צלילי סכין מושחזת,
מנגנים את ניגון שיריו,
ורחמנותו לפניו מענטזת,
כמתגרה בכל איבריו.

קרני בוקר מוקדמים,
מלווים אותו לעבודתו,
כל היום הם קופחים,
על אגלי זיעתו.

ולבו- התקשה ממזמן,
ונשמתו- בוחרת להתעלם,
וזקן הוא עם הזמן,
וליבו ממשיך הולם.

וכאשר יתחלף המשטר,
הוא יעלה לגליוטינה גם,
כי הצודק כבר לא נשאר,
וכבר הרס עצמו עולם.