
"יופי!"
(אורלי לוקח סיכון ובכל זאת מתלונן).
אורלי
"אבל אני זקוק לשנת היופי שלי, אני זקוק למלפפון שלי, לגבינה
שלי... אני זקוק לשקט!"
מוטי (מנסה לומר משהו מצחיק ולא הולך לו כל כך, מבין זאת לאחר
מספר שניות)
"מלפפון שלך או של קלוד?"
אורלי
" וואי (מתגרה) - (כועס) למה הזכרת לי את המלפפון של קלוד
עכשיו?!"
מוטי
"סליחה, צחקתי... למה מלפפון?"
אורלי
"לפנים טיפשון..."
מוטי
"אהה, סליחה באמת שלא ידעתי למה אתה צריך מלפפון..."
אורלי
"טוב ביי מותק..."
מוטי (מתרגז אך שולט בעצמו)
"להתראות"
(הם מתפצלים ובינתיים התמונה עוברת חזרה לתוך הבניין בו היו).
(האדם יוצא מתוך הארון, נופל החוצה, כמעט מפיל איתו   את
הארון, מנקה את האבק ממנו, קצת נתקע לו בפה, והוא נחנק לכמה
רגעים, יוצא כדור פרווה מפיו).
האדם (מדבר לעצמו)
"הכנסתם אותי לארון, מה? אז אני יצאתי מהארון!"
(פותח את החולצה ועליו יש אפוד מגן)
(צוחק צחוק מרושע ורק שנייה אחר כך מבין כי מה שאמר דבילי).

סצנה מס' 8
(בתמונה רואים חדר מקושט, ורדרד, לק לציפורניים מסודר, תמונה
של אורלי וקלוד במספרה צוחקים, אביזרי שיער, בשמים ושאר דברי
נשים, ניתן לראות את אורלי, עם כיסוי עיניים וגבינה לבנה על
הפנים, קם מהמיטה לאחר צלצול השעון, הוורדרד כמובן, הוא
מתיישב על המיטה, מוריד את הכיסוי, ומתחתיו מלפפון חתוך על
העיניים שלו, הוא מוריד גם את המלפפון ומדלג למקלחת, לאחר
מספר שניות יוצא רענן ונקי. הוא הולך לכיוון מערכת הסטריאו
ולוחץ על כפתור ההפעלה, השיר "I need a hero" מושמע ממנה
ברקע, הוא מתארגן ומתחיל לשיר ולרקוד. לאחר ריקודים ממש
מגוחכים, לאחר כדקה הוא מפסיק לרקוד, שותה מעט מים ופונה
לארון הנעליים שלו - במקום לנעול נעליים, הוא נועל סקייטים
ורודים ונוסע להחליק בכביש, לאחר מספר סיבובים בכביש ותעלולים
למיניהם, עוצרת על ידו מכונית, אך הוא לא מבחין בה, יוצאים
ממנה שלושה אנשים לבושים שחור, אך הוא לא מבחין בהם, רק כשהם
ממש מתקרבים הוא מבחין).
אחד האנשים רעולי הפנים
"אתה מוטי גבע?"
אורלי (מופתע, מבוהל)
"לא... מי אתם?"
אותו אדם (לאחרים, צוחק)
"הם תמיד אומרים לא".
אורלי
"קלוד? זה אתה? סקסי דווקא בתור גנב".
(רעולי הפנים תופסים אותו, ובאים להכות אותו).
אורלי
"רגע"
(רעולי הפנים מחכים).
(אורלי מניח מזרון דק על הכביש).
אורלי (רגע לפני המכה)
"אוקי! הוי, אני מתעלף".
(רעולי הפנים מסתכלים אחד על השני לאחר שאורלי מתעלף, ונוסעים
מהמקום במהירות כשהם לוקחים את אורלי איתם).



סצנה מס' 9
(אורלי לאחר ההתעלפות חולם חלום בו ניתן לראות אותו ואת קלוד
מאושרים יחד, כשברקע מנוגן שיר רגוע ושקט. הם מדלגים יחד,
ופתאום קלוד מתחיל להיעלם באופק).
אורלי
"קלווווד!!!"
קלוד
"אורליי!!!"
אורלי
"קלוד!!!"
(לפתע מישהי מופיעה מאחוריו).
האישה
"היי!"
אורלי
"איכס! את אישה!"
האישה
"אבל אני אוהבת אותך!"
(האישה מתחילה לרדוף אחריו כשצחוקה מהדהד ברקע, אורלי מתחיל
לברוח).
(קאט לסצנה הבאה).

סצנה מס' 10
(מוטי במשרד לחוץ מסתובב, מולו מופיע בזל, שניהם לא מבינים
היכן אורלי ומדוע הוא מאחר, הם די לחוצים, אבל יודעים כי
אורלי תמיד מאחר ולכן גם די רגועים, במשרד רעש והמולה מסביב
מבחינת אנשים, אך מבחינת רעש אמיתי - אין).
מוטי (מדבר אל בזל המעט רחוק ממנו)
"בזל, אני לא רוצה לעבוד איתם יותר, הבנת?!"
בזל
"קודם כול כבר חתמנו על החוזה אם שכחת, שנית כל גם אני כועס
מאוד! אנחנו צריכים..."
מוטי (מתעלם)
"מה עם אורלי, למה הוא מאחר כל כך הרבה?"
בזל
"רגע, באיזה שעה אמרת לו לבוא?"
מוטי
"שמונה, למה?"
בזל
"טיפש!"
מוטי
"שיט שכחתי!"
בזל
"הוא תמיד קם שעה אחרי"
מוטי
"פאק, הייתי צריך להגיד לו לבוא בשש"
בזל
"לא נורא"
מוטי
"זה כן נורא, כי כבר אחת עשרה!"
(מוזיקת מתח נשמעת ונראה ששניהם קופאים במקום ללא כל קשר).
בזל
"מאיפה באה המוזיקה הזו?"
מוטי
"לא יודע"
(הם חושבים מעט, ואז ממשיכים כרגיל).
בזל
"אתה צודק... יש פה יותר מדי אנשים, אז כמו שאומרים my office
"
step into
מוטי
"מי אומר את זה?"
בזל
"אנשים"
מוטי
"מי?"
בזל
"עזוב אותי נו, כנס למשרד"
(בזל מתחיל להיכנס למשרד).
מוטי
"כן, באמת יש פה הרבה אנשים"
(שניהם נכנסים למשרדו המרווח של בזל, נראה כמו משרד של נשיא
אפילו, אך יותר ממוחשב כמובן).
מוטי
"כשאני רואה את אורלי אני רוצח אותו, אני אומר לך!"
בזל
"תירגע מוטי, תירגע"
(אדם נכנס למשרד).
האדם שנכנס
"בזל אנחנו לא מוצאים את אורלי"
בזל
"אוקי, נחכה קצת, בוא נקווה שלא חטפו..."
(צלצול טלפון נשמע, גם בזל וגם מוטי משתתקים, מוכנים לנורא
מכול, בזל מרים את השפופרת באיטיות מצמררת).
בזל
"הלו?"
(בזל מסתכל על מוטי).
בזל
"אהה..."
(מוטי לא מבין מדוע בזל רציני כל כך).
בזל
"אהה..."
בזל
"אהה..."
(מוטי עדיין לחוץ).
בזל
"טוב תודה שהתקשרתם, עבודה טובה"
(בזל מנתק, מסתכל על מוטי, הרגשה טעונה באוויר).
בזל (שובר את הדממה ואת המתח)
"פיצה עוד 20 דקות, חמה מהתנור"
מוטי (נושם לרווחה)
"אמרת להם לשים תוספות?"
בזל
"אוי"
(שוב צלצול טלפון, שוב מתח באוויר, הרגשה מאוד טעונה, מוטי
ובזל מתכוננים לחדשות הנוראיות מכל, בזל שוב מרים את הטלפון
באיטיות מצמררת ועונה).
בזל (בקול מפוחד)
"הלו?!"
(מוטי מסתכל עליו, כוסס ציפורניים).
בזל
"אני מבין... (שתיקה קצרה) אוקי"
(בזל מוריד מעט את השפופרת, פונה אל מוטי).
בזל
"יש רק שני סוגי קולה - קטן וגדול, אין בינוני"
מוטי
"נו ו...?"
בזל
"רק רציתי שתדע... ש... אין להם את הבינוני"
מוטי
"טוב, תודה"
בזל
"אז..."
(בינתיים בקו נשמעים רעשים, נראה כי מחכים לתשובה מבזל).
מוטי
"אז...?"
בזל
"מה לומר להם?"
מוטי
"גדול, מה אני יודע? תחליט אתה"
בזל
"אוקי"
(בזל חוזר לדבר בקו).
בזל
"אז תביא לנו... (מתלבט מעט) קולה גדולה..."
(בזל נראה כמתלבט שוב, שוב בקו השני נשמעים רעשים).
בזל
"לא בעצם קטנה... לא חכה דקה... גדולה"
בקו השני
"בטוח?"
בזל
"שנייה... (מניח יד על השפופרת ופונה למוטי). תקשיב, אולי
ניקח   את הקטנה?"
מוטי
"טוב שיהיה, אתה מחליט, גם ככה אני לא אוהב קולה"
(בזל מסתכל על מוטי, עצבני).
בזל (עצבני)
"אז למה הייתה כל ההתלבטות הזאת אם רק אני הולך לשתות?!"
מוטי
"מה אני יודע..."
בזל
"זה בדיוק מה שאמרת על הקולה!"
מוטי
"מה אמרתי?"

בזל (מחקה את מוטי חיקוי ממש גרוע)
"מה אני יודע, תביא גדולה"
מוטי
"סתם אמרתי, ואני לא נשמע ככה"
בזל
"כן אתה כן. (מיואש חוזר לקו השני) תשנה את ההזמנה לקטנה,
אנחנו לא נחגוג היום"
(בקו השני נשמעים כמה רעשים).
בזל
"כן, אנחנו בטוחים, תודה, ביי"
בקו השני
"ביי"
מוטי
"נרגעת?!"
בזל
"כן, אבל אומרים דבר כזה מהתחלה, לא משאירים פצוע בשטח"
(מוטי עושה פרצוף שהוא לא הבין מה הקשר בכלל למה שבזל אמר,
אבל שולט בעצמו).
(שתיקה קצרה).
מוטי
"טוב, אני מתחיל באמת להיות מודאג בקשר לאורלי, אני לא מאמין
שאמרתי את זה..."
בזל
"כן גם אני"
(לפתע טלפון נוסף, גם פה קיים מתח, אבל מגוחך מדי שאפילו
הדמויות מבינות את זה, אחרי שתי שניות בדיוק של מתח בזל
מתייאש).
בזל
"נו באמת (מרים את השפופרת). הלו?!"
(מוטי מקשיב, שותה קפה).
בזל
"כן... כן... טוב, תודה שהתקשרתם, להתראות"
מוטי
"הפיצה הודיעו שהם יגיעו רק עוד ארבעים דקות?"
בזל (באדישות מוחלטת)
"חטפו את אורלי..."
(מוטי מרים מבטו של בזל, מחכה לתגובה, בינתיים בזל שותה את
הקפה, מכין ניירות, מפזם לעצמו שירים, מוטי לאחר לא מעט זמן
מתרגז על בזל).
מוטי (נראה כמחכה לתגובה, שולט בעצביו)
"בזל?"
(מוטי עדיין מחכה לתגובה, בזל ממשיך לשתות את הקפה, שואל אותו
בפרצופו מה רצונו).
מוטי
"אתה מתכוון להגיב?"
בזל (נלחץ לרגע, מוריד את כוס הקפה לשולחן)
"אורלי?"
(מוטי מחכה שישלים).
בזל
"נחטף..."
(בזל לוחץ על האינטרקום הטלפוני, מדבר עם מזכירתו).
בזל
"מרית? תקראי לאלכס - יש לנו... קוד ורוד!"
(מגיע השליח של הפיצה)
שליח
"הזמנתם פיצה?"
בזל
"כן"
(בזל לוחץ שוב על הטלפון).
בזל
"מרית תבטלי את הקוד. אל תקראי לאלכס עכשיו, יש פיצה"
(בזל משלם לשליח, מתחיל לאכול עם מוטי).

סצנה מס' 11
(ניתן לראות חדר חשוך, חוטי חשמל יוצאים מהתקרה, קולות
מצמררים נשמעים בחדר, שפורצן מדבר עם השמוק).
שפורצן
"אז זה מוטי?"
השמוק
"הוא היה עם עוד אחד, אבל נראה לי שזה הוא"
שפורצן
"יופי. קראת?"
השמוק
"את היומן שלו?"
שפורצן
"כן"
השמוק
"קראתי"
שפורצן
"והכנת לו את ההתעללות שהוא מפחד ממנה?"
השמוק
"כן"
שפורצן
"יופי..."
(התמונה הולכת ומתמקדת באורלי המפוחד שעיניו מכוסות במפית
שחורה, אורלי נראה מעולף, לפתע קם לאט לאט, מגלה כי הוא קשור
בעמידה, ידיו מאחורי גבו, הוא אינו מסוגל לראות את ציפורניו).

סצנה מס' 12
(מוטי ובזל יושבים במשרד, אוכלים פיצה, צוחקים ונהנים).
מוטי
"הוא לא ידע שאני מעליו - קפצתי..."
(תוך כדי בזל צוחק בקול רם למדי).
מוטי
"ואז... הוא קלט את הקליפות של הגרעינים שאכלתי, מתחתיו, ואיך
שהוא מסתכל למעלה..."
(בזל כבר על הרצפה, הגזמה מוחלטת - הקטע בכלל לא מצחיק).
מוטי
"והוא הרים את הסכין למעלה, ופגע בי בדיוק בחיבור שבין
האשכים..."
(בזל מפסיק לצחוק, מסתכל עליו בהלם, מוטי ממשיך, לא מבחין כי
בבזל עוברת בחילה).
מוטי
"אתה מכיר את החיבור של הוורידים בדיוק באמצע?"
(בזל שותק).
מוטי
"בדיוק שם הוא פגע (מתחיל לצחוק), וזה כאב..."
(בינתיים בזל מוציא את החתיכות הלעוסות של הפיצה מהפה ושם על
הקרטון שמונח על השולחן, מוטי ממשיך לצחוק וזמן קצר לאחר מכן
מבחין כי בזל בהלם, הוא עוצר את הצחוק שלו באנחה ארוכה, מבין
כי הסיפור בסופו של דבר לא היה כל-כך מצחיק).
מוטי
"אז מה ככה?"
בזל (עדיין לא התאושש מהתיאור)
"כלום, חיים"
(תוך כדי בזל מנסה לשבת בנוח על הכיסא, לייצב את עצמו כדי
להגן על אשכיו. בזל פותח את בקבוק הקולה וקופץ משמחה).
מוטי
"מה?"
בזל
"זכיתי!"
מוטי
"במה?"
בזל
"במבצע של הקולה - זכיתי במזרון ים!"
(תוך כדי בזל מחבר את המספרים הקודמים שיצאו לו בפקקים עם
המספר הנוכחי).
מוטי
"בזל הם כבר מזמן לא עושים מבצעים, מה התאריך של הקולה הזאת?"
(מוטי מסתכל על הקולה, רואה את התאריך).
מוטי
"בזל אם גודל לך זנב או עוד אוזן, זה מהקולה וכדאי שתלך
לרופא"
בזל
"ידעתי שמשהו לא בסדר!"
(בזל מרים את היד, ניתן לראות כי היא מעוותת בצורה נוראית.
מוטי נבהל).
(שתיקה קצרה).
(דפיקה בדלת).
(בזל משתתק לפתע, מסמן למוטי להיות בשקט, הוא פוסע לאט לעבר
הדלת, כאילו הולך לפרוץ למסדרון - מחזיק רובה גדול עד כדי
גיחוך בידו).
מוטי
"בזל? זה אלכס! הוא אמור להגיע"
אלכס (מבחוץ)
"נו תפתחו לי, זה אלכס - יש פה מישהי שרוצה להרביץ לי"
(אלכס נשמע סובל מבחוץ ובזל ממשיך בשלו - סרט מלחמה פרטי).
בזל
"השבוי זקוק לעזרה, (למוטי) חפה עליי חייל!"
(מוטי לא מבין מה בזל בדיוק רוצה ונשאר לשבת).
בזל
"כנראה שאני בודד במערכה"
(לפתע בזל לוקח רימון, שולף את הנצרה וזורק אותו לתקרה).
בזל
"רימווווווון"
(מוטי נבהל, קופץ לקצה השני של החדר, הרימון לא מתפוצץ, בזל
מתחיל לירות לכל עבר).
כתובית
"פה הקטע פשוט כבר מטומטם מדי - החלטנו להפסיק אותו"
(בעזרת עריכה מתוחכמת וציוד ממוחשב הקטע מורץ לאחור ובזל
ומוטי יושבים במצב שבו ישבו קודם).
מוטי
"אז מה ככה?"
בזל (עדיין לא התאושש מהתיאור)
"כלום, חיים"
(תוך כדי בזל מנסה לשבת בנוח על הכיסא, לייצב את עצמו כדי
להגן על אשכיו).
(דפיקה בדלת).
(בזל משתתק לפתע, מסמן למוטי להיות בשקט, הוא פוסע לאט לעבר
הדלת, כאילו הולך לפרוץ למסדרון - מחזיק רובה גדול עד כדי
גיחוך בידו).
מוטי
"בזל? זה אלכס! הוא אמור להגיע"
אלכס (מבחוץ)
"נו תפתחו לי, זה אלכס - יש פה מישהי שרוצה להרביץ לי"
בזל
"איך נדע שזה אלכס?"
(אלכס בוכה בחוץ).
בזל (נושם לרווחה)
"זה אלכס"
(בזל פותח את הדלת).
אלכס
"איזה דז'ה וו"
בזל
"אלכס - שתוק ושב, מידע חשוב בידנו"
(אלכס מתיישב, מתנשף, הבית שחי שלו מלא זיעה).
אלכס
"מה?"
(בזל ומוטי מסתכלים על הבית שחי שלו).
אלכס
"מה?"
בזל
"בכל אופן... (מכחכח), אלכס, יש לך..."
(בזל מצביע על הבית שחי של אלכס).
מוטי
"אלכס..."
(מוטי מצביע גם הוא).
אלכס
"מה?"
(בזל מסתכל על מוטי, לא יודע מה להגיד לאלכס).
מוטי
"נו אלכס, יש לך..."
אלכס
"מה?"
בזל (צועק מעט)
"אתה מזיע כמו זונה תאילנדית!"
אלכס (מתבאס)
"אה..."
(שתיקה, מוטי ובזל מתחילים ויכוח, תוך כדי אלכס לוקח ניירות
טואלט ושם מתחת לבית השחי שלו).
מוטי
"לא יכולת לומר את זה קצת יותר בעדינות?"
בזל
"לא... זה היה חזק ממני"
(שתיקה).
מוטי
"בכל מקרה, אלכס - חטפו את אורלי"
אלכס
"כן אני יודע"
בזל
"מה? איך?"
מוטי
"תן לי לטפל בזה"
(שתיקה).
מוטי (בדיוק כמו שבזל אמר)
"מה? איך?"
אלכס
"ראיתי באינטרנט לפני שבוע שעומדים לחטוף אותו"
מוטי
"מה? למה לא אמרת כלום? יכולנו למנוע את זה ואפילו לתפוס כמה
אנשים רעים בדרך"
אלכס
"לא חשבתי"
מוטי (באנגלית מזויפת, בכוונה כמובן)
"

You damn right, you weren't thinking"
אלכס
"
I'm sorry ok?"
מוטי
"

No it's not ok!"
בזל
"

window"
מוטי
"הא?"
בזל
"נכנסתי לאווירה"
מוטי
"בכל מקרה זה לא בסדר! יכולנו להציל אותו!"
בזל
"

He could know dead he know?"
(אלכס ומוטי מסתכלים עליו, מתעלמים).
מוטי
"זה לא משנה עכשיו - כבר חטפו אותו, צריכים לגבש תוכנית פעולה
שתשתלב עם תוכנית הצלת העולם"
אלכס
"כן?"
מוטי
"די קיווינו שתעזור לנו בזה..."
בזל
"כן, חשבנו די הרבה"
(תוך כדי בזל מסתיר את הקרטון פיצה).
אלכס
"צריך את אלעד, לא?"
בזל (אומר את השם במלעיל)
"זה אלעד!"
אלכס
"אה"
מוטי
"בינתיים לא, אחר כך אולי, אנחנו רוצים ליצור כמה שפחות רעש"
אלכס
"אני מבין"
מוטי
"בוא נתחיל - תזכרו אבל! המטרה שלנו היא לשחרר את אורלי!"
(מוטי כמעט וממשיך את המשפט, לפתע אלכס קם במפתיע ובדרמטיות).

אלכס
"הצלת העולם אחר כך!"
(מוטי ובזל מסתכלים עליו, המומים. הוא מתיישב מבואס).

סצנה מס' 13
(אנו נכנסים דרך מסדרון אפל לחדר העינויים האפל בו אורלי
מוחזק, צעקות ברקע, ככל הנראה שפורצן הצועק על אנשיו. לאחר
הכניסה לחדר זהו אכן שפורצן צורח ומשתולל).
שפורצן
"מה זה? מה זה?? מה זה?!?!?!?"
רעול הפנים המרכזי
"פיקצ'ו הפך לרייצ'ו מזמן, לא ידעת??"
(ניתן לראות, "למרבה ההפתעה" שהרשע צופה ב"פוקימון").
שפורצן
"בכל זאת... הוא הכי טוב בסדרה! (מתחיל לבכות קצת)".
(רעולי הפנים מתאפקים).
רעול הפנים המרכזי
"כולם צריכים להתפתח בסדרה, זוהי מהות הפוקימון"
(נראה כי רעול הפנים מחייך אליו חיוך יפני).
שפורצן
"עדיין... הכי אהבתי את פיקצ'ו"
(שתיקה קצרה. הסדרה נגמרת, המוזיקה ברקע, שפורצן לוחץ על השלט
שמונח לידו על הכורסא, הוא מסובב את הכורסא לעבר שלושת רעולי
הפנים).
שפורצן
"יופי נגמר! נחשו מה גיליתי?"
רעול פנים א'
"ש... ש... אתה מטומטם?"
(שפורצן מוציא אקדח ויורה לו בראש. השניים האחרים המומים).
שפורצן
"(רגוע) גיליתי ש -   (מגביר את הקול) חטפתם את הבן אדם הלא
נכון!"
רעול פנים מרכזי
"אתה טועה!"
שפורצן
"מה?!"
רעול פנים מרכזי
"הוא הנכון!"
שפורצן
"הוא לא! ידעתי שמוטי נראה אחרת! וגם - התעודת זהות שלו! לא
יכולתם לבדוק?"
רעול פנים מרכזי
"אממ..."
שפורצן
"אווילים!"
רעול פנים מרכזי
"הא?"
שפורצן
"מטומטמים!"
רעול פנים מרכזי
"אההה...."
שפורצן
"לא חשוב! עד שאני אחשוב על משהו ייקח זמן"
(רעול הפנים המרכזי מחזיק צ'יטוס ביד לפתע).
רעול פנים מרכזי
"רוצה צ'יטוס?"
שפורצן
"לא תודה. מה שאני כן רוצה עכשיו - זה לעבור ל - התעללות
היומית"
(שפורצן הולך לכיוון אורלי הקשור על הקיר, אורלי ישן, הוא
מתעורר כששפורצן מגיע).
אורלי
"מה? איפה אני?"
שפורצן
"אתה פה, אתה כאן! חה חה חה!"
אורלי
"קלוד? אתה שוב משחק?"
שפורצן (מעוצבן ומיואש מאורלי)
"זה לא קלוד! אתה לא מבין? אתה פה כבר שבוע! ההתעללויות לא
רמזו לך שזה לא קלוד?"
(הרעים מאחור אוכלים צ'יטוס).
אורלי (מתרגש, כאילו מפוחד)
"מי זה?!"
שפורצן
"אני הסיוט הכי גרוע שלך! חה חה חה!"
אורלי
"קלוד, זה כן אתה..."
שפורצן (צורח, כמעט בוכה)
"לא! זה לא קלוד!"
אורלי
"רק קלוד הוא הסיוט הכי גרוע שלי... והוא אוהב להתעלל"
(אורלי נראה מבין היכן הוא).
שפורצן
"אתה מתחיל לקלוט?"
אורלי
"לא... טומי?"
שפורצן (עצבני עד מאוד)
"לא!!! כמו שאמרתי אני הסיוט הכי גדול שלך, אני האויב הכי
גדול שלך!"
אורלי
"מי?"
שפורצן
"לא! אני הוא דוקטור שפורצן, האדם החזק בעולם! חה חה חה חה!"
אורלי
"חשבתי אלי האנה הוא הכי חזק..."
שפורצן (מתרגז, שולף אקדח וברגע האחרון מתחרט)
"אתה...!"
אורלי
"רגע... דוקטור שפורצן? (לפתע מבין מה קורה, נבהל) אהההה
מוטי, מישהו שומע?"
שפורצן
"אף אחד לא שומע - אתה במרתף העמוק בעולם!"
(לפתע אור בוקע מהוילון, שפורצן מכסה אותו בתנועת יד מהירה).
אורלי
"מוטי, מוטי, מוטי"
שפורצן (מחקה אותו)
"מוטי, מוטי, מוטי"
(רעולי הפנים צוחקים).
שפורצן
"מוטי לא פה! רק אני, והם!"
(אחד מרעולי הפנים נראה כי מצא משהו)
רעול הפנים
"יצא לי אותו, הטאזוס שתמיד רציתי!"
(שפורצן מיד מוסח לכיוון הטאזוס)
שפורצן
"זה שלי! תביא לי את זה!"
רעול הפנים
"לא!"
שפורצן
"אם לא תביא לי את זה אתה לא חבר שלי יותר בחיים!"
רעול הפנים
"טוב"
(שפורצן שמח, שם את הטאזוס יחד עם שאר האוסף שלו).
אורלי
"מוטי!!!"
שפורצן
"אם תמשיך ככה אני אאלץ לענות אותך ברמות כאב שלא הכרת!"
אורלי
"אבל אני אוהב כאב!!!"
שפורצן (מיואש)
"זה כאב מסוג אחר!"
אורלי
"יש! כאב (מתחיל לקפוץ במקום ולחייך). הביאו את הכאב, הביאו
את הכאב... הא הא"
שפורצן (מיואש, מסמן לעבדו הנאמן)
"תוריד לו את הכיסוי"
אורלי
"נו... מתי הכאב מתחיל?"
שפורצן
"עכשיו!"
(שפורצן מציג בפני אורלי בקופסא מהודרת ובתוכה צמר גפן רך -
ציפורן).
אורלי (בדרמטיות מיותרת, כמו תמיד)
"מה זה, לא, לא, לאאאאאאאא!!! הציפורן שלי"
(התמקדות בציפורן).
אורלי (נאבק עם השלשלאות)
"הצילו! מישהו! קלוד!"
(שפורצן פותח ערכה של פדיקור-מניקור).
אורלי
"לא! לא!"
(אורלי נראה חלש מתמיד).
שפורצן
"כן! כן!"
(שפורצן צוחק צחוק מרושע, ומתחיל להתעלל בציפורניו של אורלי
בידיים, צובע אותן בצבעים שונים, גוזר לא נכון).
אורלי (צורח)
"לאאאאאא..."
(מתחיל הקליפ).


סצנה מס' 14 - קליפ
(אחד השירים מרוקי - או שיר נושא או "עין הנמר". בו ניתן
לראות את אורלי עובר את העינויים וכותב ביומן את מחשבותיו, את
החבורה מתכננת במטה הסודי כיצד לפרוץ ולהציל את אורלי, את
כולם מתאמנים בלי קשר באגרוף, את דוקטור שפורצן מרוצה מעצמו,
את מוטי ואלכס מתאמנים גם במטווח, אלכס בטעות הורג שחף בים,
את אורלי צורח ואז יד שמה על עצמה כפפה של רופא ושתי אצבעות
בולטות ואורלי עושה פרצוף של הנאה וכך הלאה...).
(בסוף הקליפ אורלי בוכה, שפורצן צורח על תוכניתו הגאונית
וההתעללות המרשעת שלו, החבורה הטובה - מוטי, אלכס ובזל מוכנים
לקרב, מאושרים גם הם).

סצנה מס' 15
(מוטי, אלכס ובזל בבניין המשרדים של הסוכנות, מחפשים אחר
נשקים טובים שנמצאים בארון שצמוד לקיר של חדר המבואה בו הם
נמצאים, מעליהם מדרגות. הם בוחנים את הנשקים - מוטי נראה קשוח
ומקצועי אמיתי, בעוד אלכס נראה שלא יודע להסתדר עם הנשקים
שהוא בוחר לעצמו, אלכס מסתבך מעט, לא מצליח לטעון ועוד. בזל
עובר באזור מדי פעם, לאחר מספר פעמים נעצר לידם סופית).
בזל
"אז? איך המבחר החדש?"
מוטי
"היה יכול להיות יותר טוב, אם הייתם קונים פחות נשקים כדי
לממן כדורים..."
בזל (מובך)
"כן... עלינו על זה קצת מאוחר מדי"
(תוך כדי אלכס בוחן נשק, כשהקנה כלפי מעלה, לפתע נפלטת ירייה,
בזל פולט צרחה ובורח, נשמעת שריקה קצרה באוויר, ומהשמיים מוטי
ואלכס מבחינים באדם עם טי-שרט, אוזניות ובום נופל לקרקע
בעוצמה רבה. מוטי ואלכס המומים. האיש קם, מסתכל על היד
המדממת).
(אין סאונד - האיש שנפל זה האיש סאונד של הסרט. יש כתוביות).
איש סאונד
"שיט, נו עוד פעם"
אלכס (נראה מעט שונה, כי כאילו זה כבר לא בסרט)
"אני ממש מצטער"
מוטי
"אתה בסדר?"
איש סאונד
"חבר'ה זה כבר פעם חמישית היום, לא עדיף תשימו כדורי סרק
וזהו?"
(שני אנשים באים לעזור).
אחד האנשים
"החלטה של הבמאי, כמה שיותר אמיתי"
איש סאונד
"החלטה ממש מטומטמת"
(הבמאי נכנס לתמונה, לא מנסה אפילו לעזור).
במאי
"מי זה? צביקה?"
אחד האנשים
"כן"
במאי
"צביקה - שתוק ועשה את העבודה שלך - כדור בא - תתחמק!"
איש סאונד
"אוקי"
אחד האנשים
"אתה יכול להמשיך להחזיק את הבום?"
איש סאונד
"כן..."
(איש הסאונד הולך, שני האנשים הולכים לכיוון השני, הבמאי נשאר
בתמונה, בסט).
במאי
"נו, מחובר?"
צביקה
"שנייה"
במאי
"מחו   (חוזר הסאונד) בר?"
צביקה
"כן!"
במאי
"יופי, רגע לא אמרתי קאט - קאט"
(הבמאי יוצא מהתמונה).
במאי
"אקשן"
אלכס
"מהקטע שאני יורה באוויר?"
במאי
"קאט"
במאי
"כן"
במאי
"אקשן"
(מוטי מביט באלכס. מחליט לעזור לו).
מוטי
"הנה. ככה" (מראה לו איך להחזיק את האקדח ישר).
(בזל חוזר מבולבל).
מוטי (לבזל)
"לאן נעלמת?"
בזל
"דאקי חיפש אותי"
מוטי
"דאקי?"
(בזל מוציא ברווז צהוב מהכיס ולוחץ עליו, הברווז מצפצף).
בזל
"ברווזון האמבטיה שלי"
מוטי (משתדל להתעלם)
"אה, אוקי"
(מוטי נראה כנזכר במשהו).
בזל
"מה?"
מוטי
"כשאני ואורלי היינו במעבדות של שפורצן..."
(אלכס תוך כדי מזמזם שירי ארץ ישראל).
בזל
"נו.."
מוטי
"לא משנה"
(אלכס ממשיך לזמזם, מרוצה מהכוונת של האקדח).
בזל
"דבר! אל תסתיר מידע חייל!"
(מוטי מסתכל על בזל במבט של אי הבנה ומחליט להמשיך לדבר. אלכס
עוד מזמזם).
מוטי
"היו להם נשקים אחרים. אף פעם לא ראיתי נשקים כאלה, הם נראו
כמו צעצועים ובהתחלה זלזלתי, אבל אחר כך...."
(אלכס מגביר את הזמזום שלו, מוטי מפסיק לדבר, מסתכל על אלכס,
נותן לו כפה בעורף בקטנה).
מוטי (לאלכס)
"שתוק שנייה. (אלכס נעלב מעט. מוטי נרגע). סליחה"
(שקט כמה שניות).
מוטי
"אחר כך הבנתי כמה הם יכולים להיות מסוכנים, עזוב, לא משנה"

בזל
"נקרא לאלעד!"
מוטי
"לא, לא - עד שהתרגלתי לרעיון של להציל את אורלי, ועוד איתו"
(מצביע על אלכס שעסוק בלשחק עם עצמו שוטרים וגנבים. בזל ומוטי
מסתכלים עליו במבוכה).
בזל (מנסה להישמע חכם)
"אין ברירה. Desperate needs take a lot of time"
מוטי
"הא?"
בזל
"נו אתה יודע - פתגם"
מוטי
"זה לא הפתגם..."
בזל
"אוקי, לא משנה"
מוטי
"טוב... אני מבין בקשר לאלעד. אין ברירה כנראה. נשנה את
התוכנית?"
בזל
"לא מחייב - פשוט מצרפים אליכם בן אדם שיהיה כוח עזר"
מוטי
"ממש כוח עזר... טוב, אם חייבים אז חייבים"
בזל
"ואם לא אז לא"
(מוטי נראה מאושר לרגע).
בזל
"אבל במקרה הזה כן!"
(מוטי מתעצבן).
בזל
"יופי. אתה ואלכס תקראו לו מחר"
מוטי (שוב מבואס)
"למה אנחנו?"
בזל
"נאסר עליו להשתמש בטלפון, הוא מרכיב כל הזמן פצצות איתם"
מוטי
"מה? לא חשוב".
בזל
"אתה זוכר איפה הוא גר?"
מוטי (מיואש)
"כן... בחירייה" (נשמע ציני)
בזל
"יופי. כולם סומכים עליך! אני חייב ללכת - יש 'ראש גדול'
בג'טיקס"
מוטי
"ביי"
(מוטי מיואש. בזל הולך. לפתע אלכס שוב מתחיל לזמזם. מוטי מקמץ
אגרופים ומנסה להירגע).

סצנה מס' 16
(אלכס ומוטי נראים הולכים יחד. מצדם האחד הר ענקי של זבל
מצוי, מצדם האחר ספק כביש ספק שביל, מה שבטוח, מכוניות כמעט
לא עוברות עליו).
אלכס
"אני לא מבין! למה צריך לשנות עכשיו תוכנית שלמה בגללו?"
מוטי
"לא צריך לשנות תוכנית שלמה!"
אלכס
"כן צריך!"
מוטי
"לא צריך!"
אלכס
"כן צריך!"
מוטי
"כן צריך!"
אלכס (חש מנצח)
"אהה!"
מוטי
"אבל לא תוכנית שלמה, הוא פשוט מצטרף אלינו"
אלכס
"ואני בסוף אצטרך להישאר במפקדה עם המחשבים"
מוטי
"כל אחד והמומחיות שלו, אני באמת לא מבין על מה אתה מתלונן,
ככה אתה לא מסתכן"
(הם עולים למעלה ההר, ומגיעים לאזור בו קרוואן הנראה נטוש).
אלכס
"אני אף פעם לא מסתכן!"
מוטי
"רק ככה תוכל להועיל לנו הכי הרבה"
אלכס
"אבל אני רוצה סכנה!"
(מוטי מנסה להתעלם).
אלכס
"אבל אתה לא מבין שאני רוצה עבודת שטח?"
מוטי
"יודע מה - לך אתה לשטח לבד, כנראה אתה יודע איך להסתדר!"
אלכס
"אני לא מוכן לבד! אני צריך גיבוי!"
מוטי
"לך לבד! אני לא מוכן לסבול גם..."
(נשמע רעש שעוצר את מוטי בדיוק בזמן המתאים).
אלכס (מעט נעלב)
"אני מבין..."
מוטי
"שש..."
(שוב נשמע הרעש).
מוטי
"שמעת את זה?"
אלכס
"חשבתי אתה לא צריך עזרה בשטח"
מוטי
"אני לא, פשוט..."
אלכס
"אה, פתאום אתה צריך? לא עוזר!"
מוטי (משתיק את אלכס)
"אל תעזור... שש..."
מוטי (צועק)
"אלעד"
אלכס (בקול ממש מעצבן)
"אלעד"
מוטי (מצטמרר מעט וממשיך)
"אלעד!"
אלכס
"אלעד!!! אלעד!!!"
(מוטי מתרגז).
מוטי
"אלכס שתוק רגע! בלי עזרה אמרנו!"
(אלכס משתתק).
מוטי
"אלעד?"
(לפתע הרעש מתגבר, מוטי מנסה להקשיב, אלכס נראה מזיע וסובל
ולא מבין למה בדיוק מוטי מנסה להקשיב, לפתע מאחוריהם קופצת
מהקרוון הנטוש דמות, מוטי ואלכס נבהלים, נראה כי הם מכירים את
הדמות, נראה כי זהו אלעד).
מוטי
"חיפשנו אותך! אנחנו צריכים... את העזרה שלך"
אלכס
"אתה מוכן לעזור?"
(אלעד, שנראה כאדם לא הגייני כלל , לבוש טי שרט וג'ינס
משוחררים, נעליים קרועות, נראה גם כמי שכרגע לא ממש מתעניין
במה שמוטי ואלכס מבקשים ממנו).
אלעד
"מה?"
מוטי
"בא לך לעזור שוב בסוכנות?"
אלעד
"לסבתא יש גלגלים?"
מוטי
"מה?"
אלעד
"כי לסבא אין כוח ללכת לסופר..."
מוטי
"מה?"
(מוטי ואלכס מסתכלים עליו, לא מבינים. אלעד שולף מתחת למכנס
שלו ספר - על הכריכה כתוב 'פתגמים וניבים' - 'האוסף'. מוטי
ואלכס מתחילים להבין, הוא פותח עמוד וניתן לראות כי בכל עמוד
כתב רק ניב או פתגם אחד, הוא מתחיל להקריא).
אלעד
"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה"
מוטי
"אתה בכלל יודע מה זה אומר?"
אלעד
"ברור..."
(שתיקה).
מוטי
"לא חשוב... אנחנו צריכים את העזרה שלך!"
אלעד
"רגע - לסבתא יש גלגלים או לא?"
מוטי
"אני מניח שכן..."
(אלעד מוציא פנקס, מסמן ליד המשפט - "האם לסבתא יש גלגלים?"
וי).
אלעד (תוך כדי הסימון, לעצמו)
"לסבתא יש גלגלים!"
מוטי
"זה לא היה פתגם או משהו, שאלה רצינית?"
אלעד
"מה זה פתגם?"
אלכס (מתחיל לדקלם)
"פתגם - אוסף מילים המרכיבות יחד..."
מוטי
"אלכס שתוק!"
מוטי
"אתה מצטרף אלינו או לא?"
אלעד
"לאן?"
מוטי
"לסוכנות"
אלעד
"מה?"
מוטי
"לבניין הגדול"
אלעד
"אהה... למה?"
מוטי
"אנחנו צריכים עזרה בתכנון כמה שיותר מהיר של נשקים חדשים נגד
שפורצן"
(אלעד מסתכל עליו לא מבין).
מוטי
"דוקטור שפורצן, אתה זוכר אותו?"
אלעד (נשמע ציני)
"נו מה אתה צוחק?"
מוטי
"יופי, אז הוא..."
אלעד (קוטע אותו באמצע)
"אני לא יודע מי זה"
(אלכס כבר מיואש).
מוטי
"הדוקטור הרשע שתמיד אנחנו נלחמים נגדו"
אלעד
"אהה"
מוטי
"אז כשאני ואורלי פרצנו לבניין שלו, גילינו שיש להם נשקים
חדשים כשאחד העובדים של שפורצן לקח את אורלי כבני ערובה"
(אלעד נראה יושב כמו ילד קטן מקשיב ומרותק לסיפור של מוטי).
אלעד
"מה הסוף?"
מוטי
"עוד אין סוף, אנחנו צריכים את העזרה שלך לתכנן נשקים טובים
יותר משל שפורצן, או לפחות שתסביר לנו מה הנשקים של שפורצן"
אלעד
"אהה"
(התמונה עוברת בקאט לאלעד שפותח בהסבר על הנשקים כשמוטי ואלכס
מקשיבים, מוטי עומד, אלכס יושב וכותב הערות. אלעד לפתע נשמע
חכם ומשכיל מאוד).
אלעד
"הנשקים שאתם מחפשים הם מדגם ZT646, הם נשקים חדשים יחסית,
ועדיין לא חוקיים ב53- מדינות. אני לא יודע איך הוא השיג
אותם"
(אלכס מרים את היד, רוצה לשאול שאלה, אלעד מסמן שישאל).
אלעד
"כן אלכס?"
אלכס
"למה לא חוקיים, הם מסוכנים?"
אלעד
"הסיבה לאי החוקיות היא העובדה כי זהו זן נשקים חדש, כפי שאני
אוהב לכנות אותו, זאת הסיבה שהרשויות רוצות שתחשבו כסיבה
האמיתית"
(אלכס שוב מרים את היד, אלעד מסמן שישאל).
אלכס
"אז מה הסיבה האמיתית?"
אלעד
"שאלה מצוינת"
(אלכס נראה מרוצה, מוטי כבר מיואש ממנו).
אלעד
"ובכן, ממציאי הנשק, מדענים אמריקנים רוצים לשמור על חשאיות
הנשק לזמן זה, שיוכלו לתמרן את האויב על-ידי איום בשימוש בנשק
לא קונבנציונאלי"
(אלכס שוב מרים את היד).
אלעד
"כן אלכס?"
אלכס
"למה לא קונבנציונאליים?"
אלעד
"בדיוק הגעתי לקטע הזה. הנשק כפי ששמתם לב בנוי כנשק רגיל
ומעליו גג דמוי צורה פסיכודאלית"
מוטי
"כן ראינו"
אלעד
"הם לא נראים מסוכנים, והם אפילו נראים כמו צעצועים, מה
שמבלבל את האויב, אבל ברגע שהם פוגעים בראש או בלב, המוות הוא
מיידי"
מוטי
"ובמקומות אחרים?"
אלעד
"אין נזק"
מוטי
"בכלל?"
אלעד
"הנסיוב שבחלק העליון מוזרק לכדורים תוך כדי הירייה בכמות
קטנה, כך שאם יפגע במקומות אחרים, ולא בלב או במוח, שבו המוות
קליני, לא יהיה שום נזק לאדם שנפגע, עקב כדוריות הדם הלבנות
שנלחמות בנסיוב מספר רגעים לאחר שנכנס לדם"
אלכס
"אתה ממליץ על המוצר?"
אלעד
"ובכן אלכס - יתרונות וחסרונות למוצר זה, אך כן - הייתי קונה
ומשקיע"
מוטי
"אתה יכול לעשות משהו נגד זה?"
אלעד
"אני יכול להרכיב מגנים מפני חדירת הנסיוב, או שלפחות יאטו את
פעולתו, וכך מי שנפגע יוכל להוריד אותם לפני שהרעל יחדור
למחזור הדם שלו"
מוטי
"ונשקים?"
אלעד
"זה קשה מאוד להכין נשקים אלו, וכמו שאני רואה אין לנו הרבה
זמן, אבל אני כן יכול להכין כמה שיותר נשקים ברמה הגבוהה
ביותר"
(מוטי פונה לאלכס).
מוטי
"אמרתי לך שכל אחד והמומחיות שלו?"
(אלכס מסתכל עליו, בינתיים אלעד מאחוריהם נראה מכין משהו,
אלעד מסתובב עם אקדח אוטומטי).

אלעד
"זה טוב להתחלה"
מוטי (לעצמו)
"כל אחד והמומחיות שלו!"
(אלעד מאחורה מנער בקבוק קולה סגור ופותח אותו, הכול משפריץ
עליו).

סצנה מס' 17
(שפורצן נראה כמי שתוכניתו מושלמת, הוא עומד לפני רעולי
הפנים).
שפורצן
"אני מודה שכעסתי עליכם קודם"
(נראה כי הוא עומד מול שלושה רעולי פנים, כשלאחד תחבושת מדממת
על מסיכת הסקי שעל פניו).
רעול הפנים הראשי
"כן"
שפורצן
"ואני מצטער על הירייה בראש"
המדמם
"זה בסדר"
שפורצן
"בכל מקרה, אני חייב להודות שחשבתי על זה קצת וזו דווקא
תוכנית לא רעה בכלל... לא רעה בכלל..."
רעול פנים מרכזי
"איזה תוכנית?"
שפורצן
"עכשיו במקום להתאמץ שוב בחטיפה - מר גבע יבוא אלינו, והוא
ייפול ישר לתוך המלכודת שלנו"
רעול פנים מרכזי
"אבל בסוף לא חטפנו את מוטי גבע..."
שפורצן
"נו! מה לא הבנת?"
רעול פנים מרכזי
"אז חטפנו את הבן אדם הנכון?"
שפורצן
"לא! לא!"
רעול פנים מרכזי
"מה?"
שפורצן
"חטפתם את אורלי! אנחנו נשתמש בו כפיתיון!"
רעול פנים מרכזי
"מה - אנחנו הולכים לדוג?"
שפורצן
"דג מאוד גדול..."
רעול פנים מרכזי
"סלמון מצוי?"
(שפורצן מסתכל עליו, הוא מבין שרעול הפנים עדיין לא הבין).
שפורצן
"אני בטוח שהם מתכוננים להתקפה ברגעים אלה ממש... ואני אהיה
מוכן לקראתם"

סצנה מס' 18
(אלעד נראה עובד קשה על כלי נשק נוסף בחדר שהוכן במיוחד
עבורו, כלי נשק רבים נמצאים על הרצפה ועל השולחן לידו, הוא
נמרץ אך עייף, מוטי מופיע).
מוטי
"אלעד"
אלעד
"היי שוקי"
מוטי
"מוטי. איך הולך?"
אלעד
"בדיוק..."
(מכופף עוד חלק קטן, רושם משהו על הלוח, מחזק בורג נוסף).
אלעד
"סיימתי"
מוטי
"שמע אנחנו רק שניים, לא נראה לך קצת יותר מדי?"
אלעד
"אל תדאג הכנתי חגורה שתדאג להכול"
מוטי
"אוקי..."
(שקט כמה שניות).
מוטי
"אפשר לראות אותה?"
אלעד
"לא"
מוטי
"זה חלק חשוב מהמבצע אבל, לא?"
אלעד
"כן, אבל..."
מוטי
"הבנתי, זה סודי עד המבצע"
אלעד
"כמו ב'מהיר ועצבני'..."
מוטי
"כן... מה הקשר לסרט?"
אלעד
"הנשק המושלם נחשף רק בסוף"
מוטי
"אין קטע כזה בסרט"
אלעד (מתעלם ועסוק במה שאמר מקודם)
"הנשק המושלם! הנשק המושלם! מי המשחקים?"
מוטי
"אתה מתכוון השחקנים?"
אלעד
"כן אלה"
מוטי
"ווין דיזל"
(אורלי נכנס לפתע).
אורלי
"מישהו אמר ווין דיזל?"
מוטי
"מה אתה עושה פה?"
אורלי
"אופס "
(אורלי יוצא).
מוטי
"בכל מקרה אני מבין אותך"
אלעד
"תודה"
מוטי
"רק שאלכס לא יכנס עכשיו, הוא יתבאס יותר מזה שהוא לא יוצא
למבצע, כשהוא יראה את כל נשקים האלה"
(אלכס נכנס).
אלכס
"היי חבר'ה"
אלעד
"בדיוק מוטי אמר כמה תתבאס כשתראה את כל הנשקים ותבין שאתה
תקוע במשרד"
אלכס (מתבאס)
"אה... בכלל לא שמתי לב לנשקים"
מוטי
"אלכס אל תדאג, אתה תעזור כמו שרק אתה יודע לעזור"
אלכס
"כן. אתם מוכנים?"
מוטי
"כן"
(מוטי נאנח).
אלכס
"המבצע הזה חשוב לך, הא?"
מוטי
"יותר משחשבתי"
אלכס
"גם לי הוא חשוב, הבנתי את זה היום"
אלעד
"כן, גם אני זוכר שכשהייתי בן ארבע וקנו לי צב, הוא היה לי
חשוב"
מוטי
"כן אה?"
אלעד
"אני זוכר שהרגתי אותו עם העוזי שלי, הבנתי שנשקים חשובים לי
יותר"
(מוטי ואלכס מתרחקים מאלעד מעט).
מוטי
"אוקי..."
אלעד
"זה היום בערב, נכון?"
מוטי
"כן "
אלעד
"בוא נחסל את שפורצן"
מוטי
"אחת ולתמיד"
(מוטי מתחיל לזמזם מנגינה של שיר צבאי, אלעד מצטרף כקול של
תופים, אלכס מתחיל לעשות קול שני, הם מתחילים לשיר ביחד. בזל
פותח את הדלת ומצטרף בשמחה. כולם שרים באחווה. אחרי בערך דקה
הם שמים לב מה הם שרו. כל אחד פונה לדרכו בלי להגיב).

סצנה מס' 19
(מוטי, בזל, אלכס ואלעד נמצאים בחדר בקרה, ציוד ממוחשב
מסביבם, החדר חשוך, מוטי ואלעד מוכנים למבצע, ציוד צבאי על
גופם, כולם עומדים, הכנות אחרונות).
בזל
"אתם החיילים שלי, ואני גאה בכם"
אלכס
"גם בי?"
בזל
"לא"
אלכס
"אוקי"
(בזל פורץ בבכי).
בזל (תוך כדי בכי)
"תנו חיבוק לאבא, תנו חיבוק לאבא"
(מוטי מתקרב לבזל, בזל תופס אותו טופח לו על השכם, אלעד
מתקרב, מתחיל גם לבכות, מחבק חזק, אלכס מתקרב, בזל מרחיק
אותו. לאט ובזהירות כולם מתרחקים אחד מהשני, מוטי רגוע, אלעד
מנגב את הדמעות ובזל נראה כאילו לא בכה עכשיו בכלל, אלכס
מרוחק מעט).
מוטי
"אלכס אתה בטוח שזה בסדר שאתה נשאר?"
אלכס
"אתה באמת מתעניין?"
מוטי
"נו"
אלכס
"כל אחד והמומחיות שלו"
(אלכס מחייך).
בזל
"מה אתה מחייך?"
(אלכס מוריד את החיוך).
מוטי (לאלעד)
"אתה מוכן לתפוס קצת רעים?"
(אלעד לוקח את הנשק וטוען אותו, מראה מוכנות).
מוטי
"אוקי, בוא נצא"
(אלעד מארגן על עצמו את החגורה המיוחדת, נופל ממנה, מוטי עוזר
לו לקום).


(בזל שם יד באמצע בין כולם, כולם שמים את היד על שלו, כולם
ביחד צועקים).
כולם ביחד
"בהצלחה!"
אלכס
"הסוסים הטרויאנים!"
(כולם מתעלמים ממנו, מוטי מסמן לבזל לצאת, מרים ידו לשלום
לבזל ואלכס).
בזל
"אני שונא אותך אלכס"

סצנה מס' 20
(מוטי ואלעד מחוץ לבניין המשרדים של דוקטור שפורצן, שעת לילה
מאוחרת, צרצור הצרצרים היחיד שנשמע).
מוטי
"אתה מוכן?"
אלעד
"כן"
(אלעד מתנשף בעקבות המשקל של החגורה).
מוטי
"תוריד את החגורה"
אלעד
"לא! השקעתי בציוד הזה!"
מוטי
"אוקי"
(מוטי מוציא מהכיס שפתון חום צבאי, הוא מורח אותו על לחייו,
שני פסים בכל לחי).
מוטי
"שים, שיכניס אותך לאווירה"
(מוטי מחכה מעט, מסתובב לאלעד ורואה אותו מצייר על קיר הבניין
ציור ענקי מפורסם בכישרון רב, מוטי מתפעל אך מתעשת מהר).
מוטי
"בוא"
(הם הולכים לכיוון הכניסה הראשית).
אלעד
"למה לא דרך החלון?"
מוטי
"כבר אמרתי לך - היינו שם פעם קודמת, שפורצן בטח העמיד שם
שומרים"
אלעד
"אה"
(הם ממשיכים להתקדם, מגיעים מטרים ספורים מן הכניסה הראשית,
שומר אחד עומד בכניסה, מוטי ואלעד מתחבאים מאחורי מספר
שיחים).
מוטי
"שיט!"
אלעד
"מה?"
מוטי
"אנחנו היינו אמורים לעלף את השומרים ואז לקחת להם את המדים"
אלעד
"מה הבעיה?"
מוטי
"יש רק שומר אחד"
אלעד
"נו?"
מוטי
"אין מספיק מדים לשנינו"
אלעד
"שאחד ייכנס"
מוטי
"צריך שניים, אחד לא יוכל להתגבר על כל האבטחה שבפנים"
אלעד
"מה תוכנית ב'?"
מוטי
"אין תוכנית ב', די סמכנו על זה שיהיו שני שומרים, תמיד יש
שניים בסרטים"
אלעד
"אולי הוא לובש מדים מתחת?"
מוטי
"אין כזה דבר מדים מתחת"
אלעד
"יש!"
מוטי
"מה מדים מתחת? עוד בחום הזה?"
(הם מחכים קצת, מוטי נראה מיואש אבל מחליט לנקוט פעולה).
מוטי
"יודע מה - נעלף אותו, אחר כך נחשוב על תוכנית"
אלעד
"טוב"

מוטי
"מוכן?"
אלעד
"כן"
(הם מתחילים לזרוק אבנים, השומר לא מתייחס. הוא שומע באוזניות
מוזיקה, הם מתחילים לזרוק דברים ממש מטומטמים - עצים, סלעים,
חפצים. השומר לא שם לב. הוא מוריד את האוזניות לרגע. מוטי
מתייאש. אלעד מציע רעיון).
אלעד
"חתולה!"
מוטי
"מה?"
אלעד
"תעשה איתי!"
(מוטי מסתכל, לא מבין).
אלעד
"מיאו!"
מוטי (מתכופף יותר)
"מיאו..."
אלעד
"מיאו"
מוטי
"מיאו"
(השומר נראה שהבחין בהם).
מוטי
"תמשיך"
(נשמע כמו קרב חתולים לאט לאט. אחר כך קולות ספארי אחרים
משונים - נראה שפילים נשמעים ברקע, ציפורים ועוד).
שומר (בקול של אינפנטיל)
"הלו? חתולה?"
מוטי
"מיאו"
שומר
"חתולה - אני אוהב חתולים! בואי מיצי"
(השומר נכנס לשיחים איפה שמוטי ואלעד מתחבאים, נשמעות מכות
אחדות, מוטי ואלעד יוצאים).
מוטי
"איזה מזל שהוא לבש מדים מתחת"
(מוטי ואלעד מסתכלים אחד על השני, אלעד עם תחתונים על
המכנסיים).
מוטי
"למה לקחת גם תחתונים?"
(אלעד מסתכל, לא מבין מה הבעיה).
מוטי
"תוריד אותם"
אלעד
"אבל אז אני אהיה בלי תחתונים"
מוטי
"קצת יהיה מוזר לשומרים בפנים שיש שומר עם תחתונים על
המכנסיים"
אלעד
"לא הבנתי"
מוטי
"טוב, תישאר איתם, אני כבר אמצא הסבר"
(מתגנבים לדלת הראשית, פותחים אותה עם צרור המפתחות שבמדים של
השומר ונכנסים לבניין, הבניין חשוך, מוטי מדליק את האור).

סצנה מס' 21
(הם פונים במסדרון לכיוון המדרגות, לפתע מבחין בשומר נוסף).
מוטי
"הוי סליחה"
אלעד (ממש בהגזמה)
"פיייייייי"
מוטי
"אמרתי לשומר. לא הפלצתי"
(השומר מחייך אליהם).
מוטי (מהנהן לעברו).
"סיור לילה, הוא בודק את המדים החדשים" (מצביע על אלעד).
השומר
"כן, אני רואה"
(מוטי ואלעד עולים במעלה המדרגות).
שומר (למיקרופון שבחולצתו)
"הם כאן"
שפורצן
"מצוין, ממש מצוין!"
מוטי (למיקרופון שבחולצתו)
"הם יודעים שאנחנו כאן"

שומר (למיקרופון שבחולצתו)
"הם יודעים שאנחנו יודעים שהם כאן"
(בזל בחדר בקרה עם אלכס).
בזל
"אוקי, תתקדמו כרגיל, עד שיעלו עליכם ואז אתם יכולים להתחיל
לירות"
מוטי
"אמרתי - כבר עלו עלינו, אבל כנראה זה חלק מהתוכנית של
שפורצן"
בזל
"אוקי, אני הולך לחרבן"
מוטי
"אוקי"
בזל (נשמע במכשיר הקשר)
"אלכס, בוא אני אחרבן עלייך"
מוטי
"התוכנית היא כזו, להתקדם, לא לתקוף עד שלא תוקפים אותנו"
אלעד
"אוף"
מוטי
"אנחנו צריכים להתקדם כמה שיותר בלי הפרעות, ברור?"
אלעד
"מה?"
מוטי
"פשוט תהיה בשקט, אם ניפול למלכודת של שפורצן לפחות נהיה
מוכנים בלי שהוא יהיה מוכן"
(מוטי ואלעד מתקדמים במסדרונות הרשע, אלעד מחזיק פנס דלוק
משוטט איתו).
מוטי
"אתה לא צריך את הפנס, האורות דולקים"
אלעד
"אוקי"
(אלעד זורק את הפנס).
מוטי
"יכולת פשוט לשים אותו בכיס!"
אלעד
"אבל אמרת שלא צריך אותו"
(לפתע נכבים האורות, צחוק נשמע מהדהד ברקע, צחוקו של שפורצן).
שפורצן
"תפסו אותם!"

מוטי
"מצאת זמן לזרוק את הפנס..."
אלעד
"איך אפשר לתפוס זמן?"
מוטי
"בסימן שלי, תתחיל לרוץ"
(צלליות מתחילות להתקבץ סביבם. מוטי מסמן לאלעד לרוץ. אלעד לא
זז).
מוטי
"אלעד, זה הסימן, רוץ!"
(שניהם כמעט ורצים, האורות נדלקים שוב, מאחוריהם עומד השומר
ממקודם, מלפנים עומד שומר).
מוטי
"קצת דבילי לשלוח רק שני אנשים, לא?"
אלעד
"דווקא מאוד חכם!"
מוטי
"איך זה חכם?"
אלעד
"שניים סינים עם כינור גדול..."
(הדרך היחידה להימלט היא דלת צדדית במסדרון. מוטי מסתכל
לאחור).
מוטי (לוחש לאלעד)
"כשאני אסיח את דעתו של השומר מאחור, תירה בשומר מקדימה, אתה
מסוגל?"
אלעד
"כן!"
(מוטי פונה לשומר מאחור).
מוטי (מצביע מאחורי השומר)
"אוטו גלידה!"
שומר (מסתובב)
"איפה?"
מוטי
"עכשיו!"
(אלעד יורה על השומר מקדימה, הוא מיד מת. מוטי מוציא את
השוטגון ויורה בשומר שמאחור, השומר בדיוק מסתובב ומרים את היד
כאילו לתפוס את הכדור).
שומר
"חשבת שאני לא יודע, הא?"
מוטי
"לא יודע מה?"
שומר
"לתפוס כדורים!"
(התמונה מתרחקת מפניו של השומר, וניתן לראות כי אין לו יד,
ורק דם משפריץ במקום).
מוטי
"יש לי חדשות בשבילך!"
שומר
"כן?"
מוטי
"לא תפסת את הכדור!"
(השומר מסתכל לצד).
שומר
"אתה תשלם על זה!"
(השומר כמעט הולך).
שומר
"רק אם תוכל להביא לי   את הטלפון שלך, שאני לא אבוא לנקום
במפתיע"
מוטי
"בטח"
(השומר מוציא נייר, מתקשה להחזיק אותו, צוחק מעט).
שומר
"אתה יודע, היד"
מוטי
"כן... תשע ארבע שתיים חמש שלוש ארבע שמונה"
שומר
"קידומת?"
מוטי
"אפס שתיים"
שומר
"תודה"
(השומר הולך, שורק במדרגות).
שומר (נשמע צועק מרחוק)
"היי חבר'ה תראו מה קרה לי!"
(אזעקה מתחילה לפעול).
מוטי
"קצת באיחור לא?"



(אלעד ומוטי שומעים אנשים מהחדר שמצדם הימני. מוטי מסמן
לאלעד
לזרוק רימון. אלעד זורק את הרימון. שניהם מתחילים לרוץ, בעוד
מאחוריהם אנשים עפים מהחדר שאליו נזרק הרימון למטה לקומה
התחתונה. מוטי ואלעד ממשיכים לרוץ, שולפים אקדחים ויורים בכל
מי שנקלע לדרכם. אנשים צצים מכל עבר, יריות ועשן מתפזרים
באוויר, כדורים שורקים, טילים עפים ללא כל קשר ברקע, מוטי
ואלעד לאחר סיבובים, גלגלונים וקפיצות באוויר מגיעים די מהר
לסוף המסדרון).
מוטי
"בדרך כלל המסדרון צריך להיות יותר גדול, לא?"
(רימון עשן נזרק לכיוון שלהם, העשן מתפזר לכל עבר. כשהוא
מתפזר לגמרי, מוטי ואלעד מוצאים עצמם מוקפים ע"י מספר אנשים
חמושים. מוטי מוריד את האקדח למטה, אלעד מכוון אותו לפיו.
מוטי מסתכל עליו, מוציא לו מהר את האקדח מהפה, ומניח ביחד
איתו את האקדח על הרצפה).

סצנה מס' 22
(מוטי ואלעד מובלים לחדר המסתורי של דוקטור שפורצן, מוזיקת
'פוקימון' מנוגנת ברקע, לאחר שניתן לראות שיד לחצה על השלט של
המערכת כדי שהמוזיקה תתנגן. שפורצן מגיח מהצללים, חשוב לציין
שעד כה שפורצן לא נראה לחלוטין בסרט, ותמיד מסתתר בצללים, אך
כעת הדבר הולך להשתנות. אורלי נראה מאחוריהם).
שפורצן
"אז אתה מוטי גבע, הא?"
אלעד
"אני אלעד, הוא מוטי"
שפורצן
"כן, דיברתי אליו"
אלעד
"מי זה אליו?"
שפורצן
"אל מוטי"
אלעד
"אני אלעד"
שפורצן (למכווני האקדחים למוטי ואלעד)
"תשתיקו אותו!"
השומר עם התחבושת הלבנה על הראש
"כי אתה מטומטם?"
שפורצן
"מה זה? הבדיחות חוזרות על עצמן!"
(שפורצן מוציא אקדח ויורה לשומר בראש).
שפורצן
"תחבשו אותו"
אלעד (מדבר לעצמו)
"אני אלעד"
שפורצן (עצבני)
"ותשתיקו אותו"
(אחד השומרים מצמיד את האקדח לרקה של אלעד, אלעד שותק).
(אלכס נראה במרכז הבקרה דואג).
אלכס (לבזל)
"בזל?!"
בזל (מהשירותים)
"הא?"
אלכס
"הם לא עונים לי! יש שקט!"
בזל (גוש נשמע נופל למים)
"תחכה עוד, בווייטנאם זה כל הזמן קרה"
אלכס
"והחיילים היו בסדר בסוף?"
בזל (תוך כדי דיבור מנגב ומצמיד את הנייר המלוכלך לאף)
"לא, מצאנו אותם זרוקים באיזה תעלה (לוקח עוד הסנפה) מחוררים"
(בזל נשמע מדבר לעצמו ברקע, אלכס נראה מוטרד).
אלכס (לעצמו)
"אתה חייב ללכת! אתה חייב לראות מה איתם!"
(אלכס נותן לעצמו כמה כפות).
אלכס (שוב לעצמו)
"תהיה אמיץ! תזכור את האימונים עם מוטי! אסור שתאבד את החברים
היחידים שלך!"
(תוך כדי שהוא מדבר לעצמו נשמע שיר חברי רומנטי ברקע, ואלכס
ומוטי נראים נהנים ביחד בחוף, באימונים, באגרוף).
אלכס (מחזיק את עצמו בידיים)
"אני הולך! (צועק לבזל) אני הולך! הולך לבדוק מה איתם"
(אלכס יוצא, לוקח איתו נשק אחד, מתחיל לרוץ).
(בזל בדיוק מוריד את המים).
בזל
"מה?"
(בזל נכנס לחדר בקרה ומוצא אותו ריק).
בזל
"אלכס?"
(חזרה לשפורצן!)
שפורצן
"מוטי, הנה אנחנו נפגשים שוב, והפעם אני בעמדה החזקה!"
מוטי
"כנראה"
(שפורצן מסמן לאחד השומרים לקרב את האקדח אליו).
שפורצן
"כנראה?"
מוטי
"כן, אני לא בטוח"
שפורצן
"הגיע הזמן שתהיה בטוח כי אתה עומד למות!"
מוטי
"טוב"
שפורצן
"אני חושב שהגיע הזמן שגם ניפגש פנים אל פנים, מוטי גבע"
(כששפורצן אומר "מוטי גבע", הוא יוצא מהצללים בדרמטיות
פתטית).
מוטי
"זה לא הפתיע אותי, ציפיתי שככה תיראה"
שפורצן
"מה? מה זאת אומרת לא הפתיע אותך?"
מוטי
"לא הפתיע, מה אני אעשה. יש רעים שהפרצוף והגוף מפתיעים, אני
ציפיתי שככה אתה תיראה"
שפורצן
"רגע..."
מוטי (לאלעד)
"אתה הופתעת?"
אלעד (מחטט באף, ומנסה לשחרר את הנזלת שנדבקת לו לאצבעות)
"מה?"
מוטי
"הופתעת כשראית אותו?"
אלעד
"את מי?"
מוטי
"את שפורצן"
(אלעד מסתכל על שפורצן, שפורצן מחייך חיוך שרמנטי אליו).
אלעד
"אהה... אממ... לא"
מוטי
"רואה?"
שפורצן
"מה לא? מה לא?"
מוטי
"אתה בדיוק כמו שדמיינתי"
שפורצן (צועק לאורלי, שנמצא תלוי על הקיר מאחוריהם)
"אורלי - הופתעת?"
(אורלי חצי מעולף לא מבין מה רוצים ממנו).
אורלי
"ממה?"
שפורצן
"מאיך שאני נראה?"
אורלי
"כבר ראיתי אותך, כשיצאת מהמקלחת ושכחת שאני פה..."
שפורצן
"אה נכון"
אורלי
"והשבעת אותי לא לספר..."
שפורצן
"נכון!"
אורלי
"אופס, היי בנים מה אתם עושים פה?"
מוטי
"באנו להציל אותך"
אלעד
"אורליייייי!"
(אלעד רץ להביא לו חיבוק, אורלי מנסה לחבק אותו עם ידיים
קשורות).
אורלי
"תסתובב"
(אלעד עושה סיבוב).
אורלי
"עוד אחד!"
(אלעד שוב עושה סיבוב).
אורלי
"עוד אחד!"
(אלעד מתחיל לעשות את הסיבוב עם מחיאות כפיים לעצמו).
אורלי
"עכשיו תתכופף!"
מוטי
"זה מספיק! אלעד בוא לפה"
(אלעד לא מקשיב).
מוטי
"אלעד! אוכל!"
(אלעד חוזר לעמוד ליד מוטי).
(הרעים מכוונים עליו שוב את האקדח. שפורצן מסמן להם להוריד את
האקדח ולהצמיד את השניים האחרים לקיר לצד אורלי).
שפורצן
"עכשיו! אחד מכם ימות"
(אלכס נראה רץ ברחוב במהירות עקומה ביותר).
שפורצן
"מי זה יהיה? מי זה יהיה?"
(אלכס עוד רץ ברחוב, נופל על בננה).
שפורצן
"הייתי עושה אנדנדינו, אבל אני פשוט רוצה לראות את מוטי מת
ראשון, אז..."
(אלכס נראה רץ עם קביים).
שפורצן
"אני זוכר בילדות שלי תמיד חלמתי על מצבים כאלה... לשלוט
בעולם, להרוג"
(אלכס נראה רץ עם הקביים, נופל).
שפורצן
"ואז - ההורים שלי לא הקשיבו לי! הייתי חייב לעשות משהו!
הייתי חייב לשלוט!"
(אלכס נראה נוסע בכיסא גלגלים).
שפורצן
"הלכתי לחדר ורשמתי - 'יומני היקר, מחר אני אשתלט על העולם".
(אלכס ממשיך לרוץ, נכנס לבניין, ברגע שהוא נכנס מישהו תופס
אותו, מצמיד לו אקדח לרקה).
שפורצן
"ואז היומן כתב לי בחזרה - 'שלום שפורצן, ברוכה הבאה
להוגוורטס"
(אלכס מובל במעלה המדרגות בקושי, השומר מרים אותו בכיסא
הגלגלים).
מוטי
"מה?"
שפורצן
"עזבו! עזבו אותי!"
מוטי
"אוקי"
שפורצן
כל זה קורה עכשיו. אני חושב ליהנות מזה קצת. אני סופר כדי
להוסיף מתח, טוב?"
מוטי
"אוקי"
שפורצן
"אחת!"
(אלכס אוזר אומץ ומכניס להוא אגרוף עקום שמפיל אותו ארצה, הוא
המום מעצמו וממשיך לרוץ).
שפורצן
"שתיים!"
(שפורצן טוען את האקדח).
(אלכס כמעט ומגיע לדלת).
שפורצן
"שלוש! ביי מוטי"
(ברגע הירייה אלכס פורץ את הדלת וקופץ לפני הכדור וכך מציל את
מוטי).
(כולם בשוק, מוטי מנצל את המצב ומכניס מרפק לאחד הרעים,
שפורצן עוד בשוק ומנסה לירות שוב, אין כדורים).
שפורצן
"למה אין כדורים?"
הרע המדמם מהרצפה
"ירית עלינו כל הזמן"
שפורצן
"שיט"
(שפורצן מתחיל לברוח. מוטי ואלעד משתלטים על המצב, אורלי שמח
מאוד, אלכס שוכב על הרצפה, נראה פצוע).
מוטי
"עצור! אלעד, שמור שהוא לא יברח"
(אלעד חושב שמוטי מתכוון לאורלי).
(מוטי מתכופף לעבר אלכס הפצוע).
מוטי
"אלכס, תודה, איפה הכיסא גלגלים?"
אלכס
"איך אתם יודעים על זה?"
אלעד
"כתוב בתסריט"
מוטי
"אל תגיד את זה!"
אלעד
"למה?"
מוטי
"כי אנחנו לא אמורים לדעת שזה סרט"
אלעד
"אבל זה כן..."
מוטי
"נו!!!"
אלכס (נאנח, קוטע את מוטי)
"אני, כואב לי, כואב לי בתחת מוטי"
מוטי
"לא אמור לכאוב לך בתחת אלכס"
אלכס
"אבל כואב"
מוטי
"חכה שנייה"
(מוטי מרים את אלכס, מתחת לאלכס יש דילדו, מוטי מוציא אותו).
אלכס
"דווקא התחיל להיות נעים..."
אורלי (בוכה)
"זה מזכיר לי כל כך הרבה דברים..."
אלכס
"מוטי אתה החבר היחידי שיש לי"
מוטי
"אני מניח, בעצם לא יודע אם אתה חבר שלי או לא"
(אלכס משמיע זעקת גסיסה. שפורצן בינתיים מבין שלא שומרים עליו
ומתחיל להתחמק לאט לאט).
אלכס
"אני רואה חושך"
מוטי
"די חשוך פה"
אלכס
"לא ידעתי שבגן עדן שומעים מוזיקה מעצבנת כל כך, אחרת הייתי
חושב פעמיים אם לחטוף את הכדור"
מוטי
"המוזיקה המעצבנת היא מפה..."
(נראה שלמוטי נפל האסימון).

מוטי
"רגע אלכס, אתה לא מדמם!"
אלכס
"מה - זה הכול חלום?"
(מוטי מוריד לו אגרוף, אלכס מתקפל).
מוטי
"כנראה שלא"
(מוטי פותח את החולצה של אלכס, מתחת הוא רואה תמונה ענקית של
ביל גייטס שמחוברת לשרשרת של אלכס).
אלכס
"ביל הציל אותי?"
מוטי
"כן, הוא חטף בעין"
(מוטי מוציא את התמונה של ביל גייטס, מתחת לתמונה מתגלית
תמונה של שפורצן).
אלעד
"שפורצן? שפורצן הוא ביל גייטס?"
(כולם מסתכלים עליו במבט של 'מה הקשר?').
אלכס
"שפורצן בורח!"
(שפורצן רואה שקלטו אותו בורח ומתחיל לרוץ, מוטי קם).
מוטי
"אלעד היית אמור לשמור שהוא לא יברח"
אלעד
"שמרתי"
מוטי
"שמרת על אורלי!"
(מוטי מיואש מנסה לתפוס את שפורצן).
אלכס (מתיישב)
"אז זה אומר שאני לא מת?"
(מוטי לא שומע).
אלעד
"אני חושב שאתה כן מת"
(אלעד נותן לו בעיטה כאילו הוא גופה, אלכס מתקפל).
אלעד
"כן, הוא מת"
(בינתיים מוטי רודף אחרי שפורצן, הם מחליקים במסדרונות,
שפורצן נכנס לחדר אחר, נכנס לתוך ארון מסתורי דרך דלת אחת שלו
באמצע החדר, בדיוק כשמוטי מגיע).
שפורצן
"ביי מוטי!"
(מוטי רץ לעבר הארון ששפורצן בינתיים סוגר, מוטי פותח את
הארון דרך הדלת השנייה, מישהו נמצא בא, דרקולה, עושה פרצוף
מפחיד).
מוטי
"הוי סליחה!"
(מוטי פותח את הדלת שאליה שפורצן נכנס ורואה כי בתחתיתו יש
חור שמוביל למנהרה תת קרקעית ארוכה).
מוטי
"שיט!"
(מוטי פונה לפתח החדר, מעט מיואש. אורלי ואלכס מגיעים בריצה
מוזרה כל אחד. אלעד נראה ממשיך לרוץ במסדרון).
אלכס
"תפסת אותו?"
מוטי
"לא"
אלכס
"לא נורא"
(אלעד נראה רץ לכיוון השני במסדרון).
אורלי
"כן, לא נורא מותק"
מוטי
"אבל לא תפסתי אותו"
אורלי
"כן, אבל הצלת אותי"
(מוטי מסתכל עליו בחוסר הבנה).
אלכס
"עכשיו אנחנו יודעים איך הוא נראה"
מוטי
"כן... בדיוק כמו שחשבנו שהוא נראה"
אלכס
"אבל עכשיו אנחנו יודעים, לא תהיה בעיה לתפוס אותו שוב!"
מוטי
"אתה צודק. (בנימה פתטית) חבר!"
(אלכס נראה מאושר).
אורלי
"כן, כולנו חברים"
(הם מביאים כיף ממש פתטי באוויר בעוד אלעד נראה עוצר בדיוק
ליד הדלת מחפש אותם במסדרון).
מוטי
"אלעד?"
(אלעד מסתובב אליו במהירות).
מוטי
"אנחנו פה, זה נגמר. נתפוס אותו בקרוב"
אלעד (לאלכס)
"מה אתה עושה פה?"
אלכס
"מה שכולנו עושים פה!"
אורלי
"מצילים את העולם!"
אלעד (בהתלהבות)
"כן!"
מוטי (ברגש)
"כן..."
(רגע של שקט).
מוטי
"אני ממש מצטער אם זלזלתי בכם, אתם החבורה הכי טובה בעולם!"
אלכס
"גם אני חלק מהחבורה?"
בזל (במכשיר קשר)
"לא, אתה לא"
(כולם מסתכלים ברגש, אורלי מזיל דמעה).
מוטי
"בזל? משימה הושלמה!"
בזל
"קנית פיתות וחומוס?"
מוטי
"לא!"
בזל
"אז המשימה עדיין לא הושלמה מוטי, היא עדיין לא הושלמה!"
מוטי
"אנחנו בדרך! רות סוף!"
בזל
"רות סוף!"

סצנה מס' 23
(בזל נראה יושב לבד, משחק בצעצועים).
בזל (מהרהר לעצמו)
"אולי אני אלך שוב לעשות קקי?"
(בזל מחייך מעט).
(מוטי וכולם נכנסים במפתיע. בזל מהר מחביא את הצעצועים במגירה
מלאה צעצועים).
מוטי
"מה קורה?"
בזל
"לא משחק בצעצועים, זה בטוח!"
אורלי
"בזל!"
בזל
"אורלי! אנחנו שמחים שאתה בריא ושלם!"
מוטי
"בזל?"
בזל
"מה?"
(מוטי מצביע על שקית עם פיתות וחומוס).
בזל
"משימה הושלמה! משימה הושלמה!"
אורלי
"יאללה מוטי פתח שולחן!"
מוטי
"אלכס בוא תעזור לי"
(אלכס מפיל את כל הדברים של בזל מהשולחן לרצפה. בזל מסתכל
בכעס).
בזל
"לקח לי שבוע לסדר את הדפים לפי הסדר"
(אלכס מרגיש לא נעים, מתחיל לאסוף את הדפים ואת החפצים).
בזל
"אחר כך, עכשיו בוא תאכל איתנו אלכס"
אלכס
"באמת?"
בזל
"כן, אחר כך תנקה את כל הבניין"
אלכס
"אוקי"
(תוך כדי כל הדיבורים מוטי מארגן את הפיתות והחומוס על
השולחן).
מוטי
"יאללה בזל! לנגב!"
(כל אחד תופס חתיכת פיתה, כולם מצמידים את הפיתות ביחד).
מוטי
"לחיי השלמת המשימה!"
אורלי
"לחיי קלוד!"
אלכס
"לחיי אומץ לב!"
בזל
"לחיי ניקוי הבניין"
(אלכס מסתכל עליו).
אלעד
"לחיי חומוס!"
(כולם צוחקים צחוק ממש פתטי ומנגבים את הפיתה בחומוס. תוך כדי
הניגוב המצלמה מסתכלת על החומוס, ניתן לראות יותר מדי ידיים
מנגבות את החומוס, פתאום גם כף רגל נכנסת בתמונה, כלב נכנס
ומתחיל ללקק את החומוס - ממש בהגזמה).
סוף!

סצנה מס' 24
(שפורצן נראה מדליק פנס במנהרה מאוד קטנה, מאוד צפוף לו, הוא
מאיר עם הפנס על פניו ומתחיל לצחוק בצחוק מרושע).
עכשיו באמת סוף!
(נכתב יחד עם עמי אומנסקי).