לדבר איתך או לא?
לנסות להסביר לך את רמת הנואשות שאני צריכה אותך, או לא?
האם אני אוכל להיות איתך שוב או לא?

איפה אפשר לקבל את התשובות?

אני יושבת פה, וכותבת - מעסיקה את עצמי בעבודה אחרי עבודה,
העיקר לא לחשוב.

כבר עבר שבוע מאז שדיברנו, וזה מרגיש כמו נצח. האם אתה חושב
עליי כמו שאני חושבת עליך? האם אתה רוצה לדבר איתי? האם אתה
כבר מוכן לעבור לשלב הבא בחייך, למישהי אחרת?

אני לא מאמינה לך. אני לא מאמינה למה שאתה אומר. אתה תהיה שמח
אם אני לא אהיה איתך? אתה מעדיף שאני אהיה עם אחר? מאיפה יש
לך את האומץ לכתוב שקר כזה?
אני מעדיפה את האמת, למרות שהיא כואבת. אני מעדיפה לדעת מה
אתה באמת חושב, מאשר לשמוע משפט שאמור להקל את הנסיבות שלנו.

האם לדבר איתך ולשכוח מכל המחויבויות שלי? להיכשל באנגלית,
אבל ליהנות משיחה נהדרת איתך? אולי מישהו יכול לקחת ממני את
האחריות וליטול אותה במקומי?

אני מעדיפה לא להיות אחראית, שלא יהיה לי אכפת מהדברים
ה"חשובים" לעתיד שלי - ולהתרכז במי שאני רוצה - בך.

אני הייתי רוצה לשכוח מהכל ורק להיות איתך. לעשות 'pause'
לחיים שלי ולעשות מה שבא לי - להיות איפה שבא לי; עם מי שבא
לי.

המציאות יותר משעממת - יותר מדכאת - יותר כואבת,
כי זה לא אפשרי, אינך יכול להיות איתי.

ושיעורי הבית תמיד באים - כמו זרם שוטף - הם לא עוצרים.

כל הפסקה קטנה אף פעם לא מספיקה, וכבר עברה התקופה שלי להיות
איתך...
בחופש, בקיץ - הלוואי שהיינו יכולים לחזור לזמן הזה! הלוואי
שיהיה אחד כזה נוסף... אין לך מושג כמה אני צריכה אותך, כמה
אני מתגעגעת.

אז לבוא לסוף שבוע? ליום? לשעה?

אולי אפילו לחופש של יומיים - העיקר שיצא לי לבלות זמן איתך.

אך!!! כמה שאני צריכה ורוצה אותך!