שוב מאבד את התחושה.
ההרגשה לאט לאט מתפוגגת והוא נשאר לבד.
בכל שנייה שחולפת, מאבד את האחיזה.
ובתוך המבוך המסובך, בקלות הוא נאבד.
תלוי לו למעלה,
מטלטל כמו שיכור.
הרכבת כבר נסעה,
אך הוא שוב פיספס את התור.

והוא רק רוצה לנחות.
רוצה לחוש, רוצה לחוות.
הכל מתערבב, וכולם פה מתים.
אנחנו כבר לא מבדילים בין רעים לטובים.

אומרים לו "ילד תסתכל!"
אך הוא שוב יורד למטה ונופל.
והם ממשיכים,
אינם מרחמים.
רק מכים, מכים ודורכים.
ורק את,
את כובשת בחיוך פשוט אחד.
אז בואי, תני לי יד.
וחכי לי שאנחת.

רק מבקש שוב לנחות.
שוב לחוש ושוב לחוות.
הכל מתערבב, וכולם פה מתים.
הרעים הם טובים,
והטובים הם רעים.

לנחות..
כי הכל מתערבב.
הרעים הם טובים,
והטובים כבר מתים...