[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היה איזה בחור אחד בתל אביב שמספרים עליו עד היום, שהיה מסתובב
ברחוב בן יהודה ומחלק לאנשים פרחים. כשהיו שואלים אותו על מה
הפרח היה עונה: "על החיים". וכך היה נמשך, כל שבוע באותו יום,
באותה שעה היה הולך לו עם זר ומחלק אותו לאנשים. כאשר היה
מסיים איתם והם היו מחייכים היה יורד אל הים לשבת ולהביט
בשקיעה.
יום אחד כאשר ישב כך בלי משים עד שעה מאוחרת מאוד עלתה מן הים
רוח ומתוכה מפלצת. הוא לא שם לב אליה כי הוא בהה באיזה זוג
שהתנשק וחשב איך זה יהיה להיות כמוהם אך המפלצת ראתה אותו.
כאשר בא שבוע אחר כך המפלצת כבר חיכתה לו ובעודו יושב ומביט
בשקיעה ובאנשים היא זרקה אליו קונכייה עם הגלים. הוא ראה את
הקונכייה אבל לא נגע בה כי האמין שאין לגעת ברכוש הטבע לצרכי
נוי.
כך נמשך במשך שנה, הבחור היה מתיישב על החול, מביט, והמפלצת
הייתה רואה אותו, מביטה בו וזורקת אליו קונכיות. אבל ביום
הראשון של הקיץ, כאשר בא לראות את השקיעה היה לו חם מאוד והוא
החליט להכנס למים. המים היו רגועים וחמימים מהיום, מים עייפים,
כמו רופאים בחילופי משמרות: אלו עוד לא ישנו ואלו עוד לא
התעוררו, מים של שעות השקיעה. ואיך שהבחור נגע במים הוא הרגיש
מערבולת סביבו הולכת וגדלה, כאילו מישהו עוטף אותו ברוך וחום
אך בחוזקה.
הכל התערבל, גם המים, גם הפרחים, גם השקיעה ולרגע אחד של
שפיות הוא ראה מפלצת מים מגיחה אליו מתוך הכלום ואומרת לו:"קח
את הקונכייה הזאת."
"על מה היא?"
"על החיים"
"ולמה דווקא לי?"
"כי אם תוותר על החיים תוכל לקבל אותי ואני מלכת הים אני אוהב
אותך כמו שכתוב באגדות"
"אבל אני אפילו לא מכיר אותך"
"אני מכירה אותך, אני צופה בך כבר שנה, אני מאוהבת בך, אני
רוצה לעשות אותנו מאושרים"
"אבל אני אנושי"
"אמרתי לך: אם תמות לא תהיה אנושי יותר, תהיה רוח ואני אהיה
חומר ושנינו נתנפץ על החוף בגלים ונשמור על מעמקי האוקיינוסים
ופני הלגונות..."
"ומי יתן פרחים לאנשים?"
"האדמה תתן בוא, הישאר עימי"
והוא כמעט הסכים אבל חש במשיכה חזקה ובמגע של חזה אשה רטוב
ושיער מלוח ואוויר עולם. הוא הרגיש איך הים מתרחק ממנו וראה
מעליו בחורה עדינה בהירת שיער עם נמשים קטנים ועיניים ירוקות
ששאלה אותו אם הוא בסדר. באותו הרגע הוא חש שראה את אור השמש
אחרי לילה ארוך ושהוא לא לבד יותר. אבל משהו בליבו נשבר, משהו
נשבר לאין חזור, משהו קטן ולא חשוב אבל משהו כואב מאוד.
מספרים שאחר כך היה בבית חולים ונישא לנערה שהצילה אותו
מטביעה, שיש להם שלושה ילדים. אומרים גם שעברו לאיזה קיבוץ
בצפון ויש לו עכשיו עסק מצליח משלו לייצור תריסים. וגם אומרים
שלא חילק יותר פרחים חוץ מפעם אחת כשאת האחרון, הכי יפה, לא
נתן לאף אחת, לא לבנות הצפון תל אביב הגאות, לא לעובדים הזרים,
לא למלצרים הסטודנטים, לא לבאר-שביות אנוכיות, לא לתושבי
הסביבה המבולבלים, לא לילדים הקטנים, אלה לקח את עצמו עם הפרח
לים. להכנס למים לא העז, אפילו להביט לא, סתם השאיר שם את
הפרח, להירקב ככה, למרגלות הגלים, למען החיים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שימון הביא
לאריק מקהיר
בקבוק של מיץ
פול,
אריק שתה את כל
הבקבוק.
עכשיו הוא סובל
מגזים.
ניסיתי לעודד
אותו בבדיחה.
אמרתי לו אריק
יופי שיש לך
גזים,
בוא תמלא את
הסודה סטרים.

לא צחק.

יעקב פופק יועץ
מיוחד לענייני
שתייה, בורקס
ודברים שהשתיקה
יפה להם במשרד
ראש הממשלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/11/06 11:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אירינה בלבנוב

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה