(חודש לפני האסון(
אליס ישבה בחדר ההמתנה והמתינה. זה מה שעושים בחדרי המתנה,
חשבה. אם היו שם כמה חברים ואולי גם משהו לשתות זה לא היה כזה
נורא.
מספר רגעים אחר כך נפתחה הדלת והפסיכולוגית סימנה לה להיכנס.
הפסיכולוגית אף פעם לא שאלה את אליס מה שלומה, ואף פעם לא ממש
ענתה כשהיא שאלה את הפסיכולוגית לשלומה שלה.
הן התיישבו אחת מול השנייה והפסיכולוגית הנהנה בראשה - מסמנת
לאליס שהיא מקשיבה.
אליס הסתכלה על החדר ועל השולחן הקטן שעליו ניצב כד עם פרחים,
חצי מסתיר את השעון המעורר שפנה אל הפסיכולוגית וסימן בשקט את
סופן של הפגישות.
לא היה לה מה להגיד. כבר שלושה חודשים הן נפגשות פעם בשבוע
וכלום לא השתנה. היא עדיין לובשת שחור, היא עדיין מפחדת
בלילות, ואקס עדיין איננו.
הפעם השתיקה הייתה קשה מתמיד. היא לא רצתה להגיד שום דבר, היא
לא רצתה לבחון את הפסיכולוגית - לראות כמה היא חכמה, כמה היא
מקשיבה וזוכרת. היא אפילו לא חשבה על שום דבר שנון להגיד - לא
על עצמה, לא על הפסיכולוגית ולא על בזבוז הזמן והכסף. תמיד
היה הכסף, היא חשבה.
הזמן היחיד שהפסיכולוגית ממש ענתה לה היה כשהיא העלתה את נושא
הכסף. אבל עכשיו אפילו לזה לא היה לה כוח. לבסוף היא הסתכלה
על השעון שעל היד שלה וחשבה שעוד חצי שעה כזאת היא לא צריכה.
היא קמה ומבלי לומר מילה עזבה את החדר. בדרך החוצה חשבה -
'בפגישה הבאה לפחות נוכל לדבר על בזבוז הכסף שהלך על הפגישה
הזאת...'
אבל לא הייתה עוד פגישה.

(חצי שנה לפני האסון)
במקום אחר, ליד חדר אחר לחלוטין, ישב מלאך מדרג זוטר בשם
ג'וני והמתין. מהחדר ליד נשמעו צרחות. ג'וני הסתכל על הדלת
הסגורה. על הדלת לא היה שם, גם לא היה מספר. מי שהגיע לחדר
הזה לא קיבל הזמנה עם תאריך ושעה.
ג'וני היה מלאך רזה, כחול עיניים ובלונדיני. אין בכך כדי
להגיד שהוא היה צעיר יפה תואר. לא, אם לג'וני היה גיל מוגדר
אז ניתן היה להגיד עליו שהוא מתחיל להקריח בגיל צעיר. אבל לא
היה לו גיל, וממילא, במקום שממנו ג'וני בא מראה חיצוני לא אמר
עליך כלום.
כמו תמיד, ג'וני העביר את הזמן בניסיון לחשוב איך הוא היה
מעצב את המקום אחרת. מן הסתם היו שם יותר סמלים מיסטיים. היה
שם משהו שיקשר בין מקום העבודה למי שעובד שם. ציור או תמונה.
בטוח שהיו שם ארונות עם ספרים, אפילו אם רק ספרות מקצועית.
כלום מזה לא היה בחדר. כל מה שהיה זה קירות לבנים וכיסא מתקפל
שג'וני מצא בפינה ועליו התיישב.
מי שצרח בחדר ליד (ג'וני לא הצליח לזהות אם זה גבר או אישה)
סבל מאוד. ג'וני היה יכול לדמיין סדרה של דברים שיכולים לגרום
לאדם לצרוח ככה. באקדמיה לימדו את המלאכים על הדברים האלה.
אפילו לקחו אותם לימי עיון. ג'וני תמיד חשב שאם מתרכזים מספיק
במשהו אחר אפשר שלא לשמוע את הצרחות, כמו אנשים שגרים ליד הים
ומפסיקים לשמוע את רחש הגלים.
הצרחות נפסקו ולאחר זמן מה הדלת נפתחה וג'וני נכנס. מה עוד
הוא היה יכול לעשות?

(312 שנה לפני האסון).
אקס ישב והמתין בחדר בפונדק. לאקס היו עיניים ירוקות, שיער
שחור ובדרך כלל היה לו גוף בריא, כזה שאמור להשמין ביום שבו
הוא יפסיק לעשות כושר. הפונדק היה המקום הנידח ביותר שהוא היה
יכול למצוא. הוא היה צריך זמן לחשוב, זמן ללמוד, זמן להתארגן.
אקס היה שד. כלומר, פעם הוא היה שד, כרגע הוא לא לחלוטין היה
בטוח מה הוא היה. יעברו עוד שנים ארוכות עד שאקס יפגוש אחרים
כמוהו, וגם להם לא יהיו תשובות. רובם יהיו צעירים ממנו
ומבולבלים בדיוק כמו שהוא היה אז. הזקנים יותר ידברו בחידות
ובמשלים, תשובות קשות - כאלה שאפשר לקחת לבנק - לא יהיו להם.
אבל כולם הסכימו על המובן מאליו. מלאכים יכולים ליפול לאדמה
ולכן גם שדים יכולים "ליפול". כולם הסכימו על זה כמובן רק
אחרי שהם בעצמם "נפלו". הכלל היה שהוא יכול לפגוש רק אחד
כמוהו כל פעם. לעולם לא יותר משניים ביחד. אבל יעבור עוד זמן
רב עד שהוא ילמד על הכללים, ובינתיים הוא היה בפונדק.
אקס "נפל" לפני שבעה ימים. הוא חשב על הנפילה שנים, תכנן אותה
חודשים, ולקח לו מספר ימים לבצע אותה. אם היית שואל אותו בעוד
100-200 שנה איך צריך לעשות את זה, הוא לא היה מדבר על
התגנבות, הוא לא היה מזכיר שום דבר על ניסיונות דמה ובדיקות
של רמת האבטחה, והוא ודאי שלא היה מעלה על דעתו להציע להתחבא
בתוך ערימה גדולה של כביסה מלוכלכת במשך שלושה ימים. אקס היה
פשוט צועד דרך השער הקדמי מבלי להסתכל אחורנית.
אבל כשאתה בפנים אתה לא רואה את זה ככה... יש לך תפקיד לעשות
ואתה עושה את מה שמונח לפניך. אם זה לענות ארורים - אתה מענה
ארורים, אם זה להוביל אותם ממקום למקום - אתה מוביל אותם
ממקום למקום, אם זה לשמור עליהם ליד הקלחת הרותחת ולחטוף
שפריצים של שמן רותח - אז זה היה התפקיד.
ויום אחד, ככה ממש במקרה, נשבר לו.
אקס ישב בחדר בפונדק במשך שבוע ולא העז לצאת מהחדר. כל מה
שהיה לו היו הבגדים שגנב בלילה שנפל ומאז התחבא בפונדק. והוא
גילה שהוא רעב וצמא ומסריח.
אבל הוא פחד מהכול. הוא פחד שהם רודפים אחריו, והוא פחד שבני
האדם, שעכשיו היו חיים וקולניים ולא הפסיקו לזוז, עלולים
לגלות שהוא שד...
אלא שבעל הבית הבין ככל הנראה שמדובר בלקוח מיוחד, כזה שרוצה
פרטיות, ועזב אותו לנפשו. אף אחד אחר לא הופיע על סף דלתו, לא
בימים החמים ולא בלילות הסהרוריים שעברו על אקס בחדר המצחין.
אקס פתח את חלון העץ, והריח את האוכל מהמטבח בקומה שלמטה.
הגוף שלו לא היה רגיל לרעב ממושך ואקס קיבל את ההחלטה לצאת
לעולם בפעם השנייה.
התשישות והרעב הקשו עליו והוא בכלל לא היה בטוח שהדברים יעבדו
כמו למטה, אבל הוא נעמד מול שבר המראה שעל השולחן הקטן
שבחדרו, התרכז בכוח שהיה לו בפנים והתנקה. הזיפים נעלמו
(1), הריח נעלם ואפילו הבגדים התנקו קצת, אבל אקס נמנע
מלהפוך אותם לנקיים מדי בכדי לא לבלוט. העיניים היו ירוקות
מדי ובעתיד הוא ירכיב משקפי שמש, אבל בינתיים זה מה שהיה וככה
הוא יצא מהחדר.
אקס ירד במדרגות ונעמד מול המטבח. על האש שבפינה עמדה קדירה
כלשהי, ועל השולחן היו כיכר לחם ופירות. אקס לא שם לב לקירות
המפויחים, לעכבר שרץ לפינה ואפילו לא לקולות שמאחוריו ושעוד
מעט יתבררו כבעל הבית ואשתו הטבחית.
כל מה שאקס ראה והרגיש היה כיכר הלחם והתפוח שלידו. אקס ניגש
ללחם ובשתי ידיים הרים אותו לפיו. היה זה לחם מחורבן למדי,
ואחרי כמה ביסים הוא התפנה לתפוח.
אקס לא הרגיש שהוא צריך לקבל החלטה מיוחדת, לא היה בכך שום
דבר סימבולי, הוא פשוט היה רעב והיה שם תפוח. הוא אפילו לא
היה תפוח יפיפה כמו בפרסומות. אבל אחרי התפוח הוא כבר לא היה
חוזר למטה, לא משנה במה יאיימו עליו.
כשהוא סיים לאכול את התפוח, הוא הסתובב וראה את בעל הפונדק
עומד מאחוריו. האיש המסכן היה נמוך וגוצי, בעל אף גדול ואדום
וזקן עבה. הוא החל להתקדם לעבר אקס, הבעת פניו עוברת מהפתעה
לרמז דק של אלימות כשהושיט את ידו לעבר המחבת הכבדה שהייתה
תלויה על הקיר בפינת החדר.
אקס לא ידע אם בעל הבית מתכוון לפגוע בו, או רק לאיים עליו.
אולי הוא בכלל התכוון לבקש את התשלום עבור החדר, אבל אקס פעל
מתוך רפלקס. הוא התרכז בכוח שבתוכו, הרים את ידו השמאלית
קדימה ונתן לכוח לזרום החוצה. כשעשה זאת לארורים הם נרתעו
אחורנית, צעקו בכאב ומיד עשו מה שרצה מהם. בעל הבית לא
התכווץ. במקום זה הופיע עיגול שחור במרכז החזה הגדול שלו,
כמעין נקודה שמופיעה על נייר כאשר מכוונים זכוכית מגדלת אל
האור. העיגול התרחב במהירות עצומה ויצר חור ענק בתוך גופו של
בעל הבית. בבת אחת עלו באש שאר חלקיו של בעל הבית והועפו בכוח
רב והתפזרו מסביב. מההדף הועפה גם אשתו הטבחית ונחבטה בקיר
שמאחוריה, גופתה המפוחמת מעלה עשן.
אקס החליט לתייק את האירוע במוחו לצורך מחשבה מאוחרת יותר,
ולהתרכז בכך שמישהו עלול להיכנס לפונדק בכל רגע. הוא הסתכל
סביבו ולא מצא דברים שימושיים, לא כאלה שלא היו מלוכלכים מבעל
הבית, בכל אופן.
אקס הסתכל על הגופות והחליט להצית את הפונדק. אלא שלא היו
במקום וילונות והגחלים שבאח לא נראו כאילו הם יכולים להצית
בבת אחת את כל הפונדק, ולכן אקס התרכז פעם נוספת, בעדינות רבה
יותר הפעם, פנימה, וארבעת הקירות שסביבו החלו לעלות באש. אקס
החליט בעודו צועד אל מחוץ לפונדק לזכור כי בפעם הבאה שיעשה
זאת כדאי שיהיה מחוץ לחדר כשהוא מעלה אותו באש.
בחוץ היה אור יום ושקט. שקט מדי.
שקט מוחלט.
בכפר הקטן היו אולי 20 בתים פזורים מסביב לרחוב אחד שהוביל
לבאר ולפונדק הבוער. משני צידי הרחוב ולכל אורכו עמדו כל
התושבים של הכפר, גברים, נשים, ילדים, כלבים, תרנגולות וחמור.
וכולם הסתכלו על אקס. אקס פרץ בריצה לאורך הרחוב, מבטו החטוף
קולט כי רבים מבני הכפר נושאים כלי עבודה מסוגים שונים. הרחוב
החל סוגר עליו, האנשים מרימים את כלי העבודה ויוצרים מעגל.
אקס יהיה נוכח בעתיד בהוצאות להורג רבות, בלינצ'ים, ואפילו
בהתקוממות עממית אחת כנגד מפעל לייצור נעליים. בכל המקרים
הללו ההמון המוסת תמיד הגיב אותו הדבר. אנשים צעקו, רצו מהר
כשהם שוברים, מקללים, ומנסים לחטוף מכל הבא ליד, אפילו אם זה
לא במידה שלהם או בצבע שהן בדרך כלל היו בוחרות.
הפעם אנשים נעו לאט, בדממה. לא היה מי שהסית, לא היה מי שקרא
לנקמה. הם כולם נראו מהופנטים אליו.


(1) זיפים של שד נעלמים בדיוק עד לפעם הבאה שהשד מושיט את
ידו לבדוק, אז הוא מגלה שהם שוב שם...

(חצי שנה לפני האסון)
ג'וני נכנס לחדר והופתע לגלות שלא היו בו מכשירי עינויים,
ארורים, או שום דבר אחר שנראה קשור לקולות שג'וני שמע מקודם.
בפינת החדר המלבני היה כיסא מתקפל נוסף, ובקצה השני עמד שולחן
ארוך ומאחוריו שלושה כיסאות עץ גדולים. בקיר שמאחורי השולחן
היו שלוש דלתות אחת ליד השנייה. ג'וני ידע שכאשר על קיר אחד
יש יותר מדלת אחת, זה לרוב סימן שכל דלת מובילה למקום אחר,
לעתים מקום רחוק מאוד מהמקום שהדלת האחרת הובילה אליו.
ג'וני הציב את הכיסא אל מול השולחן הגדול, והתיישב. כמו לפי
סימן נפתחה הדלת הימנית וסגן נשיא האקדמיה למלאכים נכנס
(2).
סגן הנשיא מיטביהו, מלאך מדרג 3, התיישב במקום הימני, גחן
לעבר ג'וני, אך לפני שהצליח לפצות את פיו נפתחה דלת אחרת
ונשיא אקדמיית השדים, מורלוק כהן, שד מדרג 3, נכנס והתיישב.
ביניהם נותר הכיסא הריק.
ג'וני הסתכל על סגן הנשיא מיטביהו, הלבוש בחלוק הלבן, על הזקן
הלבן שנראה יותר ארוך משהיה נוח ועל עיניו הכחולות. המלאך שתק
ולכן ג'וני עבר להסתכל על מורלוק שנראה טרוד ושפשף את זיפי
הזקן הנצחיים שלו. השד הסתכל פעמיים על שעונו, פעם ראשונה
מתוך הרגל ופעם שנייה בשביל ממש להסתכל מה השעה, תוך שהוא
ממלמל משהו לעצמו.
ג'וני המתין. הוא לא ידע למה הוא זומן הנה. הוא לא עשה שום
דבר רע. לפחות שום דבר שיצדיק פורום כזה ולכן הוא חיכה שהם
יגידו לו. בדיוק כשעמד להישבר ולשאול נפתחה הדלת השלישית.
בעולם של ג'וני החלוק אמר עליך הכול. אם לבשת חלוק לבן, זה
אמר שאתה מלאך. אם לבשת חלוק אדום זה אמר שאתה שד (3). זאת
הייתה חלוקת התפקידים.
נכון, היו בעלי חלוקים שחורים. באקדמיה התעקשו להדגיש כי אין
הם 'משרתים את המוות', וכי בסך הכול יש להם תפקידים
פרוצדוראליים אדמיניסטרטיביים הקשורים למעבר בין החיים למתים.
תפקידים שהובטח להם שכוללים הרבה ניירת.
באקדמיה הובהר שוב ושוב לכל התלמידים, כי ישנה חלוקה ברורה
בין הטובים לרעים, בין לובשי הלבן ללובשי האדום. כך זה היה
תמיד. כך הדברים פועלים.
מי שנכנס לחדר והתיישב בכיסא האמצעי לבש חלוק אפור כסוף.
ג'וני סיים את אקדמיית המלאכים לפני מספר חודשים, בציונים
סבירים פלוס, עם מעט חברים טובים ובלי שמץ של כיוון.
ג'וני לא היה מועמד לאף אחד מהתפקידים שהיו על הארץ בחוץ.
חסרה לו האמונה המוחלטת בצדקת הדרך בשילוב הצורך להרעיף
רחמים, אהבה וחמלה על כל הסובבים אותו.
אין בכך להגיד שהוא היה מחליף צדדים. לא, הוא היה מלאך והוא
רצה לעשות טוב. הוא פשוט לא היה כל כך בטוח לגבי מהו הטוב הזה
בדיוק...
באקדמיה היו פילוסופיות שלמות, תורות והסברים מדוע ניסיונות
לעשות מעשים טובים גדולים נכשלו באופן חרוץ כל כך. הגישות
המקובלות התמקדו לבסוף בחופש הבחירה של האדם. אסור היה להחליט
בשבילו, בשום צורה שהיא. כל הניסיונות לגרום לאדם לקבל את
הבחירה הטובה נכשלו והובילו לאין סוף בחירות מאוחרות גרועות.
כל המלאכים הסכימו, בלי קשר לגוונים השונים של האמונה, כי רצח
הוא האיסור החמור ביותר ולכן הניסיונות המוקדמים התרכזו
בלגרום לשבטים פרימיטיביים להימנע מרצח ואפילו להפוך
לצמחונים. ניסיונות אלה הובילו באופן עקבי להיווצרותם של
שבטים שכנים שדגלו בכיבוש ובקניבליזם (4).
אבל, וזה היה אבל גדול, לעזור לאדם לקבל את ההחלטה הנכונה היה
מותר.
ג'וני המשיך מהאקדמיה למסלול הרגיל של ריאיונות עבודה.
הריאיון הראשון היה לתפקיד בארכיון. ג'וני התייצב לריאיון
חמוש בשלושת כללי הזהב לריאיונות עבודה: א. אני מלא במוטיבציה
לעשות בדיוק את מה שאתם עושים; ב. אני משתלב נהדר בעבודת
צוות; ג. אין לי שום כוונה לשכב עם מישהי מהמלאכיות שיעבדו
איתי.
ג'וני חשב שזה יהיה נחמד להעביר תקופה בעבודה שגרתית, שתאפשר
לו הרבה זמן פנוי לקרוא על מה שקורה מסביב.
הריאיון התקדם מהר, עד לשלב שבו ג'וני ענה שלדעתו יש לשים את
מגילות המעקב אחרי תהליך הגניזה התלת שנתית על המדפים
"התחתונות".
מרחביהו, המלאך מדרג 7 שראיין אותו, התעקש לתקן את ג'וני.
מדפים הם "תחתונים".
כל הסיפור של זכר ונקבה בשמות עצם נראה לג'וני מיותר במיוחד.
מדפים לא היו זכריים באותה מידה שלא היו נקביים. למדפים לא
היו אברי רבייה משום סוג. אם היית שם שני מדפים ביחד בחדר
חשוך עם אווירה רומנטית לא היית מקבל מדפונים קטנים, לא משנה
כמה זמן היית ממתין.
וג'וני טרח להגיד זאת למרחביהו. אולי הוא לא היה צריך, הוא
חשב אחר כך... אך מצד שני - הוא גם לא ממש רצה לעבוד בארכיון.
ריאיון העבודה השני היה ניסיון להתקבל לתפקיד שטח שהגדרתו
כללה מעקב אחרי שדים שפעלו למעלה, ומתן מענה מהיר ויעיל
לניסיון של השד לעשות מה שהוא לא ניסה לעשות... מה היה אותו
מענה מהיר ויעיל לא היה לג'וני שמץ של מושג. למיטב ידיעתו
מלאכים ושדים לא נלחמו באופן ישיר מזה זמן כה רב עד ששיעורי
הלחימה באקדמיה היו מעניינים כמו השיעורים ביידיש, וכללו
באופן דומה להפתיע בדיחות שהיו אמורות להצחיק, אם רק היו
מספרים אותם אחרת...
ג'וני הרגיש שהוא הצליח יפה בריאיון, למרות שלא היה לו
הניסיון הנדרש בחוץ. ג'וני חיכה לתשובה כמה שבועות, אך לא העז
לפנות ולבקש הסברים ולכן המשיך בחיפושיו.
תמיד הייתה האפשרות לשוב לאקדמיה, ואם אחד המרצים היה פונה
אליו ומציע זאת ייתכן שהיה קופץ על המציאה. אך ג'וני נכשל
כישלון חרוץ להתיידד עם מי מהמרצים, שנטו לטפח מלאכים חרוצים,
חנפנים, ובלונדיניות יותר ממנו.
בינתיים הוא פשוט העביר את הזמן. לא היו כללים ברורים לגבי
מתי מלאך צריך להתחיל לעבוד, אבל היה ברור שזה צריך לקרות
מתישהו. ג'וני פשוט חשב שהמתישהו הזה יכול להיות מחר- כבר כמה
חודשים.
ג'וני הסתכל בסקרנות על בעל החלוק האפור-כסוף. הוא היה בעל
שיער מאפיר, משקפי מלבניות נטולות מסגרת, מגולח למשעי, ונראה
כאילו הוא לובש את החלוק רק בגלל שחליפה אפורה-כסופה ועניבה
תואמת לא באו בחשבון.
בעל החלוק הכסוף הסתכל על ג'וני, הרים את מבטו מהתיקייה
שלפניו ואמר "כן, יוהניהו בן-יהן, ספר לנו משהו על עצמך".
ג'וני, שהיה מתורגל בשאלה זו כפתיח לכל ריאיון עבודה, ניסה
לשוות לקולו את הטון הבטוח שלו. הקול שאמור היה להגיד - אני
יעיל, לומד מהר, טוב בעבודת צוות ולא שוכב עם אף אחת. אף פעם.
"טוב, בדרך כלל קוראים לי ג'וני, אני מלאך מדרג 9, בוגר
האקדמיה בציונים טובים..." ואז ההבנה הכתה בו, שבעצם הוא לא
יודע למה הוא מתראיין, ומה הם מחפשים לדעת...
"על מה עוד מעניין אתכם לשמוע?"
"ג'וני", ענה בעל החליפה הכסופה, "ספר לנו מה אתה יודע על
'הנפילה'?"
"טוב", ענה ג'וני באותו טון בטוח, "מלאכים נופלים כלפי מטה,
לא כל כך ברור למה זה קורה וככל הנראה אין ממש דרך לצפות את
זה, אבל בגדול זאת שאלה של רצון חופשי -"
"ספר לנו מה אתה יודע על מה שקורה למי שנופל", קטע אותו
מורלוק השד.
ג'וני היסס לשנייה, והמשיך "מלאכים מאבדים את הכנפיים, את כל
'הכוח' שיש בהם, הם הופכים לאנשים רגילים, הם מזדקנים ומתים
כמו אנשים... ישנו אפילו מדריך מחתרתי למלאך הנופל, שמסביר
איך להסתדר בתקופה הראשונה ועל הסכנות שיש בחוץ - בעיקר
בכביש..." ג'וני המתין וכשראה שהם מצפים שהוא ימשיך הוא הוסיף
קצת יותר בשקט "לגבי שדים, הדברים פחות ברורים, הם לא ממש
נופלים ויש הרבה פחות מקרים מתועדים..."
מורלוק המשיך בקול שקט, כאילו הוא מסביר לשני היושבים לצידו
ולא לג'וני "ישנם 'הכללים', זאת אומרת, אין כל סיבה להשמיד את
השדים שנפלו, מאחר שרובם עושים זאת לעצמם ממילא... שד יכול
לתת לעצמו לחזור אל הטבע, או לעבור על 'הכללים' ואז בני האדם
משמידים אותו."
"מהם אותם כללים?" שאל ג'וני ומיד התחרט.
מורלוק ענה כאילו מתוך המשך לסיפורו, ותוך התעלמות מכוונת
מג'וני "ה'כללים' קובעים ששדים יכולים להסתובב רק לבד, למרות
שאנחנו מעלימים עין מזוגות, אסור להם להשתמש בכוח שבתוכם, וגם
כאן אנחנו מעלימים עין מדברים קטנים...
"ואסור להם בשום אופן לנסות לשלוט באופן ישיר בקבוצה גדולה של
בני אדם - הכוונה למשל למלכים או ראשי ממשלה מסוגים שונים. יש
עוד כללים, אבל אלה החשובים. בפועל רוב השדים נשברים די
מוקדם, חלקם אפילו מבקש לחזור אלינו."
"ג'וני", אמר בעל הגלימה הכסופה, "דברים גדולים הולכים לקרות
בקרוב, אפשר להגיד שמעט מאוד יישאר בחוץ אותו הדבר. שדים...
גם שדים שנפלו... יכולים להרגיש דברים כאלה, אנחנו לא יכולים
לתת להם להתערב. אנחנו חייבים לעצור אותם, אנחנו חייבים לעצור
אחד ספציפי. וכאן מתחיל התפקיד שלך."
ג'וני, שחשב שכל דבר ששד יכול להרגיש, גם הוא אמור להיות
מסוגל, ואשר לא הרגיש ששום דבר מיוחד הולך לקרות בקרוב, אמר
בקול מופתע "אתם רוצים שאני אצוד שד?"
"כן!"
"לא!"
קראו ביחד מיטביהו ומורלוק.
מורלוק התפרץ בזעם. "התפקיד שלך מתמצה בלהביא את אקסדריוס חי
ושלם הנה, וכדאי לך מאוד שלא יהיו פשלות!"
מיטביהו עמד לענות, אך בעל הגלימה הכסופה נעץ בו את מבטו
וכולם השתתקו, ואז פנה אל ג'וני ואמר "אני מציע שתמתין בחוץ
בזמן שאנחנו סוגרים את הפרטים האחרונים של המשימה".
ג'וני הנהן ויצא מחוץ לחדר, סגר אחריו את הדלת, ובלי שום
הרהורים הצמיד את אוזנו לדלת, רק כדי לגלות שהוא היה יכול
לשמוע את הצעקות גם אם היה תוקע את אצבעותיו באוזניו.
מתוך כל השיחה שהידרדרה מהר מאוד לצעקות ברמת ה-כן-לא-כן-לא,
קלט ג'וני משפט אחד שעניין אותו במיוחד: "אתם קיבלתם זכות וטו
על כל מועמד שלנו, ואתם השתמשתם בו 114 פעם!!!"
השיחה נגמרה ונדמה היה שכל הצדדים הסכימו, אז נפתחה הדלת
וג'וני נקרא פנימה.
בעל הגלימה הכסופה סימן לג'וני לשבת. "כמו שאמרתי, המשימה שלך
ברורה ואני בטוח שאתה תמלא אותה על הצד הטוב ביותר". מיטביהו
ומורלוק הנהנו בהסכמה.
מורלוק הוסיף "אתה יוצא לדרך בעוד מספר שעות. אנחנו נספק לך
את הכתובת האחרונה שבה הוא נראה, וכן את נקודת הציון שאליה
אתה מתבקש להביא אותו."
ומיטביהו הוסיף "ואנחנו נספק לך חרב להט מתהפכת, שק שבו אתה
מתבקש לשים כל דבר שיישאר מהגופה שלו ואת השם - אקסדריוס
(5)."
"רגע!" אמר ג'וני, "אתם מתכוונים שאני-"
"השקענו הרבה מאמץ בבחירתך", קטע אותו בעל הגלימה הכסופה,
"ואני בטוח שלא תאכזב אותנו."
ג'וני, שהבין שזמנו במקום עומד להיגמר, ניסה לקנות שניות
אחרונות של חסד - "אבל אם משהו משתבש, למי מכם אני מדווח?"
"לי!" ענו כל השלושה במקהלה.


(2) כמו בכל מערכת אקדמית גבוהה, גם באקדמיית המלאכים היה
ברור לכל כי תפקיד הנשיא הוא תפקיד ייצוגי. בעל התפקיד נתבקש
להופיע בכנסים, לנאום וללחוץ ידיים. כולם ידעו שמי שמנהל את
ההצגה נמצא מאחורי הקלעים. אך במערכת ותיקה כל כך כאקדמיה
למלאכים, ידיעה זאת הפכה לשגרה, ולפני מאות שנים, כאשר התפנה
המקום ואף אחד לא קם למלא אותו, פשוט המשיכו לקיים את השגרה
בלי נשיא מכהן.


(3) וגם שאף אחד לא מקפיד שתלבש תחתונים מתחת לחלוק.


(4) ניסיונות להציל את בני השבטים הראשונים, הטובים, נגמרו
בתוצאה שספרי ההיסטוריה היחידים שג'וני מצא בנושא, התייחסו
אליה בלקוניות לא שגרתית כאל "מצערת".


(5) נדמה לפעמים ששמות איבדו את הכוח שלהם. שם אמר פעם מי
אתה, לאיזה שבט אתה שייך, אם יש לך ילדים ומי יבוא לנקום את
מותך. אנשים נזהרו לתת את השם שלהם, כמו שהיום הם לא נותנים
את מספר תעודת הזהות או מספר כרטיס האשראי שלהם לכל אחד.

אקס פרץ את המעגל הסוגר עליו, כשהוא בועט בתרנגולת שעמדה
בדרכו, ולא הפסיק לרוץ עד שהיה רחוק מהכפר והשקט המוחלט שהיה
מסביב נפסק.
אקס נדד בימים הקרובים רחוק ככל שהיה יכול ממקום יישוב אנושי.
בימים הראשונים הוא נע בעיקר בלילה מתוך חשש שרודפים אחריו,
אך לאחר כמה ימים שבהם ניסה לישון בשמש הקופחת, חזר לישון
בלילות.
עלה בדעתו מספר פעמים לחזור למטה, אך בכל פעם נזכר בתפוח.
התפוח לא היה טעים במיוחד, וזה לא שלא היו תפוחים טובים ממנו
למטה. הייתה זאת התחושה של החופש. למטה תמיד היה מישהו לידך,
מסביבך, מעליך. תמיד הייתה שדה שלה היה צריך לדווח על לוח
זמנים, ותמיד הייתה המשמרת הבאה. אבל מה שהכי הפריע לאקס היו
האירועים הבלתי מתוכננים. היה לו זמן חופשי לעצמו, כמו לכולם.
אבל על הזמן החופשי הזה העמיסו ישיבות צוות, תרגולים מסוגים
(6) שונים ותמיד היה משהו בקשר לארורים שהצריך מעקב.
כשאכל את התפוח הרגיש בפעם הראשונה חופשי - הוא קבע מה לאכול
ולא היה אף אחד מסביבו שיגיד לו מה לעשות.
ביום החמישי הוא הגיע לאזור הררי, עם עצים גבוהים מזן שלא
הכיר. האפלוליות הקלה עליו ונתנה לו תחושה של ביטחון. לבסוף
מצא פלג נחל, כרע על ברכיו ושתה מן המים. התחושה של עמידה על
ארבע והמבטים המפוחדים לצדדים, כמו בעל חיים, הייתה מוזרה.
אקס רחרח את סביבתו, עצם את עיניו והרגיש את תחושת המים. היה
לזה משהו ממכר. בימים הקרובים הוא חי מדגים שהצליח לצוד.
בתחילה הוא ניסה לאכול אותם חיים, שכן עוד לא ידע הכול על
'הכללים', ופחד להדליק אש, אך לבסוף נשבר והצית בשיא העדינות
מדורה קטנה. מספר ימים אחר כך גילה שיחים עם פירות יער, ומאז
לא זכר אם תפס דגים או לא... הימים היו קרים, ובלילות ירדו
פתיתים קטנים של שלג. אקס לא שם לב כמה זמן חלף כשהוא מצא את
עצמו מול מימי הנחל, עומד פעם נוספת על ארבע, מרחרח לצדדים.
אקס הסתכל על השתקפות פניו במימי הנחל וכמו התעורר בבת אחת
מחלום. הוא הסתכל על ידיו וגילה ששערות עבות שחורות צמחו
עליהן. ציפורניו נהיו קשות וארוכות והתחדדו בקצה. הוא העביר
את לשונו בתוך פיו והרגיש את הניבים החדים שצמחו. אקס הרגיש
צורך עז לשתות ממי הנחל. הייתה זאת תחושה חמימה בעורפו שגרמה
לו לרצות לשכוח את כל העולם, תחושה שאמרה שאם רק ישקע בתוך
הענן הכחול הכול יהיה בסדר.
אקס אילץ את עצמו להסתכל על השתקפותו בנחל. בהתעלמות מכל
חששותיו מפני 'הכללים' פנה בכל כוחו אל תוך תוכו ומצא את
הנקודה שממנה שאב את עוצמתו. אקס נעמד על רגליו, השיר מעליו
את כל השיער המיותר, והתנקה. מוחו הצטלל וההכרה שחודשים רבים
חלפו מאז הגיע ליער הכתה בו.
אקס קיבל בפעם האחרונה את ההחלטה לצאת לעולם בני האדם.

(6) במקום שבו אש ותמרות עשן הם חלק מהתפאורה ודודים גדולים
של שמן רותח עמדו בכל מקום, תרגולת שריפה היה דבר שגם אם
התחיל כתרגיל, נגמר לרוב בכך שהיו צריכים לכבות מישהו.

<<  החלק הקודם: א. אליס (פרולוג) החלק הבא: ג. אליס. חלק שני
>>