היא יכולה להרוס לכולם,
היא תביא לי את סוף העולם,
היא תגיד- "זו לילית אשמה,
ואני טהורה ותמימה".

כשלילית בלילות מסתובבת,
הגברים ברחוב נרמסים,
וברגל יש לה צלקת,
השטן מחכה שתסכים.

כשלילית מתלבשת,
מלבושים שחורים וקרועים,
באיפור כבד מתאפרת,
ממתיקה סודות ושקרים.

ולילית בך נלחמת,
היא כבשה את תמימות,
היא כבשה את נעוריך,
היא כבשה את שתיקתך,
הקרב חלף, הקרב עבר,
המלחמה נפתחה,
למרמס את עוד עומדת,
כל כך כנועה את מחכה.

לילית יכולה לשתות ולקלל,
אבל בינך לבינה, אין הרבה הבדל,
אותן פנים אותו מבט,
אותה הנשמה כמעט.

אז את יכולה לשתוק ולהתעלם,
ולחכות שככה הפחד יעלם,
לא לשמוע אותי, לא לשמוע אף אחד,
להמשיך להרגיש הכי לבד.

כי לילית לצידך נלחמת,
את הקפאת את תמימותך
את ויתרת על נעוריך
אז בחרת  בשתיקתך,
הקרב חלף, הקרב עבר,
המלחמה מעולם לא היתה,
כל כך קל לעמוד למרמס
כל כך להשאר כנועה.