קורא בתנ"ך: וימת איש נעמי  
ותשאר האשה,
מרום, כי נכמרו רחמיו אספך לפני.  

ותמת אשתי בערב, עזובה,  
ויהי בצאת נפשה כי מתה  
ואותר אני לבדי.  

זכרתי את כל הדרך אשר הלכת עמי, נעמי  
- ואני תמיד עמך אחזת בידי -  
ותעזבי אישך, אלוף נעוריך.

על כן תאבל הארץ ואמלל אני,
על זאת אספדה מספד מר ואילילה
כי אנושה מכתי.    

בשרי עלי יכאב ונפשי עלי תאבל,
אזכרה נגינתי בלילה, עם לבבי אשיחה,
למה עזבתני, רע ומר עזבך.    

על שדי חמד ספדים, על גפן פריה,
אני הלך אליה,
והיא לא תשוב אלי.

שמתיך אבל יחיד,  
אבכה לך במר נפש,
הפכו כל שירי לקינה.