|
בוא יום
ורשום לה מקום
מאפור של שחר
ולבן חובק סהר
כי העזה לאהוב
במבט, ואף מקרוב.
עם קיפולי השמלה
נקמט גבולה
וכאבן בחומה
דמם עולמה
עד צערה ניבט מעין.
ואי הפשר לאין? |
|
|
החיים חרא,
החמסין מעיק,
מטאליקה בפול
ווליום לאזניים
מזיק,
לקרוא שירים
בבמה - רעיון
מבריק,
וזהו בערך.
הגליק.
ארגנטינאי
בדיכאון קיץ |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.