לאח שלי,
אני לא זוכרת בת כמה הייתי כשעזבת את הבית. יש מצב שאני עזבתי
לפנייך כי הזיכרון הכי חזק שיש לי של שנינו בבית זה מסיבת
יומולדת 13 שעשית לי על הגג לפני שעזבתי את הבית. אז יכול
להיות שאני עזבתי לפניך. לא סגורה על זה.
כשהיינו קטנים אני זוכרת שהיינו ממש בקשר טוב. ניסיתי כל הזמן
להסתנן לשיחות שלך עם חברים שלך וכל פעם ששמתם לב שאני שם,
השתתקתם כאילו מישהו בא והנמיך לכם את הווליום. רציתי לדעת
עלייך הכל. ללמוד ממך הכל. דברים התחילו להשתנות כשאתה התחלת
לגדול ולהפוך מילד לנער. כמה קיטשי שזה נשמע, זה נכון. פתאום
אתה מביא בנות הביתה, פתאום אתם מסתגרים בחדר וצריך לדפוק בדלת
לפני שנכנסים, פתאום מיטת הקומתיים עוברת לחדר שלי, כי אתה
גדול מדי בשבילה. אתה זוכר את מיטת הקומתיים שהייתה לנו עם
הסולם החום?
איפשהו בלב הרגשתי הכי קרובה אלייך למרות שעם הזמן היה נראה
כאילו אתה יותר קרוב לאחינו השני, זה שנמצע באמצע של שנינו.
אבל אז אמא אמרה לי משהו שכולם במשפחה אצלנו זה "אינטרסים"
ואמרתי לה שזה לא נכון כי אני באמת אוהבת אותך.
אבל השתנת אח שלי. עברת דירה והתחלת חיים משלך. ואני מעריצה
אותך על זה הלוואי שהיה לי את האומץ ככה לעזוב ולהתחיל מחדש
במקום אחר. ו"רחוק מהעין רחוק מהלב". זה כל כך נכון. הלוואי
שהיית בא הביתה יותר. והלוואי שהיית מזמין אותי לבוא אלייך
לדירה. הלוואי שהיית עונה כל פעם שאני מתקשרת. ואם לא עונה אז
הלוואי שלפחות היית מתקשר בחזרה.
לפני כמעט 5 שנים קרתה לך תאונה ששינתה לך את החיים ובעקבותיה
באו 5 שנים של מאבקים בבית משפט. 5 שנים שהאח היקר והיפה
והמוערץ שלי כבר לא היה אותו אח. אני יודעת שזה לא היה בכוונה.
אנשים משתנים בעקבות מה שקורה להם בחיים אבל יש כל כך הרבה
דברים שהייתי רוצה להגיד לך ואין לי איך לדבר איתך. רציתי לבקר
אבל חברה שלך אמרה שאתה זה שצריך לבקש את הביקור, שאני לא
יכולה לנחות עלייך ככה סתם. אבא ואמא לא מדברים על זה, כאילו
לא קרה כלום. וכשאתה מתקשר הביתה אתה לא מבקש לדבר איתי.
אני מפחדת שאני מאבדת אותך.
אני רוצה להגיד לך שלא משנה לאן מה יקרה ולאן יובילו אותך
ואותי החיים האלה, בשבילי, אתה תמיד תישאר האח הגדול המוערץ
שלי.
אתה זוכר שפעם כשהיינו קטנים אמרתי לך ש"אם לא היינו אחים,
הייתי רוצה שתהייה חבר שלי?" זה הכל היה מאהבה תמימה. אז של
ילדה בת 5 היום של בחורה בת 21.
אוהבת המון, אחותך הקטנה. |
