שמעת את זה,
"עוד 20 שנה, מתחת לבלטות בבית שלך תמצא מטמון, ועוד איזה
מטמון, לפחות מליון"

"זה מטורף לחלוטין" אמר משה לחברו הטוב בעיניים בורקות.
"אני לא מבין מה הבעיה?" אמר לו חברו הטוב, אלי בקול בוטח.
"תראה אלי, הפעם אני ממש לא מבין את ההיגיון של הרבי. את יודע
כמה שנינו ממש משוגעים עליו. מסך הברזל בקושי התרומם וכבר
אנחנו רצים לקבר שלו באומן. שנינו מאמינים לכל מילה שהוא אומר
לנו בחלום ומעולם לא התאכזבנו.
"אז מה הבעיה עכשיו?" התחיל אלי לרטון.
"מה הבעיה?" אמר משה בקול חלש יותר, מנסה לדבר רק במעט חזק
יותר מרעש הרקע של מנועי המטוס הרוסי הישן. "אתה יודע בדיוק
כמוני כמה אני צריך את הכסף הזה עכשיו. אתה יודע שהעסק שלי
בקושי שורד. אני בקושי מצליח לקנות סחורה, הקונים מתמעטים
והבנק לוחץ. גם לטווח רחוק יותר אני רואה רק צרות.  הבת שלי,
לאה, מביטה בערגה בכל גברברי העיירה ואם ירצה השם בקרוב תתיישב
דעתה ונוכל לחתן אותה במזל טוב אלא מה, גם זה עולה כסף שאין
לי. בקיצור אלי, אתה יודע כמה אני מאמין ברבי. אתה יודע שאין
לי שום בעיה ללכת לפי מה שהוא אומר. בקיצור, אם יש מטמון מתחת
לבית שלי אני מפרק אותו מחר בבוקר עד הבלוק האחרון. אני לא
יכול לחכות 20 שנה.
"הבנתי" אמר אלי בנחת. אבל אתה בטח מבין שצריך לקבל כל נבואה
של רבי נחמן כמכלול שלם. אם תפרק מחר את הבית שלך לא תמצא שם
אפילו אגורה.
"אבל למה?" שאל משה בתסכול. "נו, מה אתך?" המשיך אלי בקול
מתפלפל, "לא למדת כלום בשנתיים האחרונות? אתה לא זוכר את הדרשה
על "כסף בא, כסף הולך" כנראה שבכסף שאתה תזכה אתה אמור להתחלק
עם עוד כמה אנשים, אולי אתה מוכן כבר לקבל את המטמון אבל הם
עדיין לא מוכנים"
"אבל מה יקרה עכשיו אם גנבים ישמעו על המטמון וימצאו אותו
קודם?" התחיל משה לסגת לעבר קווי ההגנה שלו. "מה אני אעשה?"
אלי הסתכל עליו לרגע. "בסבלנות, בנחת ובאורך רוח תתגלם האמונה"
הוא ציטט אוטומטית את כתביו של הרב הקדוש. אלי סובב את הראש
לעבר החלון של המטוס ונרדם תוך שתי דקות.

הם חזרו לעיירה באוטובוס אגד האחרון, האוויר החם יבש את פניהם.
מיד כשהגיע הביתה, משה סיפר על החלום המוזר לאשתו. "בסבלנות,
בנחת ובאורך רוח תתגלם האמונה" היא חזרה על הפתגם הידוע, חבקה
אותו ושלחה אותו לישון.

השמועה על החלום המוזר פרחה במושבה המנומנמת. חלק מחבריו של
משה צחקו על כל הסיפור אבל רבים אחרים ברכו אותו בהצלחה במיוחד
אחרי שראו כמה שהוא מאמין בנבואה. מנהל הסניף קיבל את פניו
בביקור בשבועי שלו בבנק. "אני יודע שאתה מאמין שעוד 20 שנה
תהיה מיליונר, זה אולי לא הזמן להזכיר לך את החובות הנוכחיים
שלך. אני לא רוצה ללחוץ על העסק שלך, אני מוכן להעניק לך מעט
אשראי בתנאי שתראה לי שאתה עושה צעדים אופרטיביים כדי להתקדם
כעת ואינך סומך רק על האוצר שלך"

שבוע לאחר מכן לקחה אשתו של משה את בתם, לאה, לשיחת נשים. "אני
יודעת בכמה לחץ את נמצאת. כל הבחורים בוודאי יחזרו אחרייך כי
הם יודעים שבעתיד תהיי עשירה. אין לך ברירה, את חייבת להיות
יותר בררנית. שימי לב טוב טוב לאופי של הבחורים שמתחילים איתם
ולא רק עד כמה הם רצים אחריך."  לאה הסתכלה על אמא שלה כאילו
היא נפלה מהירח. אבל בכל זאת היא התחילה להרגיש שווה יותר
בעיני עצמה ובעיני הבנים מהשכבה שלה.

וכך במשך השנה, ככל שביטחונו של משה בנבואה הלך וגבר החלו כולם
להתייחס אליו כאיש עשיר. אנשים באו לרחרח בעסק הקטן שלו ברחוב
המייסדים, אומנים הסכימו להשאיר אצלו סחורה למכירה וסמכו עליו
שהוא ישלם להם כשהסחורה תימכר. העסק גדל והתרחב חנות רדפה
חנות, הרחוב הקטן הפך למדרחוב ותנועת האנשים והסחורות רק הלכה
וגדלה. גם לאה, התחילה לצאת עם בחורים יותר ויותר שווים עד
שפתאום היא הודיע להוריה על נישואיה הקרובים למהנדס צעיר שזה
מקרוב הגיע לעיירה.

משה חזר כל שנה לאומן לכבוד ראש השנה. הוא ראה חזיונות תמירים
וקיבל הרבה עזרה והכוונה לעסקיו המוצלחים. אולי בגלל שהיה כבר
איש די עשיר ומליון כבר לא היה בשבילו חלום, אולי בגלל שחלפו
די הרבה שנים, הוא שכח בהדרגה את הנבואה הראשונה שקיבל ב 1985


שנה שעברה, בדיוק 20 שנה לאחר נסיעתו הראשונה לאומן החליטה
אשתו של משה שהגיע הזמן לשפץ את הבית. האדריכל הצעיר העלה
רעיונות יצירתיים כיצד להרחיב את הבית אל אף העובדה שהמקום
הוגדר כאתר לשימור. הוא משך בחוטים הנכונים  במועצה והגיש
תוכניות בניה.

שבוע לפני ראש השנה קיבל משה בדואר מעטפה כחולה עם סמל המועצה
בצד שמאל.
"הועדה החליטה באופן חריג לאשר את בקשתך להרחבת הזכויות בנכס.
על סמך הערכת השמאי העירוני שווי זכויות אלו כמיליון ש"ח ולכן
עליך לשלם היטל השבחה בסך ....."

משה הביט במכתב ולפתע זלגו דמעות של אושר מעיניו "בסבלנות,
בנחת ובאורך רוח תתגלם האמונה"