[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ישראל שכטר
/
שמואל

מערה מוארת חלקית. בור בצד ימין. בחדר שלושה אנשים ישנים.
מתעורר מר שץ.
שץ: איפה אני, מה קורה כאן. איך הגעתי הנה. היי אתה, קום.
קום!
בועט באדון לצידו. מר ליפס מתעורר.
ליפס: מה למה אתה בועט בי אדוני? זה לא גוריטי מצידך.
שץ: זה לא מה? מי אתה בכלל.
ליפס: אני? אני מר ליפס הידוע. עובד באקדמיה ללשון,
מדור-המצאת מילים לא שימושיות. שמע, המערה הזו מוזרה איך
הגענו הנה, אני לא זוכר דבר.
שץ: ואני מר שץ. מובטל כרגע, טכנאי מזגנים בעבר. האקדמיה אתה
אומר... לא הגיע הזמן למילה עברית ל-פיצה? אתה מכיר את החבר
השלישי כאן?
ליפס: לא, לא ממש. נעיר גם אותו.
שץ וליפס בועטים באדון השלישי. שמואל מתעורר תופס בנעל של
מר

שץ ומתחיל למשוך בכוח.
שץ: מי אתה. תפסיק למשוך לי בנעל.
שמואל: מה מי מה איפה? אה. שמואל. מי אתם רבותיי.
שץ וליפס מזדהים ושואלים את שמואל לעיסוקו. שמואל ממשיך
לקשקש.
שמואל: אה. לא רק שמואל, לא משנה במה עסקתי זה... לא. לא
משנה. איך הגענו הנה בכלל?
שץ: לא יודע, בדיוק ניסינו לברר.
ליפס: זו ממש אלפיארתזה.
שץ: (בלחישה) הוא מהאקדמיה ללשון. אל תביך אותו זה יהיה
הממ... לא גוריטי מצידך.
ליפס קולט את השימוש במילה גוריטי ומחייך לעצמו וממלמל "זה
ממש משלס".
שמואל תופס ביד של מר ליפס ומושך בכוח.
ליפס: (בקול מזועזע) שמואל! תתעשת בן אדם. אל תכריח אותי
להכות אותך.
שמואל: אה. כן. ובכן סליחה אדוני, לא יודע מה קורה לי. כבר
בדקתם מה יש במערה?
שץ: לא, בואו נחפש.
השלושה בודקים את כל המערה ורואים רק את הבור.
ליפס: טוב. נראה שמישהו מאיתנו יצטרך לקפוץ פנימה, שנגריל מי
יקפוץ?
חיוך מופיע באוויר ואחריו חתול צ'שייר.
צ'שייר: שתוק אדיוט, מספיק שמעתי אתכם מלהגים. אני ארד לבור,
עדיף משלושה לא יוצלחים כמוכם.
שץ: אדוני החתול תחזור בך, זה לא היה נחוץ.
החתול מתעלם ומתחיל לרדת בבור. אך נעצר אחרי רגע.
שמואל: אה כן, סליחה. (משחרר את החתול. החתול נעלם במורד
הבור).
שץ: הוא לא היה צריך להגיד שאני לא יוצלח.
ליפס:כן, הוא היה חתול די הממ... למיר.
שמואל: (בעודו מושך בגוש סלע) איך אתם חושבים שהגענו הנה
בכלל. אני לא זוכר כלום אחרי שהלכתי לישון בלילה במיטה שלי
ועד שבעטתם בי כאן.
שץ: לא יודע גם, בטח הממשלה.
ליפס: למה הממשלה תמיד למה? זה לא סרט הוליוודי.
שמואל: אולי זה עונש על משהו, גמול אלוהי.
ליפס: לא חושב על שום דבר שעשיתי, למה מה אתה עשית?
שמואל: (מסמיק) מה... או כן המממ... כלום, לא עשיתי כלום.
שץ: שמואל, מה עשית! ותפסיק כבר למשוך לי בנעל.
ליפס: שמואל, מה עשית. רק אנחנו כאן לא נספר לאף אחד.
שמואל: נו... המממ... כן. תראו... אני אפשר להגיד... בערך
הממ... הייתי הבחור מהצד השני של הגזר של סבא אליעזר, מרוצים?
שץ וליפס מתרחקים ומתלחשים ביניהם
משוגע. משוגע לחלוטין. ממש פסיכי. אז מה עושים? לא יודע. לא
חושב שהחתול יחזור. הוא באמת היה מאד למיר. אני מאד רעב מה
איתך ליפס? כן, גם אני לא ראיתי משהו לאכול כאן, מה נעשה...
ובכן... ראיתי פעם בסרט הוליוודי ש... כלומר... אתה יודע. כן,
נראה לי שכן. חוץ מזה שהוא באמת דביל.


שלושה ימים חלפו. שץ וליפס רובצים על הרצפה, עייפים.
שץ: מי ידע ש... (משהק) שתחת יכול להיות טעים כל כך.
ליפס: כן בהחלט. תמיד חשבתי שתחת זה סתם תחת, לשבת עליו או
לנפוח בהנאה אחרי חומוס.
שץ: כן, מסכים. (פורץ בשירה)
     פעם תחת היה משהו שעליו ישבתי
     פעם תחת היה דבר שאיתו חרבנתי,
     פעם חשבתי שתחת זה דבר שצריך לנגב
     היום אני יודע שתחת זה דבר שאני אוהב.
שץ וליפס חוזרים לישון. הרחק מהבור שחרטו מעליו "שרותים".
למחרת שץ מתעורר כרגיל, בועט בליפס.
שץ: שמע, שמואל נגמר. צריך להגריל מי יאכל את מי.
ליפס: (בכובד ראש) כן כן. אתה צודק ידידי.
שץ: לי יש אישה ושני ילדים.
ליפס: אני אלמן אבל עם שלושה ילדים.
שץ: תקנתי פעם מזגן לכוכבנית טלוויזיה.
ליפס: עזרתי פעם לחברת כנסת עם מילה ארוכה.
שץ: אני ועד בית השנה.
ליפס: תרמתי פעם עשרה שקלים לעמותת ילדים.
עזרתי פעם לחברת כנסת עם מילה ארוכה.
שץ: לא נצא מזה לעולם, באמת צריך להגריל. לעצמו: אני חזק
יותר, אם הוא יזכה בהגרלה אדחוף אותו לקיר בחוזקה.
ליפס: אז קדימה נגריל. לעצמו: אני מהיר יותר, אם הוא יזכה
בהגרלה אדחוף אותו מהר לבור לפני שיספיק להגיב.
שץ מרים גלגל עין מרוקן של שמואל ומחביא אותו אחרי גבו.
שץ: תבחר יד.
ליפס: שמאל!
שץ (צוחק) מחזיר את הידיים קדימה ומראה שגלגל העין ביד ימין.
ליפס: שקרן! גנב! גושלן! החלפת את זה מאחורי הגב. ההגרלה לא
הוגנת.
שץ: איך אתה מעיז לקרוא לי גושלן, אה... כלומר שקרן וגנב! אני
נצחתי, תן לי לאכול אותך.
שץ נועץ שיניים ביד של ליפס. שמצידו נועץ שיניים ברגל של שץ.
נשמע קול צעקה מתוך השרותים המאולתרים. שץ וליפס לא שומעים.
שץ: אתה לא בסדר אדוני, אתה צריך לתת לי לאכול אותך קבענו
חוקים.
ליפס: לא, אתה רימית. לפי חוקי ההגינות אתה צריך לתת לי לאכול
אותך.
המאבק נמשך ולא מסתמן מנצח. שץ וליפס מתעייפים.
שץ: נעשה החלפות. אני אתן לך את יד שמאל שלי בתמורה לשלך?
ליפס: (חושב רגע) עשינו עסק. רעיון טוב ידידי.
השניים מחבקים זה את רעהו עם דמעות אך בהחבא ממששים זה את
זרוע שמאל של זה.
חולפים יומיים שץ וליפס עדיין לא שומעים את הצעקות ממורד
הבור.
שץ מקפץ על הרגל היחידה שנשארה לו וצוחק צחוק מטורף.
שץ: אתה איש שעיר ידידי, איש שעיר! (צוחק)
לפיס: אתה... דווקא איש כלבבי (צוחק גם הוא).
שץ וליפס מדממים ונרדמים. מופיע מתוך הבור חתול צ'שייר
מלוכלך בצואה ושתן. בלי חיוך.
צ'שייר: מטומטמים. הפתח היחידי ליציאה והם הפכו אותו לשרותים,
מגיע להם שזה עכב אותי בכמה ימים. לא הייתי צריך לחזור. (שם
לב לשץ וליפס הישנים והמדממים ולשאריות של שמואל). מטומטמים.
(מתחיל לשיר)
     בני אדם מטומטמים
     אוכלי תחת וריסים,
     מטילים צואה לפתח המילוט
     וגורמים לחילוץ לא להגיע במהירות.
החיוך מופיע שוב. החתול נעלם. החיוך נשאר עוד רגע ונעלם גם
הוא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צ'כוב זה
משעמם.




האדמו"ר
ומסקנותיו
משיעורי דרמה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/10/06 20:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ישראל שכטר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה