כל אחת במישור שלה
אנחנו שתיים שתומכות
האחת- בשניה והשניה -באחת

על כיסא כתום בחדר של מישהו אחר
מולך אפשר לחשוף דברים
ולדעת שהם לפעמים לא כל כך מאיימים
ושאני לבד אבל בעצם ביחד
ושאכפת.

ואת מי שאת וכך נאהבת על ידי
על הבגרות שמגשרת על אוקינוסים
של מרחקים
היכולת לצחוק ולכאוב כך
בין ספלי תה הפוכים
ולוחות שנה

וגם על הפשטות שבה את אומרת
שהעולם עוד יחכה לי
בסיבוב הבא, אם לא זה שאחריו
תודה.







31.8.06 מוקדש- איך לא, לחברה קרובה, ולמציאות החיים בה אינך
לבד בפנים.