סיפור ההמשך על מעללי טל זינטר. הפעם, טל מוצא סוף סוף חברים.
                     טל זינטר ואבן הגמדים (רק בלי
האבן...)
הקדמה
אנו עוזבים את גיבורנו (אם אפשר לקרוא לו כך (ואי אפשר)) בעת
הפיצוץ. האם הוא ניצל? האם השאלה הקודמת הייתה בזבוז זמן
מכיוון שלסיפור קוראים טל זינטר 2? האם תמשיכו לקרוא? האם אני
משעמם אתכם? האם אתם מדלגים על ההקדמה? ובכן, הישארו איתנו
ותגלו!

פרק 1 - המשך בא
בבבוווםםם!!!
"קצלה אני רואה שמישהו בא אלינו!" אמר נחצ'ה. "מה אתה צוחק
עליי?" אמר קצלה. "מה צוחק? תסתכל בעצמך!" אמר נחצ'ה.
"וואלה..." אמר קצלה. חזי שחה אליהם במרץ (לא במר"צ, במרץ).
"אהה... סוף סוף זינטר הלך לעולמו... ואף אחד לא יקלקל לי את
זה..." אמר חזי כשהגיע לרפסודה. "חזי, מה קרה לקול שלך?" שאל
נחצ'ה. "מה אכפת לך קיבינימט?! זה תופעת לוואי של ראש הגבס
שיש לי, טוב לך?!" צעק חזי והעיף אותם מהרפסודה. עברו הימים
במהרה והנה חלפו להם שבעה ימים תמימים. הוריו של טל מרוצים
מכיוון שהם בטוחים שטל מת אך לא ולא! טל חי ונושם! טל היה ליד
הספינה כל הזמן, הוא פשוט לא יודע לשחות (ולצערנו הוא גם לא
יודע למות), ולכן הוא צף כל הזמן למזלו הרב (יותר מדי אם
תשאלו אותי...). הגלים סחבו אותו לרפסודה של חזי. חזי בדיוק
התחיל משפט: "השמש, השמש, מישהו אחר כבר היה מתעלף מזל
ש-בההה..." חזי בדיוק התעלף וזה לא בגלל שהיה לו חם אלא בגלל
שבדיוק ראה את זינטר והתעלף. למעשה הוא רצה להגיד מזל שזינטר
מת, זה הדבר היחידי ששומר אותי אופטימי...
מלמעלה תמונה של זינטר ב'כאילו' מעבדה שלו...
פרק 2 - אי הפנאטים
טל עלה על הרפסודה עם חזי המעולף. "טוב, אין ברירה, צריך
לעשות לו הנשמה מפה לפה..." אמר זינטר ובאותו רגע חזר חזי
כאילו הכה בו ברק ואמר "מפיסטו! תתרחק ממני! האל ריחם עליי,
הייתי על סף מוות! אבל הוא אמר שלאף אחד לא מגיע עונש כזה
שזינטר ינשים אותו! זהו, עכשיו אני אחר, לא עוד קיבינימט,
סאגת המפיסטו הגיעה!" חזי שחה לחוף של אי שנראה במרחק
קילומטר, לפתע בא גל צונמי והרפסודה של טל הגיעה לחוף (מזליסט
הא?). הוא נחת בדיוק ליד בחור ורדרד. "שלום, אני טל זינטר",
אמר טל זינטר. "אני טופי. אאאההה!!! אמרת טל זינטר?!" "כן."
"לללאאא!!!" צעק טופי ונס על נפשו. נראה היה שהבחור סבל כעת
מחרדה איומה אשר הובילה אותו לגמגום תמידי.
טל ירד לחוף ושם ראה בחור שחור. "אאה... אתם יודעים למה הסופר
אמר שחור, להגיד? להגיד?" היי! אני הסופר! אני יכול לכתוב מה
שבא לי! וחוץ מזה אתה לא אמור להתייחס להערות שלי יא קולורבי!
"אאאההה, אתם יודעים למה הוא אומר לי את זה. שמע לי לבנבן
גזעני אחד... טוב, למזלך הבוסית שלי אמרה לי ללכת לאי הסמוך
לקנות זיתים, אחרת הייתי מפרק אותך!" כן, כן שמענו עליך, גם
כן אחד...
זינטר בעוד שלושים שנה...
פרק 3 - נ"ב
טל המשיך בדרכו וכשהגיע לחוף שמע רחשים ממעלה הצוק. "יו,
ההננה זיזינטר אאני חחייב לזרורוק עליליו משמשהו וכולכולם
יערעריצו את טופי המהוללל שנפטר מזינט... במחשבה שנייה אני
אגיד זה שאין לנקוב בשמו..." אמר מראש הצוק. זינטר האידיוט
פשוט עמד שם במקום לברוח. לפתע אשה בלונדינית נזרקה לעברו.
האישה צרחה ונפלה על ראשו של זינטר וזינטר מת.

נ"ב (נ"ב = נזרקתי בפתאומיות)
נראה לכם?!
זינטר חי וקיים! שוב למזלו הרב הוא ניצל! למה? ככה... נו, אז
זה לא כל כך מציאותי, אז מה? אתם מעדיפים את הסוף הקודם?
אהה... נכון, גם אני... טוב, מה לעשות, החיים קשים וזינטר לא
יודע למות!

נ"ב 2 (נ"ב 2 = נזכרתי בפסקה 2...)
ראיתם איך מילאתי פרק מחמש דקות בסיפור? איזה מוכשר אני...
בללנלכמהנ"ה (בללנלכמהנ"ה = בחזרה לסיפור למה נשבר לי כבר מכל
הנ"ב הזה!)
אז איפה היינו? אה כן, המשך יבוא...
סתם מרחתי אתכם! טל היה מופתע מאוד מהאישה שנפלה עליו. הוא
חשב שתפילותיו נענו וסוף סוף מישהי אוהבת אותו אך כשהתקרב
לאשה ראה שהיא כבר מתה... עכשיו באמת - המשך יבוא...
טל התינוק
פרק 4 - מעשה בגמד ג'ינג'י
טל המשיך בדרכו מאוכזב ופגוע. הוא רצה להיות קצת עם עצמו אז
הוא החליט ללכת ליער שנמצא באי. הוא התיישב על אחד מגזעי העץ
ובכה: "למה כולם שונאים אותי? תמיד אין לי מזל... וואהה...
וואהה..." לפתע שמע טל רחשים מכיוון השיח. טל החל לפחד מאוד;
הוא חשב שזה גרב! (לטל יש טראומה מהגרב שלו... סיפור ארוך,
אולי אני אספר לכם בהמשך...) לפתע יצא מהשיח גמדון שמנמן עם
שיניים עקומות ועם פאה ג'ינג'ית. "סלום, אני סגיון", אמר הגמד
ופאתו הג'ינג'ית נפלה מראשו המקריח. "אולי אתה רוצה להיות חבר
שלי?" שאל טל. "מה זה חבר?" שאל סגיון.
"חחחחחיגעלגעיחלגעיחגעיגילעדעליחלעיחלכעדגעכגדיל..." צחק טל
בקולו המחורחר. סגיון רק עמד שם וחייך את החיוך הדבילי שלו.
הוא נראה כמו ג'ונתן פייגין, למכירים שביניכם. "בוא איתי, יס
לי רעיון איך לברוח מהאי המסססרייח הזה..." אמר סגיון בעודו
יורק לכל מקום עם הסין שלו. "איך?" שאל טל בתמיהה. "סמעתי על
מקום בסם הוגוורטס - בית ספר לקוסססססססמות ולכיססססססוף, הוא
יקבל אותנו על בטסוח!" ירק סגיון. "איך נגיע לשם?" שאל טל.
"בעזרת הקאטוגריף!" "המה?!" "אתה תראה", אמר סגיון וחייך את
החיוך הדבילי שלו.
סגיון התינוק
פרק 5 - גם לקאטוגריפים יש גבולות
עברה שעה, ועוד שעה, וטל מחכה שסגיון יגיד לו מה זה קאטוגריף.
טל לא יכל להתאפק ושאל אותו: "נו, אתה מספר לי מה זה
קאטוגריף?" "אהה... נכון, סכחתי לגמרי... בוא אחריי!" ירק
סגיון. שניהם התחילו ללכת לכיוון הרכבל שהיה בקצה האי. אור
היום נהפך לחושך והלילה עמד בפתח (אוי, אני סופר מתוסכל...).
הם עלו על הרכבל לראש ההר. בראש ההר היה מנזר ולפניו היו שני
חתולים מכונפים מאבן. "איך אפסר לסחרר אתכם מהכיסוף?" שאל
סגיון. "מאן, למה לסחרר אותנו? אנחנו חתוילים מאייבן, אנחנו
מקובעים במקום, ראייט? אי אפשר להזיז אותנו..." אמרו החתולים
במבטא אמריקאי. "ומה לגבי הכיסוף?" סאל סגיון. "מאן, אנחנו
מאבן, מספיק לנו, זה אתה לא צריכה להפוך אנחנו לכייסף,
ראייט?" אמרו החתולים. "החבר שלי שואל אם יש דרך לשחרר אתכם
מהכישוף", התערב טל. "אהה... אז למה לא אמיירת קוודם? אול יו
ניד תו לעשות זה שמישהו נמוך שלא יכול להגיד שין יעמוד על
הראש שלנו ויגיד: שקט! שחרור שוש! שולה ששון! השיר שלנו! שה
שה שה שקט בקשה שולה בבקשת שקט שקט שקט שישישישישהשהשהשה...
ואנחנו נתעורר, ראייט?" טל הרים את סגיון על כנפי הקאטוגריף
וסגיון החל: "ססססקט! ססססססיחרור סוס! סססולה ססססון!
הססססיר סססססלנו! סה סה סה סססססססקט בקסססה סססולה
מבקסססססססת סססססקט סססססקט סססססקט סיסיסיסיסי
סהסהסהסהסה..." במהלך השיר (או הסיר), כמויות אדירות של רוק
ניתזו על החתולים וכמו קסם, איפה שהרוק היה (וזה בכל מקום,
בחיי, אפשר להתחיל למכור כרטיסים לברכת צחייה...) הקאטוגריפים
הפכו לאמיתיים. טל וסגיון עפו על הקאטוגרפים לצד אור הירח...
(אני כל כך רומנטי...)
איחוד משפחתי של משפחת סגיון
פרק 6 - נא להכיר - גברת גריינג'רס
עברה שעה וטל וסגיון עדיין עפים. "אהה... לא נעים לי כל כך
להתערב אבל עוד כמה זמן לעזאזל יקח להגיע?" שאל טל. "דוד,
אנחנו לעשות כמה מהר אנחנו יכולים, ראייט?" אמרו הקאטוגריפים.
"כן, אבל שעה אנחנו עפים לפי הסופר, מה, הוגוורטס כל כך
רחוקה?" שאל טל. "מה?! הוגוורטס? אני לחשוב אתה לאמור
הוג-או-טורס. זאת מסעדה צרפתייה, מנות בקלאס, ראייט?" אמרו
הקאטוגרפים, בעוד הם פונים אחורה. "מה?! כל הזמן הזה נסענו
בכיוון ההפוך?" שאל טל באכזבה. "בנאדם חכם אחד פעם אמר: דיס
איז לייף, ככה זה חיים, חיים - דגים אולי יש קשר אולי אין..."
אמרו הקאטוגריפים. "מה נעסה עד אז?" סאל סגיון (שלא תחשבו
שעני לא יודע לכתוב, נעשה ככה סגיון מדבר... ושלא תחשבו שאני
לא יודע לכתוב 'אני', זה היה להמחשה בלבד...) "אני יודע!" אמר
טל והחל: "76767658764870848096 שבבי מיקרוסופט במחשב,
76767658764870848096 שבבי מיקרוסופט! לאחד נכנס סוס טרויאני,
ונשארו 76767658764870848095 במחשב!..." וכך הוא וסגיון שרו
במשך שעה וחצי ואפילו הקאטוגריפים (שאמורים לציית לאדונים
ששחררו אותם או שהם ימותו) נשברו והעיפו אותם מכנפיהם
המכונפות (מה, איזה עוד תיאור אפשר לשים?). "אאאההה!!!" הם
צעקו ונתזי רוק עצומים ניתזו מפיו של סגיון, למזלם היה למטה
אצטדיון ששימש כבריכה ריקה ונתזי הרוק של סגיון מילאו אותה.
עד שהגיעו למטה כבר כל האנשים עשו שחיית נר וקפיצת פרפר...
"איפה אנחנו?" שאל סגיון. "אהה... זה קל, אנחנו ב... לונדון.
כן, אנחנו בלונדון..." אמר טל ורעד של חוסר ביטחון נשמע
בקולו. "איך אתה יודע?" שאל סגיון. "לפי... מגדל אייפל... כן,
כל אידיוט יודע שמגדל אייפל נמצא בלונדון..." אמר טל בחשש.
"פפפפפפפפפפפפפפפפפה!" צחק סגיון וחסף לנו לראשונה את צחוקו
הירקני, ועוד אמר והוסיף "אתה עוסה ממני סחוק?! כל אידיוט
יודע שמגדל אייפל נמצא בכפר ויטקין!"
"חעיחגךעכיחעכוןךועחורןםפרףחויכחוםןךכוןחלןך!" צחק טל בקולו
היומרני-קלפטומני-פירומני. "מה פתאום?!" אמר טל. "פתאום!" אמר
סגיון. "שניכם טועים!" אמרה לפתע דמות מכוערת וסנובית מראה.
"מי שסאל אותך?!" אמרו טל וסגיון פה אחד. הילדה הסנובית
השיבה "אני היא דפניוני גריינג'רס, הילדה הסנובית בעולם,
ועשיתי עבודת חיים על המקום הזה ואחרי שלוש שנים ומחצה הבנתי
שאני בלונדון..." "אף אחד לא שאל אותך סנובדמית מלוכלכת!" אמר
טל. הילדה ענתה "חבל, הייתי אומרת לך איפה רציף תשע וחמישה
עשר אלף שמיניות..." אמרה בהתנשאות. "טוב, בסדר, סנובדמית
אחת..." סינן טל. היא הובילה אותם לרציף. "זה עובד רק כשעושים
את זה מהר", אמרה דפניוני. טל רץ לרציף והתנגש בו בחוזקה. "אל
תדאג, זה בטח רק דובי סמנסה להציל אותנו מסנה נוראה
בהוגוורטססססססס", ירק סגיון. לפתע נראתה ברציף הולוגרמה של
פעמון-דלת-טיפש (דם-בל-דור=פעמון-דלת-טיפש). ההולוגרמה החלה
לדבר: "לא, זה לא דובי שחסם את הרציף, זה אני שחסמתי אותו! לא
רוצים אתכם כאן! קישטה! לכו הביתה!" באותו הרגע החבורה קלטה
שאם הם לא יכולים לבוא להוגוורטס הם יעברו לצד אחר של קסם -
הצד האפל! טראראם! (איזה מתח...)
הדוד של דפניוני כמעט נמעך
פרק 7 - פפי-הקוף האפגני האגדי
כל החבורה הלכה לבית של דפניוני לתכנן תוכנית זדונית בכדי בכל
זאת להיכנס להוגוורטס. "יס לי רעיון!" אמר סגיון. "מה?" שאל
זינטר. "בוא, נאכל פנקייק..." אמר סגיון. "לי יש באמת רעיון.
כולם יודעים שפעמון-דלת-טיפש יעשה הכל בשביל קלפים אפגניים,
במיוחד אם יש לנו את הקוף האפגני - הקלף הנדיר ביותר, ואני
יודעת שלך, סגיון, יש את הקלף הזה. עכשיו תביא לי אותו לפני
שאני אצבוט אותך באוזן", אמרה דפניוני. "לללאאא! לא את פפי
סלי!" אמר סגיון. "פפי?!" שאלו טל ודפניוני בו-זמנית. "תבינו,
גידלתי את פפי עוד מגיל ארבע, אתם לא יכולים לקחת לי אותו!
אני רציני, טל, אם היא לוקחת לי את פפי אני מתאבד, תראה עד
כמה התאמצתי אפילו לא לקחת מילים עם סין כדי לא לירוק
עליכם..." אמר סגיון. דרך אגב, דפניוני, אפילו אני, המספר,
מרחם עליו, תעשי לו טובה, הוא ממש התאמץ לא לירוק עליכם...
"לא אכפת לי, אני חייבת ללמוד בהוגוורטס. אני יודעת! סגיון,
אם אני אתן לך ממתק שומשום דביק, תיתן לי את הקוף האפגני?"
שאלה דפניוני. "בטצח! צביאי! מאר!!!" אמר סגיון והתענג.
"אאהה... סומסום..." הוא אמר בהנאה. עכשיו היו להם האמצעים;
האם פעמון-דלת-טיפש יתפתה? ואם כן, מה הקשר של סבתא נחום?
תישארו ותגלו... (טוב, לפחות למשפט הראשון...)
אמא של סגיון
פרק 8 - עסקה היא עסקה
החבורה שלנו שבה לרציף 9 ו15,000/8- והחלה לצעוק:
"פעמון-דלת-טיפשס! איפה אתה?" דמותו של פעמון-דלת-טיפש
הופיעה בשנית בצורת הולוגרמה. "שקט! המקום מלא מוגלגים! וחוץ
מזה, אמרתי לכם שאני לא רוצה אתכם בביה"ס שלי!!!" הוא צעק.
"כן, אבל אז לא היה לנו את - הקוף האפגני!!!" אמרה דפניוני.
כובעו של פעמון-דלת-טיפש נשמט מראשו, וכך גם פאתו הג'ינג'ית
של סגיון. "מאיפה... מאיפה השגתם את זה? יש אותו רק לאדם אחד
בעולם כולו וזה הוא יוצר הקלפים בכבודו ובעצמו!" אמר
פעמון-דלת-טיפש. "כן, אני יודע, זה בגלל סירקתי עליו ולא
הסססכמתי להפסססססססיק עד סהוא ייתן לי את פפי סלי..." ירק
סגיון. "אז העסקה היא כזאת - אנחנו נכנסים ללמוד בהוגוורטס
ואתה מקבל את הקוף האפגני", אמר טל שגנב את המשפט של דפניוני
(מה לעשות? הוא לא אמר מילה כל הפרק...) "עשינו עסק!!!" מיהר
פעמון-דלת-טיפש להגיב. "ייישששססס!!!" הם צהלו. היד
ההולוגרמית של פעמון-דלת-טיפש לקחה את הקלף בידיים רועדות
והוא נעלם כלא-היה. "טוב, אני ראשון", אמר טל ורץ לרציף
והתפוגג. כך עשו גם השניים האחרים. הם יצאו בצד השני, נרגשים
לראות את 'הוגוורט אקספרס' לראשונה בחייהם...
סבתא של זינטר (נו, פלא שהוא יצא כזה?...)
פרק 9 - הצחוק המסריח ומי שהריח
החבורה עלתה על רכבת הקיטור הקסומה, ונכנסה לאחד מחדרי הרכבת.
בתוך התא היה ילד מאוד מעפן מראה: "שלום, אני שגיאקו, שגיאקו
מעפנוי", אמר הנער. "סה מסססססחיק! לי קוראים סגיון, אנחנו
מאוד דומים!" אמר סגיון. "אני הוא טל זינטר אבל החבר'ה קוראים
לי... אה... נכון החבר'ה לא קוראים לי..." מרמר טל. "אני היא
הדפניוני גריינג'רס, היפה והמוכשרת בעולם", התפלצפה דפניוני.
"בכל מקרה אני הייתי אמור לרדת עליכם לפי הטקסט אבל אני פוחד
שתרביצו לי... חעעעעאע חעעעעעעע חעעעעעעע..." צחק שגיאקו.
"חחכגעחעכיליעכגיאלעאיחלכגעיגעיל..." צחק טל.
"פפפפפפפפפפפפפפפה!!!" צחקירק סגיון.
"גיחיגיחיגיחיגיחיגיחיגיחי", צחקה דפניוני.
                                      - כעבור שעה -
חעאעעעעעעעעחכיחעיעייחלכיעכיעכייחלחעכיעיחיפפפפפפפפפפפפפפה!
גיחעיגיחיגיחיגיחיגי..." לפתע נקטע צחוקם (יש אלוהים!) על ידי
עצירת הרכבת - הם הגיעו...
אתם בטח מצפים שזה יהיה סבתא של שגיאקו או משהו אבל האמת
שזה
שגיאקו עצמו...
פרק 10 - טל זינטר והבית החמישי
הם ירדו מהרכבת להוגוורטס. הם הלכו עם קבוצת תלמידים לשער
הטירה המופלאה. לפתע הם שמעו קול: "שלום, אני האגריורי, שומר
הכרכרות ומורה יצורי הפלא שלכם..." אמר הקול המשועמם. קבוצת
התלמידים ניסו לראות מאיפה הגיע הקול. "אני כאן!" אמר הקול.
לפתע הם הבחינו בדמות בגובה מטר מנופפת להם בכעס בידה הקטנה.
"רגע, אבל לפי הספר האגריד הוא ענק!..." אמר אחד הילדים.
"טוב, ככה אני. למה, זינטר יותר טוב?! השם שלו אפילו לא דומה
להארי פוטר, אבל כשזה מגיע להאגריורי נמוך כולם פוצים פה...
תאמינו לי, פרזיטים כולכם... בכל מקרה, לכו לאולם הראשי..."
אמרה הדמות הזעירה. כולם הלכו לאולם הראשי. פעמון-דלת-טיפש
עמד שם ועל כיסא שלידו הייתה מצנפת המיון: "תלמידי שנה א',
הקשיבו היטב. זוהי מצנפת המיון שתשלח אתכם לחדר מיון...
סתם... סתם... שתקבע לאיזה בית אתם הולכים, אך ראשית בואו
נשמע את שיר מצנפת המיון", אמר פעמון-דלת-טיפש. מצנפת המיון
פצחה בשירתה:
"כפי שפעמון אמר תקשיבו לי היטב
אם אתה זינטר אני אדקור אותך בלב!
אם שמך הוא סגיון עליי רק אל תירק
כי אם זאת תעשה אני אשלח'ך לעירק!
דפניוני, אל תחשבי ת'צמך את לא חכמה
אם רק תתנשאי עליי אני אתן לך סטירה!
ומי נשאר? שגיאקו, נשיר בקול רם
כי אתה די חנון, שלא לדבר - אתה יורם!
בכל מקרה לכל השאר נשיר כולם יחדיו
תחטיפו להם מכות - כי הזמן הכי טוב זה עכשיו!"
וכך סיימה המצנפת את שירתה, ופעמון פתח מגילה באורך של לפחות
ארבעה מטרים: "רוונה גרינגוס", הוא קרא וילדה פסעה קדימה.
פעמון שם לה את המצנפת על ראשה והמצנפת קראה: "הפלפאף!" הילדה
קמה מאושרת לשולחן הפלפאף, ופעמון המשיך: "זינטר טל". טל פסע
קדימה בהתרגשות. הכובע הונח על ראשו, ושקט שרר במשך דקה
ארוכה. לפתע המצנפת החלה "זרליק!" היא קראה. לחשושים נלהבים
החלו להתרחש מעבר שולחנות הבתים. "שקט!" צעק פעמון וכך היה.
"כשאישרתי לשלושת התלמידים הללו להיכנס לבית ספרנו חששתי שזה
יקרה. ובכן, כפי שאתם יודעים, מייסדי הוגוורטס היו גודריק
גריפנדור, הלגה הפלפאף, רוונה רייבנקלו וסלזאר סלית'רין, אבל
מה שלא הרבה יודעים זה שהיה מייסד חמישי - צוקרמייר זרליק.
זרליק רצה להקים בית ספר לילדים מופנמים חנונים מכוערים
ומתנשאים אך כמובן שהוא לא רצה סתם ילדים כאלה - הוא רצה
ילדים שהם רק כאלה, שלא מקובלים בחברה, לכן הבטיחו לו
שכשימצאו ילדים שמתאימים לכל הקטגוריות הבית שלו יוכל להיפתח
- ולכן זינטר גריינג'רס מעפנוי וסגיון - המועדון שלכם נמצא
מאחורי התמונה של ג'יוקל השפן הנורבגי - החיה האהובה ביותר על
צוקרמייר", אמר פעמון. "אבל התמונה היא בגובה חצי מטר - איך
נגיע לשם?" שאל זינטר. "אז תזחלו! לא קרה שום דבר! תגידו תודה
שיש לכם מועדון בכלל!... הסיסמה שלכם היא 'אני לא יפה, אני
מכוער, קיבינימט תן להיכנס כבר'!" אמר פעמון...
צוקרמייר כילד
פרק 11 - ארנב צעיר, ארנב זקן
החבורה באה לג'יוקל ואמרה את הסיסמה הסודית ב... ס... ד...
ר... אמר ג'יוגל בקול משועמם ואיטי, ובחריקה עמומה נפתחה
התמונה וחשפה את המועדון הפצפון שבתוכו איכשהו הם הצליחו
להצטופף. "אאאאאאאה!!!" צעק טל. "מה קרה?" שאל סגיון. "יא...
ישש פה גולגולת! עם משקפיים!" הוא התעוות. "ז...ה...
ה...א...י...ש...   ש...צ...י...י...ר...   א...ו...ת...י...
מ...ר...   צ...ו...ק...ר...מ...י...י...ר...   ה...ו...א...
מ...ת...   ב...מ...ו...ע...ד...ו...ן...   ש...ה...ו...א...
י...י...ס...ד..." הארנב הנורבגי אמר בשעמום. "אבל איך?"
"ה...כ..." לפתע קטע אותו מישהו, עוד סוג של ארנב. "שלום, אני
ג'ייקוב, הארנב הנורבגי הזה מאוד זקן כבר, ובגלל זה הוא צייר
אותי, כדי שיבינו מה הוא רוצה לומר. אז איך הוא מת? הכל התחיל
כשחמשת המייסדים קבעו ביניהם את החוקים לבתים. עכשיו, סלזאר
נהג להציק לצוקרמייר על בסיס קבוע, ווג'י, הורדת ראש
בשירותים, אתם יודעים, כל הדברים האלו שעושים לכם... סלזאר לא
הציק לצוקרמייר סתם כך - לצוקרמייר ולרוונה היה רומן, הם
התאהבו והתארסו, וסלזאר, שתמיד רצה את רוונה, כעס על כך מאוד
והחליט להפריד ביניהם, לכן הוא הקים דת, המכונה אוכלי מוות,
כדי שיעזרו לו להביס את צוקרמייר. הוא אולי היה חנון, אך הוא
היה קוסם רב עוצמה בימים ההם, וסלזאר ומשרתיו הצליחו לזמן כוח
כה אפל וכה הרסני עד שאף אחד לא שרד אותה. קללה זו הייתה -
אבדרה קבדרה, קללה אשר מחסלת מייד את יריבך ומשאירה לא יותר
משמינית ציפורן במקרה הטוב. אז סלית'רין חיכה עד שצוקרמייר
יהיה לבד במועדון שלו ואז - אתם רואים מה קרה..." הוא אמר
"הוא מת?" שאל טל. "לא, הוא ניצל, אתה לא שומע טוב? אם הוא
היה מת לא הייתה כאן גולגולת! סליתרין לא הצליח לפתוח את דלת
המועדון וצוקרמייר, שידע שאם הוא יוצא הוא ימות, נשאר שם עד
יומו האחרון..." אמר ג'ייקוב. לפתע נשמע קול מבוגר ורועד "איך
אתה מדבר? אני עדיין חי!..."
דפניוני ביום טוב...
פרק 12 - סלזאר
הם הביטו באיש זקן עם משקפיים שישב לידם. "אז סוף סוף יש
תלמידים בבית זרליק, הא? חיכיתי ליום הזה כל חיי... סלזאר
עדיין בחיים?" שאל הזקן. "ל...א..." אמר הארנב הזקן. "ג'יוקל!
אתה חי! ומלא מרץ כתמיד! הבחורות בטח מתות עליך..." הוא אמר.
"מי אתה?" שאלה דפניוני. "בוא'נה, לא סתם באתם למועדון שלי,
אתם ממש נכים בשכל, הא? אני הוא צוקרמייר זרליק המפורסם! מה
שקרה זה שהתחבאתי מסלזאר במועדון ופחדתי לצאת כי לא הייתי
בטוח אם סלית'רין חי." "אז למה לא שלחת את ג'יוקל לשאול את
מנהל הבית-ספר אם הוא חי?" "שלחתי, אבל עד שהוא היה מגיע
אליהם המנהל התחלף..." "אבל אמרת שלא ראית את ג'יוקל הרבה
זמן", אמר שגיאקו. "אז יש פה חור בעלילה, בסדר לך? העיקר שאני
יכול לצאת עכשיו שסלזאר מת." כולם יצאו החוצה מהמועדון
המזערי. "סופסוף! אני חופשי! חופש..." משהו קטע את שמחתו של
צוקרמייר ויצור חצי אנושי חצי נחש תקף אותו. זה היה סלזאר.
הוא קפץ עליו והחל מדבש אותו במכות, צוקרמייר - מת! "אהה...
סופסוף! אני מחכה כבר אלף שנה עד שהוא ייצא ממחבואו ועכשיו
אני יכול למות בשלווה. רוונה, תחכי לי בגן עדן!" אמר סלזאר.
"אבל הרגע הרגת מיסהו, אתה הולך יסר לגהנום!" אמר סגיון.
"וואלה... שט..." ובו במקום סלזאר מת.



סבא של טל...



פרק 13 - מפתח המעבר



האירוע המוזר שאירע כרגע הימם לשנייה את החבורה שלנו אך לא
יותר מדי. לפתע נשמעו צעדיו של פעמון: "מה לעזאזל אתם
עושים?!
הרגתם את סלזאר ואת צוקרמייר! צריך להודיע על זה מיד למשרד
הקסמים! אתם באים איתי", אמר פעמון, נופף בשרביט שלו עליהם
ואמר: "אציו מכוערים!" לפתע הם נגררו אחריו כאילו חבל בלתי
נראה מושך אותם. פעמון ירד במדרגות והם נפלו והתגלגלו אחד
אחרי השני (אחרי השלישי אחרי הרביעי...). כך היה עד שהגיעו
לינשופיה. פעמון שחרר את שרביטו מהחבורה לרגע והם חשו הקלה
עצומה. פעמון הניף את שרביטו על רקתו ואז נגע קלות בפיסת
הקלף. מילים הופיעו על הקלף, וינשוף לקח את המכתב בפיו אך
עדיין לא המריא, כאילו חיכה למשהו. פעמון הניף את שרביטו על
הינשוף ואמר: "גרוטמלה משרד הקסמים!" הינשוף נראה מופתע כי
לפתע כנפיו עופפו להן במהירות מצטברת עד שעף משם במהירות
האור. לא עברה דקה והינשוף חזר עם מכתב חדש בפיו. הינשוף
התנשף קלות וחזר למקומו מלפני כדקה. פעמון קרא זאת בעיון
ואמר: "אתם באים איתי". הוא שוב אמר "אציו מכוערים", והם שוב
ריחפו קלות מעל האדמה, והם ופעמון חזרו לטירה. הם עלו
במדרגות
ושוב הרביעייה התנגשה אחד בשני (בשלישי וברביעי...). הם
הגיעו
לפסל פיניקס ופעמון מלמל בחיפזון: "שרבט-למון". הפסל הוזז
ומאחוריו היו מדרגות. הם עלו במדרגות בחיפזון ושם ניצב חדר
עם
המון תמונות של מכשפים ומכשפות שסרקו אותם בעיניים צרות.
פעמון הוריד את אחת מזגוגיות הארון שהיה לפניהם והוא החזיק
במלקחיים משהו שנראה כמו מגבעת מסמורטטת. "תגעו בה", הוא
אמר.
"אבל..." ניסתה דפניוני. "עכשיו!!!" הוא צעק. כולם מיהרו
לגעת
במגבעת ואז גם פעמון נגע בה לפתע כולם מצאו את עצמם במשרד
הקסמים...



אבא של סגיון...



פרק 14 - אשמה מוצדקת (?)



אנשים הסתובבו בכל מקום, גובלינים מאחורי דלפקים ושרביטים
מונפים, כך פחות או יותר היה אפשר לתאר את משרד הקסמים.
פעמון
אמר בשלישית: "בואו איתי". הפעם הוא לא הפעיל את קסם ה'אציו
מכוערים' שלו ופשוט נתן להם ללכת בעצמם אחריו. הם נכנסו
למעלית, ופעמון לחץ על כפתור שעליו היה כתוב 'בית דין על שם
גריגבוס פאול השלישי'. הם ירדו שם ואולם ענק נחשף לפניהם.
האולם היה מלא אנשים עד אפס מקום וכולם הביטו בהם בעיניים
מאשימות. ניצבו שם גם שלושה דוכנים - שניים נמוכים ורחבים עם
אנשים הלובשים פאות שופטים קצרות מהמאה ה16-, ובדוכן הגבוה
והצר עמד איש שמנמן ונמוך קומה, גם הוא עם פאת שופטים מהמאה
ה16- אך זאת הייתה ארוכה מהאחרות. "מקרה מספר שבע-מאות עשרים
ושש - אלבוס פעמון-דלת-טיפש נגד טל זינטר, דפניוני
גריינג'רס,
שגיאקו מעפנוי וסגיון גרם-בל. האשמה: רצח", אמר האיש הנמוך
בעודו כותב זאת על גיליון הקלף הארוך שברשותו. "כבוד השופט,
ראיתי אותם ליד שתי גופות קולחות דם", אמר פעמון. "טוב,
אשמים!" נחפז השופט להגיד. "מה?! אבל מה איתנו?" שאל שגיאקו.
"יש רק מקום אחד המתאים לאנשים מסוגכם - אזקבאן!"



שגיאקו



פרק 15 - כישאולין



שלושה אנשים עם גלימות שחורות לקחו אותם משם אל המעלית, וטל
החל לדבר. "היי חבר'ה..." "שששששששששששש!!!" השומרים הפצירו
בו, אך הוא המשיך. "אני רק..." "ששששששששש!!!" "אבל..." אחד
השומרים נתן לו כאפה. "אח..." השומר השני נתן לו בעיטה
והשלישי לקח קובייה שהייתה בכיסו והראה לטל צד אחד שלה שעליו
כתוב 'לא כדאי לך לדבר'. טל עשה עם הפה תנועה של 'למה?' הוא
סובב צד אחר של הקובייה. 'לא שזה עניינך אבל אנחנו האחים
השתקנים ממנזר כישאוולין. נשבענו לתת שתי הזהרות לאנשים
לסתום
ת'פה המלוכלך שלהם, אם לא אנחנו נותנים להם מכות רצח'. טל
הניע את שפתיו שוב - 'מה, אנשים כל כך צפויים?' 'כן.' 'זו
סתם
מקריות, בסך הכל כתוב שם כן.' 'כן, אתם כל כך צפויים, טוב
לך?' טל פער פיו בתדהמה. הם ירדו מהמעלית והלכו לכרכרה
שנמצאת
מחוץ למשרד הקסמים. הם עפו כשעה ארוכה, ואז הם הגיעו למקום
אפל, אפל מאוד אפילו, ובאופק נראתה טירה שחורה. זה היה -
אזקבאן!



דוד של שגיאקו...



פרק 16 - מהפך



הם נכנסו לטירה המפחידה והשחורה, ונכנסו לאחד התאים הצפופים
והצרים. לפתע בא יצור אפל דמוי מלאך המוות הנקרא סוהרסן. הוא
רכן מעל טל והחל למצוץ את כל הזיכרונות הטובים, אך הפלא ופלא
שום דבר לא קורה; טל סתם ישב שם בלי יראת פחד. הסוהרסן נראה
מופתע לגמרי - זו הפעם הראשונה בקריירה שלו שלמישהו אין
זיכרונות טובים כלל. הסוהרסן החל להינמס בצרחות כאב.
הרביעייה
לא נראתה מופתעת כל כך, וכולם רכנו קדימה (עכשיו קיבלתי 50
ש"ח מאריק שרון) מעל הסוהרסן שהתמוסס לנוזל מלוכד (עוד 100
מביבי...). טל אסף את החומר בידיו ואמר: "טוב, כאן הוא סיים
את העבודה" (60 מפרץ...). טל לקח ברוב טיפשותו את הנוזל
הסמיך
שעל ידיו ושם אותו בפיו ובלע אותו. טל התעוות ונפל על הרצפה
והתפתל כאילו הוא מתחת קללת קרושיו. הוא זעק באימה ואז שררה
דקה של דממה. לבסוף טל עמד ופניו היו חיוורים, מבטו היה
מפחיד
ויציבתו העקומה התיישרה; זה היה מראה מוזר מפחיד וממלא אימה,
טל היה - נורמאלי!



איחוד משפחת דפניוני



פרק 17 - יותר אפל מאפל



"בלעתי את הסוהרסן, עכשיו יש לי כוחות מעבר לדמיונות הכי
פרועים שלכם, עכשיו אני כבר לא טל זינטר, אלא - טל זינטר
האפל! ואתם תצטרפו אליי, משרתי האופל. כל מי שיעמוד בדרכי
ימצא את עצמו מת לפני שיוכל להגיד שני שקל זה מלוחים, לא
רוצה? חבל, ממש חבל, אולי אפשר לעניין אותך במיץ עגבניות
שוודי מהמאה ה4-?" אמר טל אפל ונשך את דפניוני, את שגיאקו
ואת
סגיון בנשיכה קטלנית. הם התפתלו על הרצפה למשך דקה ואז קמו
כמו זומבים והשתחוו למלך האופל החדש. טל האפל לקח את גלימת
הסוהרסן השחורה שהייתה על הרצפה ורתם אותה על גבו. טל האפל
עצם את עיניו כאילו הוא מנסה להתרכז במשהו ואז, כמו קסם,
סורגי התא שלהם נפתחו. הוא וחבורתו התהלכו לכיוון היציאה
לקול
האסירים שהתחננו לשחרור. טל העיף בהם מבט (100 זוז מחיים
יבין) והם עפו לעברו השני של התא שלהם. הסוהרסנים האחרים
שניסו לנשק אותו נמסו. טל האפל אסף אותם בידיו ושתה אותם.
קרני שד הופיעו על ראשו של היצור האפל, עם כל לגימה הוא
השתנה
עוד קצת, עד שהתוצאה הסופית השאירה אותנו עם יצור בעל שתי
קרניים, שיער קוצני, אישוניו נעלמו מעיניו ושיני ערפד צמחו
מפיו, אפו הורם קלות, שיער גבותיו נעלם... זה היה מראה מזעזע
- היצור שעמד לפניהם היה משהו על-אנושי. הם פסעו בשקט מבעד
לשערי אזקבאן. הם יצאו ממנו כאילו הוא פארק שעשועים או משהו,
לא הזיז להם שהם הרגע יצאו מהמקום השמור ביותר ביקום כולו.
הם
החלו לפסוע לכיוון היער הקפוא בפסיעות קלות וחסרי אוושת
פנים.



ככה פחות או יותר נראה סגיון אחרי האפלה שאפפה אותו



פרק 18 - עין-הזעם לילי



"חייבים למצוא עוד אנשים", אמר טל האפל, "אי אפשר לאיים על
אנשים בלי צבא משלך. שמעתי על אישה קשוחה שגרה ביער הזה, שמה
הוא עין-הזעם לילי. היא לא תרחם על שום איש אם נגרום לה
למצוא
סיבה עליו וזה לא אמור להיות קשה", הוא הוסיף. הם התקדמו
לכיוון היער הקודר כשעה קלה ובקרחת היער הייתה בקתה קטנה
ומוזנחת. טל האפל הצביע על הדלת והיא נפתחה בצליל עמום
ועין-הזעם לילי ישבה מול האח הבוער ושפשפה את ידיה זו בזו.
היא הייתה מוזרה, פניה היו מצולקות ועינה השמאלית הייתה
אדומה
וגדולה. "מה לעזאזל אתם עושים בבקתה שלי, יא היפים מסריחים!
עופו לי מהעיניים, יא כונפות!" אמרה עין-הזעם ומבט מרוצה
השתחרר מצידו של טל האפל. "אותה לא צריך לנשוך, היא בסדר..."
הוא אמר לנתיניו והוסיף: "עין-הזעם לילי, הא?" הוא נישק את
ידה והיא הביטה בו בהפתעה מרוצה. "אני טל האפל, ובאתי לעזור
לך. היו כמה אנשים שאמרו שאת לא יפה, שמנה, מתנשאת וטיפשה,
ואני באתי לעזור לך להיפטר מהם, את איתי?" הוא שאל וראה את
לילי מתאדמת מכעס. "מה?! אני אכסח להם ת'צורה, לכונפות
המניאקיות האלו, אני אכסח ת'אמ'אמה שלהם! אני איתך, מר אפל!"
הם המשיכו בדרכם, רק הפעם בתור חמישייה...



הדוד של עין-הזעם לילי נהנה מנוף...



פרק 19 - צבא האופל מוכן



"אנחנו צריכים מתגייס אחד בשביל הצבא הבלתי מנוצח שלנו,
מישהו
מכם יודע מי מתאים לתפקיד?" שאל טל האפל. "יס לי אחות בסם
ג'יניאל, היא מתמחה בסעמום אנשים למוות, היא תהיה מגויסת
טובה
אם יורסה לי להגיד אדוני", אמר סגיון האפל. "הממ... קח אותי
לראות את ג'יניאל הזאת שלך..." השיב טל אפל. "מייד אדוני,
ססססקט! ססססססיחרור סוס! סססולה ססססון! הססססיר סססססלנו!
סה סה סה סססססססקט בקסססה סססולה מבקסססססססת סססססקט
סססססקט סססססקט סיסיסיסיסי סהסהסהסהסה..." מהשמיים הופיעו
שני קאטוגריפים שבאו לכיוונם. טל האפל התקרב אליהם קרוב קרוב
ואמר: "זה בשביל שזרקתם אותי לקרקע..." טל האפל נשך את שניהם
בחוזקה, כל כך חזק עד שחתיכות בשר נטפו מפיו של טל האפל.
הקאטוגריפים התפתלו מכאב. "מאן, מה אתה עושה לנו זה? אנו לא
בכוונה, ראייט? אקסידנט..." אמרו הקאטוגריפים. הם הצמיחו זוג
קרניים וזוג שיניים מרתיע, והגוון הצהבהב של עורם הפך לחיוור
וכחלחל במקצת. הם קמו על רגליהם ומייד השתחוו לדיקטטור האפל.
"איך לעזאזל אנחנו נוכל לעלות עליהם כולנו?!" שאלה עין הזעם.
"בקלות. שגיאקו, כמדומני שסיפרת לי בזמן שהיינו תחת לחש
האציו
מכוערים, הזכרת משהו על כך שאתה גם טוב בלחשי זימון, נכון?"
שאל טל האפל (והמגניב לדעתי). "כן אדוני, אני אכן יודע
כישופים של זימון", אמר שגיאקו. "נהדר, זמן לנו כרכרה
מכובדת", אמר טל האפל. "כן אדוני, אציו רספקיביו כרכרה!" הוא
צעק וכעבור דקה עפה לעברם כרכרה שחורה עם ידיות של גולגולת.
הם עלו לכרכרה. "אה... עין-זעם, התואילי בטובך לרתום את
העגלה
לקאטוגריפים?" אמר טל האפל וקרץ לה. "בטח, תהיה בטוח שאני
ארתום את העגלה המחורבנת הזו לקאטוגריפים המניוקים ההם..."
אמרה, ועשתה זאת. היא עלתה לכרכרה ודפניוני הצליפה
בקאטוגריפים והם עפו לשמיים ושגיאקו הוסיף: "גרוטמלה בית גרם
בל!" הקאטוגריפים עפו במהירות הבזק (לילי הקיאה) ותוך רגע הם
הגיעו. הם ירדו מהכרכרה לכיוון פטרייה ענקית. טל הצביע על
הדלת והיא הועפה ממקומה. בפנים הכל היה ורוד. "באחס, אני לא
יכול ככה..." אמר טל האפל ונגע בקיר, ומהמקום שנגע בו התחיל
להיות שחור. "כך יותר טוב", אמר טל האפל. הם ראו כעת ילדה
שחומת עור, מכוערת, נמוכה ושמנמנה. "מ... מי אתם? סגיון, אצה
יודע מה קורה כאן?" שאלה ג'יניאל אך זה היה מאוחר מדי. טל
נשך
אותה בצווארה ובעוד היא משתנקת על הרצפה הוא מחה את דמו מפיו
ואמר: "חבר'ה, אני חושב שיש לנו צבא..."



כמה תמונות ממשפחת גרם-בל



פרק 20 - לסיכום



פרק זה הוא פרק תיעודי כביכול אשר מסביר כמה דברים או תיאורי
דמויות. פרק שכדאי לקרוא לכבוד הספר השלישי אז... תיהנו!



טל זינטר - מבוסס על דמותו של גל זינגר
מראה: שיער קצר, עיניים חומות, אף עקום ושיניים צחורות
תחביבים: להלשין ולאסוף נזלת
צחוק: חיחחיחעעיכיכעלך
מאכל אהוב: רגל קרושה
פחד: גרביים
נולד ב: 1993
תיאור כללי: טל הוא זיפת, חיית המחמד של המורה, מעתיק
במבחנים
מילדים גרועים...
ספר אהוב: בקושי יודע לקרוא
סרט אהוב: איך לחיות את חייך כחנון ב657656- שלבים פשוטים...



סגיון גרם-בל
מראה: גוץ, מקריח, פאה ג'ינג'ית זיוף מקורי מטייוואן
תחביבים: לחטט באף
צחוק: פפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפה!
מאכל אהוב: פטריות רעילות
פחד: אין שכל - אין פחדים
נולד ב: 1993
תיאור כללי: אומר ס' במקום ש', מחייך פעמיים ב24- שעות את
החיוך הדבילי שלו
ספר אהוב: לא יודע לקרוא
סרט אהוב: מותק הילדים התכווצו



דפניוני גריינג'רס
מראה: מטר שבעים, מכוערת ומחוצ'קנת, טעם גרוע בלבוש
תחביבים: להתנשא
צחוק: גיחי גיחי גיחי גיחי
מאכל אהוב: קוויאר של מלון חמישה כוכבים בצרפת
פחד: למצוא מישהו מתנשא ממנה
נולדה ב: 1992
תיאור כללי: מתנשאת מעל כולם, אוהבת לרדת על אחרים למרות
שהיא
בעצמה גרועה ביותר
ספר אהוב: אף אחד לא טוב ממך - כרך שני
סרט אהוב: אף אחד לא טוב ממך - הסרט



שגיאקו מעפנוי
מראה: גב עקום, שיניים עקומות (מזכיר קצת את נוויל
לונגבוטם).
לאחרונה הוא השמין קצת
תחביב: גבינות
צחוק: חעעעעעעע חעעעעעעעעעעע חעעעעעעעעעעע
מאכל אהוב: גבינות
פחד: גבינות
נולד ב: גבינות... התכוונתי 1994
תיאור כללי: חנון נורא אבל הוא הכי פחות נאכסי בשישייה
ההזויה
הזו
ספר אהוב: אלף גבינה וגבינה
סרט אהוב: מלחמת הכוכבים - נקמת הסת'



עין-הזעם לילי
מראה: שמנמנה טיפה, שחומת עור, פנים מצולקות ו... זהו.
תחביב: לקלל
צחוק: לא צוחקת
מאכל אהוב: בשר אדם
פחד: קללן יותר טוב ממנה
נולדה ב: 1993
תיאור כללי: עצבנית
ספר אהוב: לא קוראת
סרט אהוב: נתן עצבני



ג'יניאל גרם-בל
מראה: גוצית שחומת עור
תחביב: בדיחות קרש
צחוק: חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח!
מאכל אהוב: חומוס
פחד: חומוס
נולדה ב: חומוס (אני רציני)
תיאור כללי: אומרת צ' במקום ת'
ספר אהוב: לא יודעת לקרוא
סרט אהוב: סרט לשיער